הדלת 

הדלת...

דלת מסתורית סוככת על האדם בהיוולדו. דלת עבה, כבדה, הנשענת על צירי חייו.
שנים הרבה תהיה הדלת מסתור ומגן. ברבות הזמן יישחק עובייה בסחוף רוח השנים את עמידותה.

בעת שעדיין עבתה, לא שמע הניצב מאחוריה את הנקישות המתדפקות עליה. אלה היו עמומות ועדיין לא אמרו לו דבר.
לימים למד, לא פעם בדרך הקשה, כי היו אלה נקישותיו של הגורל, שבא לבשר לו את העומד להתרחש, בכל פעם שדלת חייו תיפתח, אם במלואה ואם לחצאין או לרביע.

הצירים הצעירים, עליהם סבבה הדלת בראשית דרכו, נשאו אותה באון ולא חשו את כובדה ועולה. רק משעייפו הצירים החלו לחרוק ולהיאנח, משל תינו את צרותיהם בפניו.
היה אנוס לתחזקם ולשמנם, לבל יחלידו, פן תמאן הדלת מהיפתח. או אז ייכלא בתוך בועת תוכו, יתהלך כאסיר בסוגרו ולא יוותרו נתיבים להימלט בהם מענותו ומסבלותיו.

כלפי חוץ ניכרו בדלת סימניהן של השנים החולפות. הצבע הטרי דהה, בקיעים נבעו בו, בציירם מעין מפת דרכים של נתיבי חייו ומסעותיו בהם. מיום ליום לא יכלה עוד הדלת לאטום כראוי את מרווחיו של המשקוף, והתירה למתרחש בחוץ לחלחל פנימה. תחילה היה זה חלחול מרומז, עד שגבר והיה לשטף רב עוצמה שלא הותיר הבדלים רבים בין יקום החוץ ועולם הפנים של בעל הדלת.

מן הצד הפנימי נראתה הדלת כשהייתה. בכך שימרה את נופי ילדותו ומחזות נעוריו ובגרותו, אפשרה לו להלך בהם וללקט קרעי זיכרונות כדרכם של כבדי הימים, בעלי הדלתות הקשישות.

באחד הימים נשמעה נקישה. יצרן הדלתות ניצב בחוץ. כל שחפץ - לבדוק עמידותן של דלתותיו בתלאות החיים. בחן את הדלת מכל צדדיה. ידע לקרוא היטב את המפה ששורטטה ופענח את צפונותיה. לרגע עלה חיוך על פניו, ובמשנהו התפרשה עליהן עננה.

לא ידע המתגורר את פשר הבעות הפנים של אורחו. האם חייך אל עברו ונעצב אל עתידו, או שמא להיפך?

לפתע הוגפה הדלת והמבקר נעלם, נוטל עימו את סודו. הדלת - נאמנה לייעודה, לא הסגירה הן את פשר הבשורה והן את המתחולל בנפשו של הדייר...

מאי 2008