בואו נדבר על אור. מה אנחנו מרגישים כשאנו חושבים על המילה אור? אור זה לצאת מתוך החשיכה, אור זה שמחה, אור זה להרגיש אהבה. ולא פלא שאנו חושבים כך, שכן לפי חכמת הקבלה ה"אור" הוא המקור לכל הטוב שבבריאה. האור הוא הכוח שקדם לבריאה וברא את הבריאה, והוא כל הטוב שבבריאה. רבי יצחק לוריא אשכנזי, האר"י, כותב בספרו "עץ החיים": "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות".
האור הוא כוח שפועל לפי חוק פשוט: לתת, רק לתת. האור ברא אותנו כדי לתת לנו את הטוב המוחלט והנצחי. המקובלים, שהשיגו את הטוב המוחלט והנצחי, אומרים לנו שהאור מוכן להעניק לנו בכל רגע שפע ותענוג אינסופיים, אלא שאנו איננו יודעים כיצד לקבלם. כדי שנדע כיצד לקבלם, מסרו לנו המקובלים את שיטת הקבלה.
תענוג שנגמר, תענוג שנשאר
שאלה: מה משותף לי, לך, לבן הדוד של אשתך ולגנב שנמלט בחשיכה? כולנו, כמו כל בני האדם בעולם, רוצים שיהיה לנו טוב. למה? כי כך ברא אותנו האור. כשמאיר לנו תענוג, אנו מיד נמשכים לקראתו, וכבר בדרכנו אליו מרגישים אותו. לדוגמא: אדם שבונה בית בכפר, מתמלא אושר מהמחשבה על השקט ועל הפרחים בגינה, עוד לפני שהקיר הראשון של הבית נבנה.
הבעיה עם התענוג היא, שהוא תמיד "בורח לנו בין הידיים" ומשאיר אותנו לא מסופקים ובהרגשת חוסר. "כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא" (קהלת א').
התענוגים בעולם שלנו זמניים, ובסופו של דבר אנחנו תמיד נשארים ריקים. "כשאמות", ביקש אלכסנדר מוקדון הגדול, שכל תענוגי העולם היו פרוסים בפניו, "פיתחו את ידי וראו: הן ריקות".
בניגוד לתענוגים שאנו מרגישים בעולם שלנו, הטוב שיתגלה לנו בעולם הרוחני הוא נצחי. חישבו על התענוג הגדול ביותר שאתם יכולים לתאר, חישבו על כל סוגי התענוגים בעולם שלנו - התענוג הרוחני הקטן ביותר, גדול מכולם גם יחד פי עשרת מונים. אילו רק ידענו איזה תענוג מחכה לנו בעולם הרוחני, היינו כמובן נמשכים לקראתו. אלא שהתענוג הזה נסתר מאתנו. והשיטה להשיג אותו היא, כאמור, שיטת הקבלה.
לרכב על קרן אור
טוב מאוד, יש שיטה. השאלה הבאה היא, מה צריך לעשות?
נתחיל דווקא במה לא צריך לעשות. ובכן, לא צריך לעשות שום פעולה חיצונית, לא עם הידיים ולא עם הרגליים. צריך לקרוא בספרי הקבלה ולרצות לגלות את הטוב שמובטח לנו. כך, מתוך החשק לגלות את האור שעתיד למלא אותנו, האור יתחיל לפעול עלינו ולמשוך אותנו לקראתו.
המקובלים מתארים בספריהם את המצב המושלם שלנו, מצב שבו אנו כבר מלאים בכל הטוב והעונג שהובטחו לנו. לכן, כשאנו קוראים בכתביהם ורוצים להגיע למצב המושלם שלנו, אנו מושכים ממנו הארה מיוחדת אלינו. הארה זו, שנקראת "המאור המחזיר למוטב", מתחילה לכוון אותנו לאט לאט אל העולם הרוחני. המחשבות שלנו מתחילות להסתובב יותר ויותר סביב גילוי העולם הרוחני. כך אנו מתקרבים לאור, על ידי האור.
"וכשהאור העליון מאיר בתוך הלב", כותב המקובל הגדול של דורנו הרב ברוך אשלג, "אז הלב מתחזק, ובכל פעם הוא מוסיף והולך" (שמעתי, ס"ח).
אתה חייב את זה לעצמך
אחת מהדעות הרווחות - והשגויות - בנוגע לשיטת הקבלה היא, שרק יחידי סגולה יכולים ללמוד אותה. מקורה של טעות זו הוא באיסור לעסוק בקבלה, שהיה נהוג במשך כל הדורות. איסור שלמרבה הפליאה המקובלים עצמם הנהיגו אותו, כי הדור לא היה ראוי. בימינו, כשהדור הבשיל והצורך בשיטת הקבלה מתגלה ברוב עם, כל אדם יכול, וליתר דיוק חייב, לגלות את כל הטוב שטמון בשיטת הקבלה.
