טיפים לחיים ירוקים 

טיפים לחיים ירוקים

מחזור פלסטיקים ובקבוקים:
אני רוצה לשבור מיתוס!!! הכלובים לאיסוף בקבוקים לא מיועדים רק לבקבוקים. אפשר להכניס לתוכם הרבה פלסטיקים נוספים כמו למשל : בקבוקי שמן, מיכלים של חומרי ניקוי ואקונומיקה, מיכלי פלסטיק נפוחים של מרככי כביסה, מיכלים של סבונים, שמפו, מרכך לשיער, פלסטיקים של חלב, שוקו, קטשופ, מיונז וכל מה שעשוי מפלסטיק ובתחתיתו מופיעה הטבעה של משולש מיחזור עם מספר בתוכו. מקסימום אם תשליכו גם משהו לא רלוונטי, מכונות הסינון בעלות העין האלקטרונית במפעלי המחזור, כבר ידאגו להפריד את מה שלא מתאים.
לא יאומן כמה פסולת של פלסטיק אנחנו כולנו משליכים. פה קצת ושם קצת, אבל כל הקצת הזה מצטבר בסופו של דבר להרבה מאוד מאוד. לכן במקום קבוע בבית אני מחזיקה שקית גדולה וחזקה אליה אני מכניסה את כל מיכלי הפלסטיק למיניהם. כשהשקית מתמלאת (וזה קורה די מהר) אני מאפסנת את השקית לאפסון זמני בחניה, רק עד שמצטברות לי מספר שקיות של פלסטיק למחזור. לאחר שהצטברו מספר שקיות אני לא נוסעת במיוחד כדי לשים אותם במחזור, אלא רק ככה "על הדרך" כשאני מסיעה את הילדים. הם מאוד אוהבים להכניס את מיכלי הפלסטיק לכלובי המחזור וזה הופך להיות הפעלה של קליעה למטרה. כל ילד מקבל אחריות על 2 שקיות או יותר וזו ממש חגיגה. כך אני מרויחה גם מחזור וגם חינוך של הילדים לנושא הזה, תוך מתן דוגמא אישית וכולנו נהנים מכך.
מילה אישית על השתיה הממותקת. אני לא מתכוונת להכנס לכם לרשימת הקניות, אבל אלי הבקבוקים האלה הפשוט לא נכנסים. מספיק לעיין ברפרוף על כל המרכיבים הכימיים המוכנסים למשקאות הללו כדי להבין שהכבד שלנו לא יתמודד עם כל התרכובות האלו בהצלחה לאורך זמן. לא מרגיעות אותי הססמאות של "מחומרים טבעיים" או "ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים". לצד החומרים הטבעיים מכניסים כל כך הרבה כימיקלים סינטתיים שערך ה"טבעי" בטל בשישים. אני מודיעה לכם שלא כל מה שטבעי הוא בריא. גם ארס של נחש הוא טבעי אך בריאותו מוטלת בספק. לא חסרים גם רעלים בטבע שיכולים לחסל בשניות את תיאוריית "הטבעי = בריא" . בכל מקרה מדובר גם על נזק לשיניים, נזק למערכות האינסולין בגוף ונזק מצטבר לכיס. כך שבמו ידינו וכיסנו אנחנו מזיקים מתוך כוונות טובות לעצמנו ולילדים שלנו. אז נכון שזה מתוק וטעים - אך באיזה מחיר?

חסכון בחשמל:
בכל פעם שאני עוברת ליד תחנת הכוח בחדרה, אני לא מצליחה להתעלם מהעשן המגעיל המתמר משלוש הארובות הנישאות לשמיים. המשוואה היא פשוטה, ככל שצורכים יותר חשמל כך נוצר יותר זיהום מתחנת הכוח כדי לספק את הביקוש. את הזיהום כולנו נושמים אפילו אלו שגרים יותר רחוק. אני בטוחה שאני לא מחדשת כאן שום דבר, אבל אף פעם לא מיותר לכתוב על חסכון בחשמל. אכתוב גם בכנות מלאה שלא בא לי לממן את כל הדירקטוריונים והמנהלים בחברת חשמל המשתכרים משכורות גבוהות גם ככה. לכן כמה עצות פשוטות:
כבו אורות כשאתם לא בחדר, הגבילו את שעות הפעלת המזגן, התקינו טיימר על דוד המים החשמלי, בימים חמים לא חובה להפעיל את מייבש הכביסה, אפשר לתלות על מתקני ייבוש הכביסה בחוץ. הבעיה היא ההרגל והנוחות בשימוש במייבש מה שהופך אותו להרגל קבוע במשק הכביסה המשפחתי. תליית הכביסה בחוץ לוקחת לי בדיוק 5 דקות. הפעילו את מדיח הכלים כשהוא מלא ולא על כוס וחצי . לא כל כוס שנגעתם בה צריכה להכנס לסבב מחודש של מדיח. הקפידו גם על חסכון בחשמל במקום העבודה שלכם, אפילו שאתם לא משלמים את חשבון החשמל ואפילו שאתם ממש לא אוהבים את הבוס וככה "דופקים" אותו, אך בסופו של דבר את המחיר נשלם כולנו. אני סומכת על האינטליגנציה שלכם שתדעו להפעיל הגיון פשוט בכל הנושא של צריכת החשמל.

