מגוון מוצרי הדפוס משתרע על פני רשימה ארוכה, הכוללת בין השאר: כרטיסי ביקור, מגנטים, פליירים, ברושורים, גלויות, מדבקות ויש עוד. בדרך כלל משמשים מוצרים אלה לצורך פרסום האדם המזמין אותם או קידום העסק שלו. לכן ישנה רגישות גבוהה, מצד הגורם המזמין, לגבי המוצר הסופי - כיצד הוא נראה, כיצד הוא מתקבל, כיצד הוא נתפס, איזה רושם ראשוני הוא עושה על המתבונן בו, האם רשומים בו הפרטים החשובים? האם הוא קולע למטרה? האם הוא מושך ומסקרן?
אבל הרגישות הגבוהה ביותר היא סביב המוצר שנקרא "הזמנות". הזמנות הן למעשה גלויות שיש להן מסר חד-פעמי המציין אירוע זמני. בשונה ממוצרים אחרים, הנושאים מסר תלת-מימדי מבחינת הזמן: עבר - הווה - עתיד, ההזמנות מסיימות את תפקידן ביום האירוע. אבל עד לאותו היום - הן חייבות להעביר מסר שכשמן כן הוא: הזמנה. לגרום למקבל ההזמנה לרצות לבוא אל האירוע המדובר. גם אם המקבל "חייב" (אובייקטיבית) להתייצב לאירוע, או מרגיש מחויבות (סובייקטיבית) כל שהיא להגיע לאירוע, או אמור לקבל החלטה רצונית חופשית ("וולונטארית") האם להגיע לאירוע או לא - על ההזמנה לשדר את המסר הנכון:
לאירוע משמח - הבעת שמחה והסתכלות קדימה בתקווה (חתונה, בר-מצווה, ברית מילה)
לאירוע מצער - הבעת צער מלווה בנחמה שלפחות העבר היה מפואר (לוויה, יום זיכרון, וכו')
לאירוע ענייני - התמקדות בהווה (כנס מקצועי, יום עיון, וכו').
לאירוע מורכב - שיש בהו גם עבר, גם הווה וגם עתיד, כמו: סיום קורס (צבאי, אוניברסיטאי, וכו')
מסרים מועברים היום בדרך גראפית. בעידן המחשב והטלוויזיה המסרים התופסים מייד את העין ואת תשומת הלב הם מסרים משולבים בגראפיקה: תמונה, ציור, איור, שרטוט מתוחכם, סמלים ואפילו סיסמאות שלמרות שהן מילוליות הן נקלטות באותה מהירות כמו תמונה. לדוגמא:
חתונה - זוג צעיר פוסע לעבר הזריחה משולבי ידיים...............
בר-מצווה - נער עול ימים עומד על הדוכן, עטוף טלית וחבוש כיפה קורא בספר התורה..............
ברית-מילה - נדלג על האפשרות הזו............... בתי דפוס
יום זיכרון - תמונת הנפטר בשיאו!
כנס מקצועי - הלוגו של החברה המזמינה או סמל מקצועי של קהל היעד (סטטוסקופ לכנס רפואי.....)
סיום קורס - סמל היחידה, כנפי הבוגרים, הכובע המרובע השחור שמסמל את האקדמיה........
המתבונן בתמונה מבין מייד לאיזה סוג אירוע הוא מוזמן.
השלב הבא הם הפרטים הטכניים:
היכן יתקיים האירוע, באיזה יום בשבוע, באיזה תאריך, שעת התחלה ושעת סיום, מפת דרכים - כיצד להגיע אל האירוע, תמונה של המקום - אם מדובר במבנה מיוחד ומרשים. סדר יום - אם מדובר בכנס או יום עיון אינפורמטיבי.
בדף נפרד יבוא המסר המילולי "הכבד" - זה שצריך להקדיש לו דקות ספורות:
חתונה - כמה מילים על הזוג, בסגנון טבול בהרבה חוש הומור, כיצד הכירו והיכן נפגשו...............
בר-מצווה - "ברוך שפטרני מעונשו של זה........."
ברית מילה - "זה הקטן - גדול יהיה..........."
יום זיכרון - "נזכור בגאווה ולא נשכח את .................." (אפשר לוותר על חוש הומור)
כנס מקצועי - "שילוב המחשבים ברפואה בעידן המודרני" (ז"א - היום)
סיום קורס - "נסתכל בגעגועים אחורה, בגאווה היום על עצמנו ובתקווה להצלחה בעתיד...."
יש מקרים בהם חשוב להוסיף שורה לאישור הגעה, הסיבה? לספור את המנות, להכין כיסאות, לחשב כמה נרוויח מהאירוע... וכמובן דרכי התקשרות אל הגורם המזמין: טלפונים, דואר אלקטרוני, מען למברקים (עוד יש כאלה?)
אנשי מקצוע, קרי: גרפיקאים, מעדיפים שהמזמין יצור איתם קשר מרחוק (טלפון, דואר אלקטרוני, פקס) ויסביר מה הוא מבקש ולא קשר בלתי אמצעי שפירושו: המזמין יושב כתף אל כתף עם הגרפיקאי ומשגע אותו. האמוציות סביב עיצוב ההזמנות הן ברמות מתח נפשי בלתי רציונאליות.
הפתרון האידיאלי לסתירה הזו (למזמין חשוב מאוד כיצד תראה ההזמנה, למעצב חשוב שהמזמין יהיה רחוק ממנו עד כמה שאפשר) ניתן לגישור בעזרת אתר בית דפוס מקוון. המזמין יכול לשבת ולבחון את כל העיצובים המוכנים מראש לכל סוג אירוע ולבחור לעצמו, בלי לחץ, את מה שמוצא חן בעיניו. הוא יכול להתייעץ עם כל מי שהוא רק רוצה (הרעיה לעתיד, הסבא והסבתא של הנער בן ה-13, קרובי הנפטר, וכו') גם אם האישיות בה הוא נועץ נמצאת בחו"ל - כל עוד שניהם יושבים באותו הזמן, ואפילו לא באותו הזמן, מול מסך מחשב. חשוב להזכיר שבדרך זו ניתן להעלות על ההזמנה כל עיצוב או תמונה, איור או סמליל, סיסמא או דגל, שהמזמין מעוניין לשלב בהזמנתו. העיצוב נשמר וניתן לחזור ולעיין בו בכל עת.
לאחר מכן בא משא ומתן מקוון עם הגורם המייצר: בית הדפוס ואנשי המקצוע שלו. אפשר לנהל דיון על הכמות, המחיר, זמני אספקה, גודל ההזמנה, צבעים, גוונים, כיתובים, סמלים, איורים, והכול דרך האתר ואמצעי שירות הלקוחות המקוונים שהוא מעמיד לרשות לקוחותיו: דואר אלקטרוני, טלפון, וכו'.
