רשויות מס הכנסה בארה"ב סופגות לאחרונה מכה אחר מכה ממערכת בתי המשפט הפדרלים בארה"ב, כשהאחרונות שבהן הן שתי החלטות תקדימיות חשובות ביותר שנתקבלו ע"י בית המשפט לערעורים בפרשות IES ו- Compaq.
פסקי הדין הללו קובעים באופן ברור שרכישת מניות לפני דיבידנד, קבלת דיבידנד ומכירת המניות מייד אח"כ, תוך קיזוז הפסד ההון שנוצר מרווח הון שהיה לנישום בעיסקאות אחרות אינה מהווה עיסקה מלאכותית.
שני פסקי הדין דנו במצבים קיצוניים ביותר מבחינת תכנון המס. מדובר בחברות שרכשו במאות מליוני דולרים ני"ע של חברות זרות שעמדו לחלק דיבידנד ואשר נסחרו בבורסות בארה"ב. לאחר כשעה אחת בלבד מכרו החברות הללו את אותם ני"ע בחזרה לאותו מוכר. למרות שמדובר בסכומי השקעה אדירים, נכנסו החברות הללו לעיסקה זו לאחר פגישה אחת בלבד עם חברת הברוקרים שהציע זאת להם (במקרה של IES לאחר מספר פגישות מועט).
לאור הפרשי הזמנים בין מועד כניסת עיסקת הרכישה לתוקף למועד כניסתה עיסקת המכירה לתוקף, היו החברות הללו זכאיות לקבלת הדיבידנד. בעקבות חלוקת הדיבידנד ירד שווי ני"ע ונוצר הפסד הון (בעשרות מליוני דולרים) אשר קוזז כנגד רווח הון שהיה לחברות הללו מעיסקאות אחרות בלתי קשורות לחלוטין.
בפועל מדובר היה במסחר בזיכוי המס שניתן על המס שנוכה במקור מהדיבידנד מחוץ לארה"ב. זיכוי זה לא היה בר ניצול אצל המוכר (קרנות פנסיה ואח' שהיו פטורות ממס בארה"ב) אך היה בר קיזוז אצל החברות הנ"ל.
לעניינינו חשוב לציין כי בית המשפט פסק שהעיסקה לא מלאכותית בתנאי 1. שרכישת ומכירת ני"ע נעשו לפי מחירי שוק ו- 2. שהחברות התכוונו להרוויח מכך שסכום הדיבידנד ברוטו יהיה גבוה מסכום הפסד ההון שיגרם כתוצאה מירידת ערך ני"ע לאחר החלוקה (כוונה הנתמכת במחקרים כלכליים).
משמעות פסקי דין אלו לנישומים בישראל שרכשו גילונים / מניות במטרה לזכות בריבית / דיבידנד פטורים ולהנות גם מהפסד ההון היא מרחיקת לכת. כל עוד נישומים אלו ציפו שגובה הריבית / הדיבידנד יעלה על הפסד ההון כתוצאה מירידת שווי ני"ע בעקבות החלוקה (וישנם מחקרים כלכליים המורים כן), הרי שלפי פסקי הדין דלעיל אין כל ספק שלא מדובר בעיסקה מלאכותית.
בתי המשפט חזרו על הכלל הבסיסי בדיני המס, שדומה שלעיתים נשכח מעיני רבים, והוא שמס מוטל רק עפ"י חוק, ואין כל פסול בנישום המבקש לנצל את הוראות החוק ולהקטין את נטל המס המוטל עליו. בתרגום חופשי מפס"ד IES: "העובדה ש- IES ניצלה חוקי מס שחוקקו כדין ונכנסה לעיסקת רכישת ני"ע, אינה הופכת את העיסקה למלאכותית לצרכי מס".
על דברים דומים חזר בית המשפט בפרשת קומפאק באומרו (בתרגום חופשי): "כל אדם רשאי לנהל את עסקיו באופן שיקטין את נטל המס החל עליו; אין הוא חייב לבחור דווקא בדרכים אשר יעשירו את קופת המדינה; אין עליו אפילו חובה פטריוטית לשלם יותר מס."
פסקי הדין הללו הועברו לאחרונה לעיונם של נציגי רשויות המס, ואנו תקווה כי החלטות בתי המשפט בארה"ב ישמשו נר לרגליהם בבואם לבחון מחדש את עמדתם לגבי עיסקאות דומות שנעשו בישראל. לחילופין אנו תקווה שבתי המשפט בארץ ילכו בעקבות עמיתיהם בארה"ב ויגיעו למסקנות דומות על אף העובדה שפסקי דין אלו לא מחייבים אותם.