הפניה של בעל הסולם לכל אדם לעסוק בקבלה, הקימה לו שונאים רבים. אבל הוא עמד על שלו. "הנה נודע מפי סופרים ומפי ספרים", כותב בעל הסולם בהקדמה לספר "פי חכם", "אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל".
אלא שלימוד חכמת הקבלה אינו לימוד שכלי רגיל. כשאנו קוראים בספרי הקבלה במטרה למשוך את "המאור המחזיר למוטב", איננו קוראים כדי לצבור ידע, להתפלפל ולהיות חכמים יותר, אלא רק כדי להתרשם ולהתפעל מהאור, להשתוקק עוד יותר אל הטוב שמחכה לנו בעולם הרוחני.
כדאי לדעת שהמאור המחזיר למוטב פועל עלינו לא רק כשאנו קוראים בספרים, אלא בכל פעם שאנו מתרשמים מהעולם הרוחני בכל אחד מאמצעי התקשורת: טלוויזיה, אינטרנט, עיתון וכו'. והכי חשוב לזכור - כדי להגיע לאור צריך רק לרצות.
קוראים על שור, חושבים על שור. קוראים על אור, חושבים על אור
מי מאתנו שכבר קרא את הגיליונות הקודמים של העיתון "קבלה לעם", יודע בוודאי שלא רק ספרי הקבלה מתארים את המציאות הרוחנית כפי שהשיגו אותה המקובלים. גם התנ"ך, הגמרא או המשנה שנכתבו בידי המקובלים, מתארים את אותה המציאות הרוחנית, אלא שהשפה שבה הם כתובים אינה שפת הקבלה. התורה כתובה בשפת המקרא, והגמרא בשפת התלמוד. אם כן, למה המקובלים מחייבים אותנו למשוך את המאור המחזיר למוטב דווקא מספרי הקבלה?
התשובה לשאלה זו היא שספרי הקבלה הם הספרים היחידים שמתארים את המציאות הרוחנית עצמה, ואילו יתר הספרים מתארים אותה על דרך משל, באמצעות סמלים. התנ"ך מתאר את המציאות הרוחנית כסיפור היסטורי, והגמרא מתארת אותה כסוגיות משפטיות בנושאים שונים, כמו למשל שור שנגח פרה.
כשאתה קורא על שור, אתה חושב על שור. כשאתה קורא על אור, אתה חושב על אור. כיוון שבספרי הקבלה כתוב על פעולות האור, הם מונעים מאתנו לגשם את התמונה של המציאות הרוחנית. לכן ספרי הקבלה הם המתאימים יותר מכל עבורנו לצורך משיכת המאור המחזיר למוטב.
בשונה מאתנו, המקובלים הגדולים של הדורות הקודמים ידעו שהכתוב מדבר על אור, גם כשהם קראו על שור. לכן הם יכלו להפיק תועלת מכל סוגי הספרים, גם מאלו שמתארים את המציאות הרוחנית בשפה של סמלים.
מאמץ קטן, תענוג גדול
ההשפעה מהעיון בספרי הקבלה האמיתיים היא מיידית. כל אדם שמתחיל למשוך אליו את המאור המחזיר למוטב, מרגיש שינויים בתוכו. האור שמאיר לו מקרב אותו בהדרגה אל הטוב ואל התענוג הנצחי.
בימינו הקבלה מתגלה לכל דורש, ואין צורך בשום כישרון מיוחד כדי לגלות את כל הטוב שטמון בה. יתרה מכך, כל אחד מאתנו מחויב לגלות זאת. זוהי גם הסיבה ליציאתו לאור של עיתון זה - לאפשר היכרות ראשונית עם הכתבים המקוריים של הקבלה ולהעניק לכל מי שחפץ בכך, את ההזדמנות למשוך את המאור המחזיר למוטב.
אם כל אחד מאתנו ימלא את חלקו הקטן במימוש שיטת הקבלה - מי בצפייה בתוכניות טלוויזיה, מי בעיון בספרים, מי בקריאת העיתון - עוצמת הכוח הרוחני שתשפיע על כל אחד מאתנו ועל כולנו יחד תהיה גדולה פי כמה מעוצמת האור שמאירה לאדם אחד. כך, בדרך קצרה יחסית ומהנה, נוכל להגיע לכל הטוב שמובטח לנו במחשבת הבריאה, ולא רק לנו אלא לעולם כולו.
