חמאם טורקי ובית המרחץ
היסטוריה והתפתחות:
לחמאם הטורקי המוכר לנו היום יש היסטוריה רבת שנים. בית המרחץ הציבורי קיים בתרבויות שונות ושימש כמקום מפגש חברתי כמו גם מקום של טקסי הטהרות מנוחה וניקיון הגוף. בחפירות ארכיאולוגיות בעיר המינואית קנוסוס שבכרתים (1500 לפנה"ס) התגלו שרידים של בתי מרחץ. בימי האימפריה הרומית הפך בית המרחץ לחלק חשוב מן התרבות ובתי מרחץ מפוארים הוקמו בכל רחבי האימפריה ונקראו "טרמאה" (THERMAE). בישראל קיימות עתיקות ארכיאולוגיות של בתי מרחץ במקומות רבים כמו בית שאן, קיסריה, חמת גדר כמובן ואפילו במצדה, שם בנה לעצמו המלך הורדוס ארמון מפואר עם בריכות מים קרים וחמים וכל שאר חלקי בית המרחץ / מקווה טהרה . בתי המרחץ המשיכו לפעול בימי הביזנטים בבירת ממלכתם קונסטנטינופול. כאשר נכבשה העיר על ידי הטורקים ששינו את שמה לאיסטנבול, הפך גם שמו של בית המרחץ לחמאם. המלה נגזרת מן המלה הערבית 'חם' ומתכוונת במקומות רבים למעיינות חמים או לערי מרפא.
מבנה ועיצוב החמאם:
עיצובו הארכיטקטוני של החמאם המשיך להתפתח כשבתי החמאם קיבלו אופי מסורתי עם כיפה גדולה המשובצת בחלונות זכוכית ובמת שיש מרכזית בצורת עיגול או משושה. דוגמא יפה לבית מרחץ מסורתי שכזה ניתן לראות ב'חמאם אל פאשה' שבעכו, החמאם נבנה במאה ה18 על חורבות בית מרחץ צלבני, פעל עד קום המדינה והיום משמש כמוזיאון של עצמו. במרכזי חמאם שהוקמו באזורים ללא מעיינות חמים בקרבתם ניבנו מערכות חימום תת רצפתיות שהזרימו אוויר חם על ידי הסקת עץ ופחם. בתי המרחץ הטורקים הפכו למקום מפגש חברתי לקהילה, עם אגפים נפרדים לגברים ולנשים ומאפשרים לבאים לשלב מפגשי קרובים וחברים עם מרחץ ומנוחה משגרת היום יום. ברבות השנים, הבילוי וטיפולי החמאם מקבלים נופח של טקס היטהרות כאשר באיסטנבול היו בתי חמאם עם מקוואות בתוכם. הציוד המסורתי של החמאם הטורקי: 'פשטמל' - מגבת כיסוי גוף של אורחי ומטפלי החמאם, עשויה מכותנה או משי. 'נאלין' - קבקבי העץ של החמאם. 'טאס' - כלי מתכת המשמש לרחצה. 'קאסה' - בד מחוספס לקרצוף וניקוי העור תוך עיסוי ממריץ. עובדי המרחצאות בטורקיה נקראים 'טאלק', (TALEK) הבלן והבלנית מן המקווה היהודי קיבלו את שמם מן המלה הלטינית בלנאום (BALNEUM), היא מרחצאות.
בתי המרחץ ותיירות:
עם התפתחות מערכות סניטציה ביתיות הפכו מרכזי החמאם ובתי מרחץ רבים למקומות תיור ונופש. בטורקיה ישנם מרכזי חמאם תיירותיים עם כניסה משותפת לגברים ולנשים ואחרים מסורתיים עם הפרדה בין המינים אשר פונים יותר לקהל המקומי. בדומה לסוגי בילוי רבים בעולם המודרני, שינה בית המרחץ את אופיו הציבורי-קהילתי והפך למקום בילוי אישי, זוגי או קבוצת חברים באירוע פרטי. טיפולי בית המרחץ והחמאם מתבצעים על משטח שיש מחומם כאשר טמפרטורת החדר היא כארבעים מעלות והלחות גבוהה מאד. השכיבה על גבי שיש חם משחררת שרירי הגוף, הטיפולים כוללים עיסוי דינאמי וקרצוף מקיף של הגוף כולו. לעתים נוסף גם פילינג גוף אשר מחליק את העור ומוריד תאי עור מתים. במהלך הטיפול שוטף הבלן את המטופל במים קרים וחמים לסירוגין על מנת לסגור את נקבוביות העור ולרענון הגוף. קרצוף נמרץ עוזר לשחרור השרירים ותורם לתחושת הניקיון וההתחדשות. טיפולי החמאם הופכים היום לחלק חדש בחבילות המוענקות לאורחים ולנופשים במרכזי הספא בארץ ובעולם. טקס הרחצה המטהר רוכש לו אוהבים חדשים והוא מתפתח והופך לחלק ממגוון הטיפולים והשיטות ההוליסטיות אשר נקבצות במרכזי הספא. מעין כפר הוליסטי גלובאלי.
תרבות בית המרחץ בעולם:
אל העולם המערבי הגיע תרבות החמאם עם נוסעים בריטיים שחזרו לאנגליה הויקטוריאנית ממסעותיהם באימפריה העותומאנית. במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה נפוצו בתי מרחץ בלונדון ובאנגליה כולה. ביפן, ארץ המשופעת במעיינות חמים והרי געש, נקראים בתי המרחץ אונסן (ONSEN) ומשמשים כמקום של היטהרות וניקיון, מפגש חברתי ואף התבודדות ומרגוע. טקס ההיטהרות כולל קרצוף וניקוי הגוף כולו, עם טבילות בבריכות חמות וקרות לסירוגין. המקווה היהודי מקשר בין טקס ההיטהרות והניקיון הגופני להיטהרות וזיכוך רוחני. במסורת היהודית המים הם ראשית הבריאה אשר מתוכם נברא העולם, הם מסמלים חיים התחדשות וצמיחה. הטבילה במים יוצרת חזרה אל המקור הטהור, הרענן והראשוני של האדם. הטבילה הופכת לתהליך תודעתי בלב האדם ומעבדת תחושות טבעיות של ניקיון וטהרת הגוף לרגשות של התנקות רוחנית וחיבור אל מקור הבריאה.
יוחאי כהן, בוגר מכללת מדיסין ללימודי רפואה סינית מסורתית: דיקור, צמחי מרפא, שיאצו ועיסוי תאילנדי. הבעלים והמנהל של "רפואה שלמה": ספא בצפון - ספא בית אורן, המעניק חבילת ספא זוגית עם טיפולי חמאם טורקי ובית מרחץ.