פסקי הדין הללו קובעים באופן ברור שרכישת מניות לפני דיבידנד, קבלת דיבידנד ומכירת המניות מייד אח"כ, תוך קיזוז הפסד ההון שנוצר מרווח הון שהיה לנישום בעיסקאות אחרות אינה מהווה עיסקה מלאכותית.
שני פסקי הדין דנו במצבים קיצוניים ביותר מבחינת תכנון המס. מדובר בחברות שרכשו במאות מליוני דולרים ני"ע של חברות זרות שעמדו לחלק דיבידנד ואשר נסחרו בבורסות בארה"ב. לאחר כשעה אחת בלבד מכרו החברות הללו את אותם ני"ע בחזרה לאותו מוכר. למרות שמדובר בסכומי השקעה אדירים, נכנסו החברות הללו לעיסקה זו לאחר פגישה אחת בלבד עם חברת הברוקרים שהציע זאת להם (במקרה של IES לאחר מספר פגישות מועט).
לאור הפרשי הזמנים בין מועד כניסת עיסקת הרכישה לתוקף למועד כניסתה עיסקת המכירה לתוקף, היו החברות הללו זכאיות לקבלת הדיבידנד. בעקבות חלוקת הדיבידנד ירד שווי ני"ע ונוצר הפסד הון (בעשרות מליוני דולרים) אשר קוזז כנגד רווח הון שהיה לחברות הללו מעיסקאות אחרות בלתי קשורות לחלוטין.
בפועל מדובר היה במסחר בזיכוי המס שניתן על המס שנוכה במקור מהדיבידנד מחוץ לארה"ב. זיכוי זה לא היה בר ניצול אצל המוכר (קרנות פנסיה ואח' שהיו פטורות ממס בארה"ב) אך היה בר קיזוז אצל החברות הנ"ל.
לעניינינו חשוב לציין כי בית המשפט פסק שהעיסקה לא מלאכותית בתנאי 1. שרכישת ומכירת ני"ע נעשו לפי מחירי שוק ו- 2. שהחברות התכוונו להרוויח מכך שסכום הדיבידנד ברוטו יהיה גבוה מסכום הפסד ההון שיגרם כתוצאה מירידת ערך ני"ע לאחר החלוקה (כוונה הנתמכת במחקרים כלכליים).
משמעות פסקי דין אלו לנישומים בישראל שרכשו גילונים / מניות במטרה לזכות בריבית / דיבידנד פטורים ולהנות גם מהפסד ההון היא מרחיקת לכת. כל עוד נישומים אלו ציפו שגובה הריבית / הדיבידנד יעלה על הפסד ההון כתוצאה מירידת שווי ני"ע בעקבות החלוקה (וישנם מחקרים כלכליים המורים כן), הרי שלפי פסקי הדין דלעיל אין כל ספק שלא מדובר בעיסקה מלאכותית.
בתי המשפט חזרו על הכלל הבסיסי בדיני המס, שדומה שלעיתים נשכח מעיני רבים, והוא שמס מוטל רק עפ"י חוק, ואין כל פסול בנישום המבקש לנצל את הוראות החוק ולהקטין את נטל המס המוטל עליו. בתרגום חופשי מפס"ד IES: "העובדה ש- IES ניצלה חוקי מס שחוקקו כדין ונכנסה לעיסקת רכישת ני"ע, אינה הופכת את העיסקה למלאכותית לצרכי מס".
על דברים דומים חזר בית המשפט בפרשת קומפאק באומרו (בתרגום חופשי): "כל אדם רשאי לנהל את עסקיו באופן שיקטין את נטל המס החל עליו; אין הוא חייב לבחור דווקא בדרכים אשר יעשירו את קופת המדינה; אין עליו אפילו חובה פטריוטית לשלם יותר מס."
פסקי הדין הללו הועברו לאחרונה לעיונם של נציגי רשויות המס, ואנו תקווה כי החלטות בתי המשפט בארה"ב ישמשו נר לרגליהם בבואם לבחון מחדש את עמדתם לגבי עיסקאות דומות שנעשו בישראל. לחילופין אנו תקווה שבתי המשפט בארץ ילכו בעקבות עמיתיהם בארה"ב ויגיעו למסקנות דומות על אף העובדה שפסקי דין אלו לא מחייבים אותם.
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
צ. אלטמן וז. שרון
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
צ. אלטמן וז. שרון
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il