לעיתים ישנו רצון עז כל כך לשינוי, ויחד איתו ישנה התנגדות אליו. הרצון לשינוי הוא נראה ומובן לרוב. לעומתו ההתנגדות אליו בלתי נראית ופעמים רבות בלתי מובנת.
שינוי הוא לעיתים מצב שנכפה עלינו, "כורח המציאות". בפעמים אחרות הוא יהייה כזה שבעצמנו בחרנו. לכל אחד מהמצבים יש גרסאות אין ספור- מידת הרצון בשינוי, מידת השליטה בדרך בה זרמו הדברים, התמונה הסופית- האם לה ייחלנו?
השינוי יכול להיות מתוך בחירה, והוא יכול להיות מתוך בריחה.
אתייחס כאן לרצון בשינוי המופיע לאחר שינוי נכפה ושלילי בחיים- פרידה לא רצויה ואובדן.
הן בפרידה לא רצויה או לא מבוקשת על ידינו, והן לאחר אובדן, ישנו תהליך אבלות, תקופה בה מופיעים שלבים שונים: הכחשה, כעס, התמקחות עם המציאות, דיכאון, השלמה, קבלה והתארגנות מחודשת. שלבים אלו הם כלליים והם התמונה הרחבה של מהלך תקופת האבל על האובדן/פרידה, כאשר ישנו כמובן הבדל בעוצמות ובאופי השלבים בשני המצבים השונים.
כאשר אדם הגיע לשלב האחרון של הקבלה וההתארגנות המחודשת, ישנו רצון לקבל תחושת שליטה מחודשת על החיים. ומהי אותה שליטה אם לא חזרה אל המוכר והידוע? שחזור אותם הרגלים, אותן דרכים בהן צעדנו לפני השינוי. ואז מגיעה ההכרה והתמודדות עם העובדה כי גם ה"אני" כפי שהכרתי אותו לפני השינוי אבד ומת. ידיעה זו מקשה פעמים רבות על היכולת לבצע שינוי גם אם אנו משתוקקים אליו. מתעורר מנגנון בלתי מודע שתפקידו לשמור על יציבות ואיזון, לשמר משהו ממה שהייה לפני האובדן או הפרידה.
ממש כפי שמתנהגת התנגדות לשינוי בארגון או בקהילה, מתנהגת ההתנגדות במצב זה.
העדפת היציבות- ישנו רצון עז לשמר איזון.
היאחזות במוכר- ההרגלים הישנים הם אלו הנוחים, המוכרים.
תחושת שליטה- אם אמשיך להתנהל כתמיד, אדע למה לצפות.
חשש מהלא נודע- כיצד ישפיע השינוי על חיי?
חלקם של הצעדים ההכרחיים המוצעים על ידי לשם מימוש שינוי וניהול נכון ובריא של שינוי :
1) בראש ובראשונה- מודעות: השלב הראשון וההכרחי כולל בתוכו את המוכנות וההסכמה להיפרד מהמצב הקודם. הבנה אמיתית ופנימית כי האובדן או הפרידה הם עובדה מוגמרת וכי היאחזות במוכר לא תשיב את המצב לקדמותו.
2) אמונה בצורך לשינוי. אמונה פנימית ולא כזו חיצונית הכוללת את "מה מקובל", "מה ראוי", "מה מצופה ממני".
3) השינוי יקבל את הסיכוי הגדול ביותר למימוש כאשר הוא יעלה בקנה אחד עם הערכים שלנו.
4) השינוי ייתפס כמקל, כמשחרר מעמסה.
5) השינוי אינו מהווה איום קיומי.
6) אבחנה ומודעות לפחדים ולהתנגדויות לשינוי.
7) קביעת מטרות ויעדים לשינוי- פעמים רבות אנו יודעים "בערך" או "קצת" מהו השינוי אותו אנו מבקשים. ככל שהשינוי יהייה ברור, ככל שיהייה ברור המקום אליו רוצים להגיע, כך תגבר תחושת הנוחות לגבי השינוי.
8)לאחר אובדן:ישנה חשיבות קריטית במצבים אלו ל"ניקוי" תחושות של בגידה או הזנחה את האדם שנפטר בשל רצונינו לשינוי. במקרים כאלו יש שיבחרו לבצע שינוי במקביל לפעילות הנצחה.
