בספר הזוהר הקדוש מובא (הקדמת ספר הזהר אות מ"ט מאמר חזווא דרבי חייא) שרבי חייא התפלא: "עפרא עפרא, כמה את קשי קדל", כביכול התפלא על העפר כמה אתה קשה עורף. "דכל מחמדי עינא יתבלון בך", כל מחמדי העין נבלים בך, אתה טוחן את כולם, אתה הורס את כולם. אח"כ כתוב "אשתומם רגעא חדא", הסתומם רגע אחד, ושאל שאלה: האם גם רבי שמעון בר יוחאי, שהוא מנהיג את כל העולמות, המאור הקדוש, גם הוא נבלה בך? ותשובתו: לא, רבי שמעון בר יוחאי לא נבלה לך. לא יכול להיות שהוא נטחן על ידך. מה המובן של הדברים הללו? אנשים שלא לומדים את הזוהר עם פירוש "הסולם", מבינים את הדברים כמו אגדה, אבל לפי מה שבעל הסולם מפרש הדברים עמוקים מיני ים: מה נקרא עפר? עפר נקרא הבחינה הד' דעוביות, זאת אומרת הרצון לקבל הנאה ותענוג, העצמותי, שהוא נבחן לבחינת לב האבן. מה זה לב האבן? כתוב שיש בחינות שאדם בכוחו לתקן, ויש בחינות שאין בכוחו לתקן. הבחינות שאין בכוחו לתקן נקראות בשם לב האבן, מלשון "אבן שאין לה הופכים", זאת אומרת אי אפשר לקחת את האבן הזאת ולהפוך אותה מרצון לקבל שיהיה רצון להשפיע. זה נקרא עפר.
ואליבא דאמת יש להבחין בין אדמה לבין עפר. אדמה זה מקום הראוי לזריעה, עפר לא ראוי לזריעה, זאת אומרת שלא יכול לצמוח ממנו שום דבר. ע"כ כתוב שרק הקב"ה יתקן את הבחינה הזאת, כפי שכתוב "והסירותי את לב האבן מקרבכם, ונתתי לכם לב בשר." הרבי הברכת שלום זצ"ל פירש את המושג אבן מלשון הבנה, כמ"ש "וישם את האבן מראשותיו", שם את ההבנה מלמטה, למטה בחשיבות. כי הרצון לקבל למדנו, יש לו שני פנים: א) שרוצה לקבל הנאה ותענוג. ב) שרוצה להבין הכל. לכן האבן הזאת מרמזת על הרצון לקבל בשני הפנים שלו.
והנה כתוב שרבי חייא נשק לעפר מטרם שהתרעם נגדו. מדוע נישק אותו? זה מאוד משונה, כתוב שנישק לעפר ואח"כ הוא התקומם נגד העפר. אם זה לא טוב לך למה אתה מנשק את זה? נשיקה מראה על חיבור, זאת אומרת חיבור עם העפר הזה יש לכל אחד, כי לכל אחד יש חיבור עם הרצון לקבל הזה. מצד שני אומר "כל מחמדי עינא יתבלון בך". זאת אומרת מחמדי עינא הן כל הנשמות, הם נבלים בך, מפני שאתה שולט על כולם ואין אפשרות לתקן את זה.
כי אנחנו למדנו שיש ד' מדרגות: א) מדרגה שאדם נולד בה הנקראת רצון לקבל ע"מ לקבל. ב) אח"כ יש משפיע בע"מ לקבל, שהוא בחינת שלא לשמה והוא אמצעי בין הטומאה לקדושה. דהיינו שאדם עושה מעשה של השפעה לזולתו, שהאדם מבטל את עצמו כנגד חברו, שאדם מבטל את עצמו כנגד הקב"ה, הוא עושה את הכל לתועלת עצמו. דגם שאדם משפיע הוא עושה לתועלת עצמו, גם שמבטל עצמו כנגד חברו וכנגד הבורא הוא עושה לתועלת עצמו. ג) אח"כ יש משפיע בע"מ להשפיע, שהוא קדושה גמורה, שהאדם מתקן את הרצונות דהשפעה שלו שיהיו באמת ע"מ להשפיע, משפיע בע"מ להשפיע פירושו בדומה להקב"ה, כי הקב"ה משפיע לאדם טבע שני של אהבת הזולת, שהוא עושה את כל הדברים האלו, בלי שום ענין של תועלת עצמו. ד) המדרגה הרביעית נקראת מקבל ע"מ להשפיע. שהוא הולך ומשתמש עם הרצונות דקבלה שלו להנות ולהבין, לא מטעם שהוא רוצה, הוא מצד עצמו מוכן לוותר על זה, רק מטעם שחפץ בתועלת ה'.
