כיצד להתמודד עם כעס 

מעט על כעס:
יכול להיות שכמוני גדלתם גם אתם בתחושה שכעס הוא דבר שלילי, שיש להימנע ממנו כליל... שהוא בעל תוצאות הרות אסון ושקשה מאד לשלוט בו.... במהלך השנים גיליתי שכאשר מתעורר בי כעס זהו למעשה סימן חיובי עבורי ש"משהו לא עובד כמו שצריך" ומבחינתי מבטא תחושה שכוח כלשהו נגזל ממני. לכן שחרורו הוא ביטוי לרצון לקבל חזרה את הכוח שלי ואיתות לגבי הערך הנפגע או הפחד שלי מלאבד את אותו כוח אבוד...

בעבודה עם ילדים רבים בגילאים שונים ראיתי שגם עבורם זה כך - הם חשים כעס כאשר ישנו תסכול ותחושה של אבדן שליטה. אם להיות כנים, האם לא כך הוא גם אצלנו המבוגרים? אנחנו כועסים כש"חותכים" אותנו בכביש (פחד, הישרדות) אנחנו כועסים כאשר בן הזוג לא מבין אותנו (תסכול) אנחנו כועסים כשהילד ממרה את פינו או מתחצף (שליטה/חינוך) וכו'.

ההצעה שלי היא - להעביר לילדים את המסר שזה בסדר לכעוס, כעס הוא סוג של הרגשה המבקשת להשתחרר, להתפרק, לצאת החוצה, אבל בדרך שאינה פוגעת בעצמנו או בסביבה. כדאי ורצוי ללמוד לשחרר כעס ולמנוע ממנו להפוך לרגשות כמו שנאה, נקמה ואלימות.
נאמר שהילד מבטא כעת כעס, אבל אנחנו כועסים עליו על כך שהוא כועס- אנחנו למעשה יוצרים אצלו תסכול כפול - על עצם העובדה שהכעיסה אותו(אסור/אי אפשר/חבר העליב/אני לא מצליח וכו') וגם על כך שמונעים ממנו לשחרר את התסכול. כל מה שתעשו באותו רגע - תאיימו, תענישו, תסבירו - לא יעזור! הילד כל כך שקוע בתסכול ובכעס שלו ובעיקר בפחד לאבד את אהבתכם, שהוא לא מצליח לראות או לשמוע דבר.
אבל אם תגלו אמפטיה לכעס (מבלי לוותר על הגבולות שלכם) אתם תוציאו לכעס את העוקץ ותשברו את המעגל.
אם למשל הוא רצה ללכת לחבר והחלטתם שעכשיו אי אפשר והילד בוחר לכעוס, להשתולל, לסגור את עצמו בחדר... קבלו את הכעס, אפשרו לו לבטא את רגשותיו (בתנאי שאינו פוגע בעצמו או בסביבתו), אם הוא זקוק לזמן הזה לעצמו אפשרו זאת, הניחו לו.
ואם הוא מאפשר הרגיעו אותו ע"י חיבוק, ליטוף נגיעה מכל סוג או כל דבר שמראה לו שאתם אוהבים אותו, אתם מזכירים לו את הטוב והיקר באהבה שלכם, זה שווה הכל והוא יבין שאינו מאבד אתכם וששמעתם אותו ואת רצונו. אתם יכולים לשקף לו את המילים שלו - לחזור עליהן ולנסות להבין את המסר - גם אם אתם לא מסכימים. אני מוצאת שכאשר מבינים אותנו חלק גדול מהתסכול נעלם...

מה עשיתם? - לא הפרתם את הגבולות שהצבתם ולא נכנסתם להסברים והצטדקות, הייתם מי שאתם. שלמים ובטוחים בדרכיכם מלאי אהבה ואמפטיה. הילד שלכם יקלוט את המסר: אולי אני לא הולך לחבר כמו שרציתי, אולי זה גם לא הוגן בעיני אבל יש לי אבא ואמא שאוהבים אותי, מבינים אותי ומובילים את הדרך בצורה עקבית ובטוחה.
כלים אופרטיביים:
1. אמפטיה, שיקוף והקשבה (כנ"ל)
2. עריכת רשימת "מה מותר" - לערוך יחד עם הילד רשימה של דברים שמותר ואפשר לעשות כשכועסים, לעודד אותו למצוא עוד ועוד פתרונות ואפשרויות. עם ילדים קטנים ניתן לצייר כדי שיזכרו האפשרויות השונות במקרה הצורך.
3. עריכת טבלת מעקב המגבירה את המודעות לדרך החשיבה ויכולת הבחירה בתגובה - למשל:

יום ג יום ב יוםא
האם היה מקרה מכעיס?
אם כן - מה היה מכעיס?
איך הגבתי?
האם אני מרוצה מהתגובה?
אם כן - מה עזר לי?
אם לא - מה אפשר לעשות אחרת?

לסיכום:
מותר לכעוס וכדאי ללמוד לזהות ולשחרר כעס, אבל יש להישמר מפני פגיעה בגוף/בנפש. כשאתם כועסים או שילדכם כועס פשוט הקפידו לכעוס במודע. לומר לעצמכם וללמד את ילדכם לומר - "אני כועס!" "אני כועס כי.." ואמרו לעצמכם את האמת (לפעמים אנחנו כועסים על עצמנו ולא על האחר כמו שנדמה לנו, לפעמים אנחנו כועסים מתוך פחד לאבד משהו - בחנו את הסיבה האמיתית). בהמשך בחרו דרך להביע ולבטא את הכעס - אתם מפעילים מנגנון בקרה ונמנעים מאוטומט - אתם מאפשרים לעצמכם ולילדים שלכם בחירה מודעת!
במאמר הבא - "שיטת הרמזור" והפעלתה ככלי לניהול רגשות.