המאמץ שנדרש מאתנו קטן, התענוג שמובטח לנו גדול ואין-סופי. כל שעלינו לעשות הוא למשוך את המאור המחזיר למוטב.
האור הוא כוח שפועל לפי חוק פשוט: לתת, רק לתת. האור ברא אותנו כדי לתת לנו את הטוב המוחלט והנצחי. המקובלים, שהשיגו את הטוב המוחלט והנצחי, אומרים לנו שהאור מוכן להעניק לנו בכל רגע שפע ותענוג אינסופיים, אלא שאנו איננו יודעים כיצד לקבלם. כדי שנדע כיצד לקבלם, מסרו לנו המקובלים את שיטת הקבלה.
תענוג שנגמר, תענוג שנשאר
שאלה: מה משותף לי, לך, לבן הדוד של אשתך ולגנב שנמלט בחשיכה? כולנו, כמו כל בני האדם בעולם, רוצים שיהיה לנו טוב. למה? כי כך ברא אותנו האור. כשמאיר לנו תענוג, אנו מיד נמשכים לקראתו, וכבר בדרכנו אליו מרגישים אותו. לדוגמא: אדם שבונה בית בכפר, מתמלא אושר מהמחשבה על השקט ועל הפרחים בגינה, עוד לפני שהקיר הראשון של הבית נבנה.
הבעיה עם התענוג היא, שהוא תמיד "בורח לנו בין הידיים" ומשאיר אותנו לא מסופקים ובהרגשת חוסר. "כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא" (קהלת א').
התענוגים בעולם שלנו זמניים, ובסופו של דבר אנחנו תמיד נשארים ריקים. "כשאמות", ביקש אלכסנדר מוקדון הגדול, שכל תענוגי העולם היו פרוסים בפניו, "פיתחו את ידי וראו: הן ריקות".
בניגוד לתענוגים שאנו מרגישים בעולם שלנו, הטוב שיתגלה לנו בעולם הרוחני הוא נצחי. חישבו על התענוג הגדול ביותר שאתם יכולים לתאר, חישבו על כל סוגי התענוגים בעולם שלנו - התענוג הרוחני הקטן ביותר, גדול מכולם גם יחד פי עשרת מונים. אילו רק ידענו איזה תענוג מחכה לנו בעולם הרוחני, היינו כמובן נמשכים לקראתו. אלא שהתענוג הזה נסתר מאתנו. והשיטה להשיג אותו היא, כאמור, שיטת הקבלה.
לרכב על קרן אור
טוב מאוד, יש שיטה. השאלה הבאה היא, מה צריך לעשות?
נתחיל דווקא במה לא צריך לעשות. ובכן, לא צריך לעשות שום פעולה חיצונית, לא עם הידיים ולא עם הרגליים. צריך לקרוא בספרי הקבלה ולרצות לגלות את הטוב שמובטח לנו. כך, מתוך החשק לגלות את האור שעתיד למלא אותנו, האור יתחיל לפעול עלינו ולמשוך אותנו לקראתו.
המקובלים מתארים בספריהם את המצב המושלם שלנו, מצב שבו אנו כבר מלאים בכל הטוב והעונג שהובטחו לנו. לכן, כשאנו קוראים בכתביהם ורוצים להגיע למצב המושלם שלנו, אנו מושכים ממנו הארה מיוחדת אלינו. הארה זו, שנקראת "המאור המחזיר למוטב", מתחילה לכוון אותנו לאט לאט אל העולם הרוחני. המחשבות שלנו מתחילות להסתובב יותר ויותר סביב גילוי העולם הרוחני. כך אנו מתקרבים לאור, על ידי האור.
"וכשהאור העליון מאיר בתוך הלב", כותב המקובל הגדול של דורנו הרב ברוך אשלג, "אז הלב מתחזק, ובכל פעם הוא מוסיף והולך" (שמעתי, ס"ח).
אתה חייב את זה לעצמך
אחת מהדעות הרווחות - והשגויות - בנוגע לשיטת הקבלה היא, שרק יחידי סגולה יכולים ללמוד אותה. מקורה של טעות זו הוא באיסור לעסוק בקבלה, שהיה נהוג במשך כל הדורות. איסור שלמרבה הפליאה המקובלים עצמם הנהיגו אותו, כי הדור לא היה ראוי. בימינו, כשהדור הבשיל והצורך בשיטת הקבלה מתגלה ברוב עם, כל אדם יכול, וליתר דיוק חייב, לגלות את כל הטוב שטמון בשיטת הקבלה.