אי אפשר לתקן את הרצון לקבל בעצמו, ועל זה הוא אמר "דכל מחמדי עינא יתבלון בך", כל הנשמות יכולות להגיע מקסימום לתיקון של להשפיע ע"מ להשפיע, לא יותר. אבל להגיע למטרת הבריאה, שענינה - שהבורא ברא את כל הנבראים בשביל שיקבלו, ויבינו וישתמשו בשכל להשגת אלקות, זה אי אפשר, מטעם שאי אפשר לאדם לתקן את כלי הקבלה שיהיו לשם שמים.
מצד אחד הוא נשק את הרצון לקבל, את העפר. מצד שני הוא אמר: איזו חוצפה, איזה קשי עורף, שאתה לא מוכן להיכנע לרשות הקדושה. אפשר להגיד שנשיקה היא מבחינת מה שכתוב באר"י ענין זווג דנשיקין, שזה מראה שבבחינת בכוח כן היה יכול להתמודד עם הבחינה הזו, אבל לא בפועל. כך אפשר לפרש. אח"כ רבי חייא התפלא: כל הנבראים נמצאים תחת השליטה של העפר הזה? שהרי כתוב שרק הקב"ה יכול לתקן את זה. דכתוב "אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה" - לעתיד לבוא. אבל הבונים, אלו שבונים בנין של קדושה, הם מאסו את האבן הזאת. למה? שאי אפשר לתקן אותה . א"כ רבי שמעון הוא גם נשלט ע"י הבחינה הזאת או לא? איך יכול להיות כזה דבר?
אח"כ הוא אמר: לא!, רבי שמעון שהוא מנהיג כל העולמות, והמאור שמאיר, הוא לא נשלט ע"י הבחינה הזאת. וזה מתאים למה שבעה"ס אומר בספר מתן תורה שהדור היחיד שהשיגו גובה קומה של קכ"ה מדרגות, שהוא גובה הקומה שנקרא בחינת יחידה, שהוא אור של משיח, זה היה רק בדור של רבי שמעון בר יוחאי. שם ב"הסולם" הוא מסביר שזה לא כל כך פשוט, להבין באיזה אופן הוא כן השתמש עם הבחינה הזאת, אבל משמע שהוא כן השתמש עם הבחינה הזאת. וכיון שגובה הקומה של התגלות ה' שהמשיך רשב"י היה בתכלית הגובה, לכן כתוב שזה עתיד להתגלות בימות המשיח, מפני שזה אותו גובה קומה. לכן כתוב שרק ע"י האור שבספר הזהר יכול כל אחד ואחד לעתיד לבוא לצאת מגלות לגאולה. ולכן כתוב "עתידא חכמתא דא לאתגליא לזעירי יומין", מה זאת אומרת? אפילו לקטנים. מדוע? מפני שמטבע האור הגדול שהוא מאיר לכלים העבים ביותר. מה נקרא זעירי יומין? אפילו הקטנים ביותר גם כן יכולים להתרומם עי"ז. שמטבע האור הגדול לרומם את הכלים הנמוכים ביותר, כמו שלמדנו שאם נכנס אור דיחידה למדרגה הוא מתקן כלי דמלכות. ואם נכנס רק אור דחיה, כלי דמלכות לא יכול להצטרף למדרגה, רק כלי דפירוש:. נמצא, כמה שהאור יותר גדול, יכול לתקן כלים יותר נמוכים.
ומה שאומר שנשמתו של רבי שמעון הייתה מבחינת אור מקיף, גם כנראה יכולים לפרש אותו ענין: שאור המקיף פירושו מה שלא יכול להתקבל במדרגה, אבל היות והוא היה יכול לתקן את הבחינה של העפר, אז היה יכול להמשיך האורות המקיפים השייכים לבחינה ד' שיאירו בפנימיות המדרגה. נמצא, מה שבשיתא אלפי שני צריך להיות באופן מוחלט בחינת מקיפין, הוא כן היה יכול להשתמש בבחינה הזאת. וכמו שמבינים שהחכמה הזאת מתגלה לזעירי יומין, דהיינו שהאור הגדול הזה יכול להאיר לכל הכלים, לכן היה בסגולת נשמתו להאיר לכל הכלל. מה זה כל הכלל? להאיר לכל הכלים.