כלים חד פעמיים ומוצרי אלומיניום:
אני לא קיצונית וגם אני משתמשת לפעמים בכלים חד פעמיים, אך אני משתדלת לצמצם את השימוש בהם למינימום האפשרי. לפיקניקים אפשר להביא צלחות וכוסות פלסטיק מהבית, לשים אותם אחרי הארוחה בשקית ניילון ולדחוף למדיח כשחוזרים הביתה.
מספיק להסתובב בפארקים שלנו אחרי יום העצמאות כדי לראות במו עיניכם כמה טונות של זבל ואשפה נוצרים רק מהכלים החד פעמיים.
במוצרי אלומיניום אני ממעטת להשתמש משתי סיבות: ראשית, נייר אלומיניום אינו מתכלה והוא נשאר בערמות הזבל לעולמי עד. שנית, נודע לי מחברתי הנטורופתית שבחימום עם אלומיניום, חלק מהאלומיניום חודר למזון וזה לא משהו שהייתי רוצה להכניס לפה. אצלי אלומיניום הוא לא חלק מהתפריט, זה כמו לאכול טיטניום או בדיל ונחושת ולכן כמה שפחות מגשי אלומיניום חד פעמיים וכמה שפחות רדידי אלומיניום - ככה עדיף!

לנסוע קצת פחות ברכב:
כשגרתי במרכז הארץ היה לי שכן שלא ידע מה זה ללכת ברגל. זה לא שהוא לא היה מסוגל, הוא פשוט התרגל. כשהיינו צריכים לאסוף שנינו את ילדנו שלמדו באותו גן בשעות הצהריים. אני הייתי הולכת ברגל והוא, איך לא, עם האוטו. אני מצאתי שבילי קיצור כך שבסופו של דבר הגענו שנינו לגן בדיוק באותו הזמן. הכל אותו הדבר רק שהוא השאיר אחריו ערמות של פיח מהאגזוזסט של רכב הדיזל המעשן והמסחרי שלו, כך יום אחרי יום ושנה אחרי שנה. אני מוכרחה לציין כי הגן היה כ- 200 מטר מהבית ולא מדובר במסלול למיטיבי לכת.
נכון שלפעמים מפתה להכנס לרכב ולנסוע רק 50 מטר, אבל האם זה באמת כדאי ונחוץ? אם זה רחוק אז הכרחי לנסוע ברכב, אבל אם מדובר ברחוב ליד, למה לא ללכת קצת ברגל. זה טוב לשרירים, טוב לגזרה, טוב לקלוריות, טוב להפחתת זיהום האויר וטוב למיכל הדלק של הרכב שלנו שמתרוקן הרבה יותר לאט. דווקא הנסיעות הקצרות האלה שותות המון המון דלק ובסופו של דבר החסכון בזמן הוא לא כזה משמעותי.
אפשר גם להתחלק עם חברות בהסעות של הילדים לגנים, מהגנים, לחוגים ובחזרה. זה חוסך זמן, חוסך משאבים מיותרים וזו הזדמנות להגיד שלום לחברה במקום לשלוח לה עוד סמס שלא בטוח שהיא קבלה אותו בכלל.
כך גם נפלט פחות עשן מהמכוניות ופחות גז חממה נפלט לאויר אותו אני ואתם נושמים.
תוכלו להגדיר לעצמכם מראש מתי אתם הולכים קצת ברגל במקום לנסוע ברכב. החבר של הילד גר קרוב? קחו את הילד ברגל. החוג של הילדה קרוב? קחו גם אותה ברגל ותרויחו איתה קצת זמן איכות והזדמנות לשיחה גלויה עם הילדה.
לא תזיק לנו קצת אתנחתא בסדר היום המטורף שלנו.