הפניה של בעל הסולם לכל אדם לעסוק בקבלה, הקימה לו שונאים רבים. אבל הוא עמד על שלו. "הנה נודע מפי סופרים ומפי ספרים", כותב בעל הסולם בהקדמה לספר "פי חכם", "אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל".
אלא שלימוד חכמת הקבלה אינו לימוד שכלי רגיל. כשאנו קוראים בספרי הקבלה במטרה למשוך את "המאור המחזיר למוטב", איננו קוראים כדי לצבור ידע, להתפלפל ולהיות חכמים יותר, אלא רק כדי להתרשם ולהתפעל מהאור, להשתוקק עוד יותר אל הטוב שמחכה לנו בעולם הרוחני.
כדאי לדעת שהמאור המחזיר למוטב פועל עלינו לא רק כשאנו קוראים בספרים, אלא בכל פעם שאנו מתרשמים מהעולם הרוחני בכל אחד מאמצעי התקשורת: טלוויזיה, אינטרנט, עיתון וכו'. והכי חשוב לזכור - כדי להגיע לאור צריך רק לרצות.
קוראים על שור, חושבים על שור. קוראים על אור, חושבים על אור
מי מאתנו שכבר קרא את הגיליונות הקודמים של העיתון "קבלה לעם", יודע בוודאי שלא רק ספרי הקבלה מתארים את המציאות הרוחנית כפי שהשיגו אותה המקובלים. גם התנ"ך, הגמרא או המשנה שנכתבו בידי המקובלים, מתארים את אותה המציאות הרוחנית, אלא שהשפה שבה הם כתובים אינה שפת הקבלה. התורה כתובה בשפת המקרא, והגמרא בשפת התלמוד. אם כן, למה המקובלים מחייבים אותנו למשוך את המאור המחזיר למוטב דווקא מספרי הקבלה?
התשובה לשאלה זו היא שספרי הקבלה הם הספרים היחידים שמתארים את המציאות הרוחנית עצמה, ואילו יתר הספרים מתארים אותה על דרך משל, באמצעות סמלים. התנ"ך מתאר את המציאות הרוחנית כסיפור היסטורי, והגמרא מתארת אותה כסוגיות משפטיות בנושאים שונים, כמו למשל שור שנגח פרה.
כשאתה קורא על שור, אתה חושב על שור. כשאתה קורא על אור, אתה חושב על אור. כיוון שבספרי הקבלה כתוב על פעולות האור, הם מונעים מאתנו לגשם את התמונה של המציאות הרוחנית. לכן ספרי הקבלה הם המתאימים יותר מכל עבורנו לצורך משיכת המאור המחזיר למוטב.
בשונה מאתנו, המקובלים הגדולים של הדורות הקודמים ידעו שהכתוב מדבר על אור, גם כשהם קראו על שור. לכן הם יכלו להפיק תועלת מכל סוגי הספרים, גם מאלו שמתארים את המציאות הרוחנית בשפה של סמלים.
מאמץ קטן, תענוג גדול
ההשפעה מהעיון בספרי הקבלה האמיתיים היא מיידית. כל אדם שמתחיל למשוך אליו את המאור המחזיר למוטב, מרגיש שינויים בתוכו. האור שמאיר לו מקרב אותו בהדרגה אל הטוב ואל התענוג הנצחי.
בימינו הקבלה מתגלה לכל דורש, ואין צורך בשום כישרון מיוחד כדי לגלות את כל הטוב שטמון בה. יתרה מכך, כל אחד מאתנו מחויב לגלות זאת. זוהי גם הסיבה ליציאתו לאור של עיתון זה - לאפשר היכרות ראשונית עם הכתבים המקוריים של הקבלה ולהעניק לכל מי שחפץ בכך, את ההזדמנות למשוך את המאור המחזיר למוטב.
אם כל אחד מאתנו ימלא את חלקו הקטן במימוש שיטת הקבלה - מי בצפייה בתוכניות טלוויזיה, מי בעיון בספרים, מי בקריאת העיתון - עוצמת הכוח הרוחני שתשפיע על כל אחד מאתנו ועל כולנו יחד תהיה גדולה פי כמה מעוצמת האור שמאירה לאדם אחד. כך, בדרך קצרה יחסית ומהנה, נוכל להגיע לכל הטוב שמובטח לנו במחשבת הבריאה, ולא רק לנו אלא לעולם כולו.
המאמץ שנדרש מאתנו קטן, התענוג שמובטח לנו גדול ואין-סופי. כל שעלינו לעשות הוא למשוך את המאור המחזיר למוטב.