מבחינת הענף הגשמי, רואים פלא - שביום הזה כולם נוסעים למירון, מנער ועד זקן, כל סוגי האוכלוסיה, ואין עוד דבר כזה דוגמתו. אלא זהו משום שנשמת רבי שמעון תיקנה את המשכת האורות הגדולים ביותר, שהם מגיעים אפילו לכלים הנמוכים ביותר, לכל הבחינות, בדוגמת בחינת "הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", אפילו להכלים הנמוכים ביותר יכול להגיע אור כזה. לכן מבחינת הענף הגשמי כל אחד מרגיש שיש לו שייכות לל"ג בעומר ולרשב"י, אף אחד לא יכול לדעת למה באופן הגיוני, אף אחד לא יכול להסביר, אבל כפי הנראה זהו הענף הגשמי.
ואליבא דאמת יש להבחין בין אדמה לבין עפר. אדמה זה מקום הראוי לזריעה, עפר לא ראוי לזריעה, זאת אומרת שלא יכול לצמוח ממנו שום דבר. ע"כ כתוב שרק הקב"ה יתקן את הבחינה הזאת, כפי שכתוב "והסירותי את לב האבן מקרבכם, ונתתי לכם לב בשר." הרבי הברכת שלום זצ"ל פירש את המושג אבן מלשון הבנה, כמ"ש "וישם את האבן מראשותיו", שם את ההבנה מלמטה, למטה בחשיבות. כי הרצון לקבל למדנו, יש לו שני פנים: א) שרוצה לקבל הנאה ותענוג. ב) שרוצה להבין הכל. לכן האבן הזאת מרמזת על הרצון לקבל בשני הפנים שלו.
והנה כתוב שרבי חייא נשק לעפר מטרם שהתרעם נגדו. מדוע נישק אותו? זה מאוד משונה, כתוב שנישק לעפר ואח"כ הוא התקומם נגד העפר. אם זה לא טוב לך למה אתה מנשק את זה? נשיקה מראה על חיבור, זאת אומרת חיבור עם העפר הזה יש לכל אחד, כי לכל אחד יש חיבור עם הרצון לקבל הזה. מצד שני אומר "כל מחמדי עינא יתבלון בך". זאת אומרת מחמדי עינא הן כל הנשמות, הם נבלים בך, מפני שאתה שולט על כולם ואין אפשרות לתקן את זה.
כי אנחנו למדנו שיש ד' מדרגות: א) מדרגה שאדם נולד בה הנקראת רצון לקבל ע"מ לקבל. ב) אח"כ יש משפיע בע"מ לקבל, שהוא בחינת שלא לשמה והוא אמצעי בין הטומאה לקדושה. דהיינו שאדם עושה מעשה של השפעה לזולתו, שהאדם מבטל את עצמו כנגד חברו, שאדם מבטל את עצמו כנגד הקב"ה, הוא עושה את הכל לתועלת עצמו. דגם שאדם משפיע הוא עושה לתועלת עצמו, גם שמבטל עצמו כנגד חברו וכנגד הבורא הוא עושה לתועלת עצמו. ג) אח"כ יש משפיע בע"מ להשפיע, שהוא קדושה גמורה, שהאדם מתקן את הרצונות דהשפעה שלו שיהיו באמת ע"מ להשפיע, משפיע בע"מ להשפיע פירושו בדומה להקב"ה, כי הקב"ה משפיע לאדם טבע שני של אהבת הזולת, שהוא עושה את כל הדברים האלו, בלי שום ענין של תועלת עצמו. ד) המדרגה הרביעית נקראת מקבל ע"מ להשפיע. שהוא הולך ומשתמש עם הרצונות דקבלה שלו להנות ולהבין, לא מטעם שהוא רוצה, הוא מצד עצמו מוכן לוותר על זה, רק מטעם שחפץ בתועלת ה'.
אי אפשר לתקן את הרצון לקבל בעצמו, ועל זה הוא אמר "דכל מחמדי עינא יתבלון בך", כל הנשמות יכולות להגיע מקסימום לתיקון של להשפיע ע"מ להשפיע, לא יותר. אבל להגיע למטרת הבריאה, שענינה - שהבורא ברא את כל הנבראים בשביל שיקבלו, ויבינו וישתמשו בשכל להשגת אלקות, זה אי אפשר, מטעם שאי אפשר לאדם לתקן את כלי הקבלה שיהיו לשם שמים.