פעמים רבות כאשר מתחיל להתנהל השינוי, ישנה חזרה רגעית אל שלבי אבל שונים (דיכאון, כעס..). גם כאן, מודעות ואבחנה עצמית עשויה להקל בדרך אל השגת השינוי.
שינוי הוא לעיתים מצב שנכפה עלינו, "כורח המציאות". בפעמים אחרות הוא יהייה כזה שבעצמנו בחרנו. לכל אחד מהמצבים יש גרסאות אין ספור- מידת הרצון בשינוי, מידת השליטה בדרך בה זרמו הדברים, התמונה הסופית- האם לה ייחלנו?
השינוי יכול להיות מתוך בחירה, והוא יכול להיות מתוך בריחה.
אתייחס כאן לרצון בשינוי המופיע לאחר שינוי נכפה ושלילי בחיים- פרידה לא רצויה ואובדן.
הן בפרידה לא רצויה או לא מבוקשת על ידינו, והן לאחר אובדן, ישנו תהליך אבלות, תקופה בה מופיעים שלבים שונים: הכחשה, כעס, התמקחות עם המציאות, דיכאון, השלמה, קבלה והתארגנות מחודשת. שלבים אלו הם כלליים והם התמונה הרחבה של מהלך תקופת האבל על האובדן/פרידה, כאשר ישנו כמובן הבדל בעוצמות ובאופי השלבים בשני המצבים השונים.
כאשר אדם הגיע לשלב האחרון של הקבלה וההתארגנות המחודשת, ישנו רצון לקבל תחושת שליטה מחודשת על החיים. ומהי אותה שליטה אם לא חזרה אל המוכר והידוע? שחזור אותם הרגלים, אותן דרכים בהן צעדנו לפני השינוי. ואז מגיעה ההכרה והתמודדות עם העובדה כי גם ה"אני" כפי שהכרתי אותו לפני השינוי אבד ומת. ידיעה זו מקשה פעמים רבות על היכולת לבצע שינוי גם אם אנו משתוקקים אליו. מתעורר מנגנון בלתי מודע שתפקידו לשמור על יציבות ואיזון, לשמר משהו ממה שהייה לפני האובדן או הפרידה.
ממש כפי שמתנהגת התנגדות לשינוי בארגון או בקהילה, מתנהגת ההתנגדות במצב זה.
העדפת היציבות- ישנו רצון עז לשמר איזון.
היאחזות במוכר- ההרגלים הישנים הם אלו הנוחים, המוכרים.
תחושת שליטה- אם אמשיך להתנהל כתמיד, אדע למה לצפות.
חשש מהלא נודע- כיצד ישפיע השינוי על חיי?
חלקם של הצעדים ההכרחיים המוצעים על ידי לשם מימוש שינוי וניהול נכון ובריא של שינוי :
1) בראש ובראשונה- מודעות: השלב הראשון וההכרחי כולל בתוכו את המוכנות וההסכמה להיפרד מהמצב הקודם. הבנה אמיתית ופנימית כי האובדן או הפרידה הם עובדה מוגמרת וכי היאחזות במוכר לא תשיב את המצב לקדמותו.
2) אמונה בצורך לשינוי. אמונה פנימית ולא כזו חיצונית הכוללת את "מה מקובל", "מה ראוי", "מה מצופה ממני".
3) השינוי יקבל את הסיכוי הגדול ביותר למימוש כאשר הוא יעלה בקנה אחד עם הערכים שלנו.
4) השינוי ייתפס כמקל, כמשחרר מעמסה.
5) השינוי אינו מהווה איום קיומי.
6) אבחנה ומודעות לפחדים ולהתנגדויות לשינוי.
7) קביעת מטרות ויעדים לשינוי- פעמים רבות אנו יודעים "בערך" או "קצת" מהו השינוי אותו אנו מבקשים. ככל שהשינוי יהייה ברור, ככל שיהייה ברור המקום אליו רוצים להגיע, כך תגבר תחושת הנוחות לגבי השינוי.
8)לאחר אובדן:ישנה חשיבות קריטית במצבים אלו ל"ניקוי" תחושות של בגידה או הזנחה את האדם שנפטר בשל רצונינו לשינוי. במקרים כאלו יש שיבחרו לבצע שינוי במקביל לפעילות הנצחה.
פעמים רבות כאשר מתחיל להתנהל השינוי, ישנה חזרה רגעית אל שלבי אבל שונים (דיכאון, כעס..). גם כאן, מודעות ואבחנה עצמית עשויה להקל בדרך אל השגת השינוי.