אני יכולה לדון בשאלת ה"למה" אך אין לה משמעות בעיניי כי התשובה היא חד משמעית במקרה זה "ככה":כנראה חלק מהתכנות האנושי שלנו-למצוא שותף למסע חיינו ולזכרונותינו.
פעם קראתי בספר שנקרה בדרכי משפט שעולה במוחי כעת: "אני זקוקה לשותף בחיי בכדי שיהיה עד לכך שחייתי". איזה משפט אמיתי. מסכם את הכל. עדות לכך שאני קיימת, שאני חיה ושהייתי כאן בכלל ועשיתי אי אלו דברים לכן גם נוצרות משפחות בשביל להמשיך להדהד ביקום את העדות לכך שהיינו כאן פעם על פני האדמה הזאת.
אני תוהה ביני לבין עצמי לגבי הגבולות הבריאים והמאוזנים שיש בחיי זוגיות.
פעם חשבתי שבן-זוג הינו ותפקידו להיות המשלים אותי, מכיוון שהנני חצוייה וחסר בי משהו שיש בכוחו וביכולתו להשלים בי.הבחנתי במשך הזמן והמודעות המתפתחת שלי איך נוצרת לה תלות חולנית ביחד עם תסכול ומרירות שנגרמו כתוצאה מהמחשבה שברגע שאני חווה זוגיות אני שלמה, משמע, מאושרת.
הכיצד ייתכן שכך לא הם פני הדברים?! הרי שלם מביא בעקבותיו אושר, שלמות, סיפוק, התעלות. לא קרה!לא הביא דבר!
בעקבות עוד כמה מערכות יחסים חולניות בתוספת לעוד כמה שנים טובות לגילי הבנתי מה זאת זוגיות הדדית, מאוזנת ובריאה. אני שלמה בדיוק כפי שאני על ועם כל מה שיש בי-אני מלאה עם העולם העשיר שיצרתי בי, עם זמני והאנרגיות שלי. יש בי רצונות, שאיפות, מחשבות, רגשות, הגיגים, חלומות, נתיב ללכת בו, ייעוד להגשים-אדם מלא ודינמי. אותו הדבר בדיוק חל גם לגבי בני המין השני-בן-הזוג הזכרי שלי-הוא אדם עשיר ומלא בפני עצמו והוא לא צריך אותי בכדי למלא עבורו איזשהוא חסך או חסר.
אז מה בעצם קורה פה? הקלפים נטרפו! הנה היופי שבגילוי-גולת הכותרת- לי יש אותי ולו יש אותו, ואני מבטיחה לכם מתוך התנסות שהוא לא ימות בלעדיי ואני לא אמות בלעדיו. החיים וההישרדות חזקים מכך. אלא שביחד נוצרת לה יישות עצמאית שמשתפת כל אחד מעולמו הפנימי העשיר במאוזן ובהרמוניה.
ישנם תחביבים משותפים שאוהבים לעשות ביחד והנה הזוגיות במלוא הדרה וישנם צרכים ורצונות שמתמלאים בנפרד וגם זאת אותה הזוגיות שמעודדת לצמיחה ולהתפתחות אישית.
איזה יופי שכעת אנחנו בשינויים שנערכו ונערכים בחברה במודעותנו או שלא שמעודדת את כל אחד מהמינים להיות עצמאי, דינאמי, מתפתח ומאפשר. ולגבי מוסד הנישואים, יש לי עוד הרבה מה להרחיב בנושא אלא שכנראה שזה יהיה במאמר הבא.