מצד אחד הוא נשק את הרצון לקבל, את העפר. מצד שני הוא אמר: איזו חוצפה, איזה קשי עורף, שאתה לא מוכן להיכנע לרשות הקדושה. אפשר להגיד שנשיקה היא מבחינת מה שכתוב באר"י ענין זווג דנשיקין, שזה מראה שבבחינת בכוח כן היה יכול להתמודד עם הבחינה הזו, אבל לא בפועל. כך אפשר לפרש. אח"כ רבי חייא התפלא: כל הנבראים נמצאים תחת השליטה של העפר הזה? שהרי כתוב שרק הקב"ה יכול לתקן את זה. דכתוב "אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה" - לעתיד לבוא. אבל הבונים, אלו שבונים בנין של קדושה, הם מאסו את האבן הזאת. למה? שאי אפשר לתקן אותה . א"כ רבי שמעון הוא גם נשלט ע"י הבחינה הזאת או לא? איך יכול להיות כזה דבר?
אח"כ הוא אמר: לא!, רבי שמעון שהוא מנהיג כל העולמות, והמאור שמאיר, הוא לא נשלט ע"י הבחינה הזאת. וזה מתאים למה שבעה"ס אומר בספר מתן תורה שהדור היחיד שהשיגו גובה קומה של קכ"ה מדרגות, שהוא גובה הקומה שנקרא בחינת יחידה, שהוא אור של משיח, זה היה רק בדור של רבי שמעון בר יוחאי. שם ב"הסולם" הוא מסביר שזה לא כל כך פשוט, להבין באיזה אופן הוא כן השתמש עם הבחינה הזאת, אבל משמע שהוא כן השתמש עם הבחינה הזאת. וכיון שגובה הקומה של התגלות ה' שהמשיך רשב"י היה בתכלית הגובה, לכן כתוב שזה עתיד להתגלות בימות המשיח, מפני שזה אותו גובה קומה. לכן כתוב שרק ע"י האור שבספר הזהר יכול כל אחד ואחד לעתיד לבוא לצאת מגלות לגאולה. ולכן כתוב "עתידא חכמתא דא לאתגליא לזעירי יומין", מה זאת אומרת? אפילו לקטנים. מדוע? מפני שמטבע האור הגדול שהוא מאיר לכלים העבים ביותר. מה נקרא זעירי יומין? אפילו הקטנים ביותר גם כן יכולים להתרומם עי"ז. שמטבע האור הגדול לרומם את הכלים הנמוכים ביותר, כמו שלמדנו שאם נכנס אור דיחידה למדרגה הוא מתקן כלי דמלכות. ואם נכנס רק אור דחיה, כלי דמלכות לא יכול להצטרף למדרגה, רק כלי דפירוש:. נמצא, כמה שהאור יותר גדול, יכול לתקן כלים יותר נמוכים.
ומה שאומר שנשמתו של רבי שמעון הייתה מבחינת אור מקיף, גם כנראה יכולים לפרש אותו ענין: שאור המקיף פירושו מה שלא יכול להתקבל במדרגה, אבל היות והוא היה יכול לתקן את הבחינה של העפר, אז היה יכול להמשיך האורות המקיפים השייכים לבחינה ד' שיאירו בפנימיות המדרגה. נמצא, מה שבשיתא אלפי שני צריך להיות באופן מוחלט בחינת מקיפין, הוא כן היה יכול להשתמש בבחינה הזאת. וכמו שמבינים שהחכמה הזאת מתגלה לזעירי יומין, דהיינו שהאור הגדול הזה יכול להאיר לכל הכלים, לכן היה בסגולת נשמתו להאיר לכל הכלל. מה זה כל הכלל? להאיר לכל הכלים.
מבחינת הענף הגשמי, רואים פלא - שביום הזה כולם נוסעים למירון, מנער ועד זקן, כל סוגי האוכלוסיה, ואין עוד דבר כזה דוגמתו. אלא זהו משום שנשמת רבי שמעון תיקנה את המשכת האורות הגדולים ביותר, שהם מגיעים אפילו לכלים הנמוכים ביותר, לכל הבחינות, בדוגמת בחינת "הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", אפילו להכלים הנמוכים ביותר יכול להגיע אור כזה. לכן מבחינת הענף הגשמי כל אחד מרגיש שיש לו שייכות לל"ג בעומר ולרשב"י, אף אחד לא יכול לדעת למה באופן הגיוני, אף אחד לא יכול להסביר, אבל כפי הנראה זהו הענף הגשמי.
הרב אברהם מרדכי גוטליב תלמידו של רבי ברוך שלום הלוי אשלג בנו בכורו של רבנו בעל הסולם
מידע נוסף: ספרי קבלה
אתר הבית: לימוד קבלה
מידע נוסף: ספרי קבלה
אתר הבית: לימוד קבלה
