דברים לא כתובים אוגוסט 2005
כשאני מדפדף אחורה ומביט בהתפתחות המחשבה ובתהליך בנית האידיאולוגיה, (אשר רובה ככולה נובעת מהנחת יסוד מטאפיסית שמהווה נקודת מוצא יציבה למדי לחשיבה לוגית. כפי שהוצגה בפרק "אחדות אוקינוס הקיום") ,
אינני יכול שלא לשים לב לעובדה שמעולם לא רשמתי אי אלו תובנות באשר למערכות יחסים והמין הנשי...
עובדה קטנה בקשר לכתיבה היא שכאשר פרק מועלה על הכתב אני סוגר תקופה שבה הנושא העסיק את מחשבתי יומם וליל, כלומר העלאת נושא על הכתב מהווה אתנחתא מחשבתית לתודעתי המנתחת. פרק סגור הוא מקור הסיפוק הבלתי נדלה שלי...הרגשה שסתירה בתוך פילוסופית חיי יושבה היא הרגשה שאין ביכולתי לתאר במילים,התיאור הכי קרוב יהיה שוב- סיפוק. כל אנליזה רציונאלית של כל נושא שלא יהיה (ובעיקר אלו המובילים למסקנות ברורות ושימושיות וחזרה לפילוסופיה הפרקטית) , מלווה בסערת חוויתית שבאה לידי ביטוי ברוב היבטי חיי הגשמיים. אך ההגעה לשלב הכתיבה, כלומר ליישוב הדעת בנוגע לנושא או סתירה שווה כל רגע ארוך שהביא לנקודה הזו.
מתוך תחושת הסיפוק: נולד עוד פרק ,נבנה עוד שלב בפילוסופיה הסובייקטיבית, מוצגת שוב הפילוסופיה הפרקטית ואופן השימוש בה והכי חשוב כמעין תוצר לוואי עולה הוויתי מדרגה בשלבי הפיתוח הרוחני-גשמי.
מכל מקום, כאן אחזור לפסקה הראשונה ואשאל שוב - כיצד קרה שמעולם לא כתבתי ויישבתי את הדעת בנוגע ליחסי זוגיות , המין הנשי ומשחקי המינים -
אני זוכר לילות אורכים בהן כן עסקה מחשבתי בנושאים אלו, זוכר שיחות ארוכות עם בני שיח שונים אשר סבבו סביב הנושאים האלו ואף הביאו לאי אלו מסקנות. אפילו אופן התפיסה האישי שלי את המערכת הזוגית והמין הנשי היא מאד מבוססת וידועה , ועדיין מעולם לא הועלתה על הכתב. יתרה על כך, לא פעם ולא פעמים הוכנסתי כגורם נטרלי לתוך מערכות יחסים לא שלי...מה שהוסיף תובנה או שתיים.
מדוע אם כן - מעולם לא הועלו על הכתב? האם מעולם לא טרדה מחשבתי בנושאים האלו עד לרמה שהשפיעה על החוויה?
אולי כיוון שחושש אני שלעולם לא אגיע למסקנות קולקטיביות, אני בוחר שלא להתחיל בכלל בהתיימרות? או שמא ישנו גורם אחר שמונע בעדי להעלות נושאים אלו על הכתב.
אכן שאלות, ובהחלט מתבקשות.
אם כן? כיצד אגיב לעצמי על השאלות שהועלו?
מנסיוני הראשון להעלות מילים על הכתב, עלו המסקנות הבאות:
ניתוח היבטי חיי הגשמיים ואופן התנהגותי עם החברה , מעבר לצורך ה'שטחי' להשראה וסיפוק, נובע מתוך רצון אמיתי לפתח את ההוויה שלי ברמה הגשמית והרוחנית , להנעים את חוויתי ולהקל על מצבי קונפליקט (הפילוסופיה הפרקטית) .
אבל , וזהו אבל גדול הניתוח לא נעשה ברמה הרגשית-רומנטית.
העולם הרגשי הוא עולם שאסור מבחנתי להעלות על הכתב ובכך להציב לו חוקים והגדרות.
הסיבה הישירה לכך שחל איסור הצבת חוקים מפורשים במילים לכל ענייני הרגש הרומנטי היא שהרגש הזה תפקידו לאזן את אותה חשיבה מנתחת ורציונאלית..
תפקידו של הרגש הוא להוציא את ההוויה מהקיצוניות המסתמנת בדרך חיים שכזו, והשימוש ההכרחי בהגיונות לשם הכתיבה מפר כלאחר יד את עצם משמעות העולם הרגשי.
מיותר אולי לציין שהנושאים יחסים וזוגיות הולכים יד ביד עם הרגש הרומנטי, עם זאת כדאי לעמוד פה על הנקודה שדווקא את היבט היחסים והקשר (שלא כעולם הרגשי) אפשר ואפילו רצוי לנתח ולעבד בצורה הגיונית לשם התפתחות 'בריאה'. ועדיין אין זה אומר להעלות את הדברים על הכתב.כיוון שלהעלות על הכתב את עניין היחסים והקשר משמעו לקבע את הדינאמיקה שביחסים. ולהעלות על הכתב את עניין הרגש משמעו לבטל את מהותו.
מכל מקום, העיסוק הפילוסופי בנושאים האלו נראה תמיד כמעין הליכה על חוט השערה כשבשני קצותיה אוחזים הרצון לאיזון (האוסר קיבוע מושגים בנושאים האלו) ומנגד הרצון לנתח לייעל ולהתפתח עם הקשר בצורה מודעת.
כלומר, אם ארשום ואעלה על הכתב את הפיתוח הפילוסופי של הנושאים האלו אעבור על "האיסור" בכך שאציב חוקיות לכל עניין הזוגיות האהבה והרגש , מה גם שאמנע מעצמי את הרגשת החוויה במלואה בכך שאהיה עסוק באימות החוקתיות הפילוסופית שנכפת עלי מרגע הכתיבה (שוב ביטול איזון הקיצוניות).
מצד שני, אם לא אעסוק בניתוח פילוסופי של הזוגיות שלי , לא אוכל לדעת כיצד או מה עלי לשפר בעצמי , או בכלל לשפר בקשר בין בני הזוג. לא אדע כיצד לגרום לבת זוגתי אושר ולהנחיל לה נחת ברמת הקשר היומיומי (מעבר לרגעים מוצפים רגש). לא אדע מה לצפות מעצמי כגבר בזוגיות.
הגבול של עד כמה להשתמש באמצעי הניתוח הלוגי בתוך מערכת יחסים ובנוגע אליה בכלל הוא גבול דק מאד... אחרי כתיבת הפרק הזה אני מבין כמה חשוב להקפיד ולשמור שלא בשוגג לאבדו.
ההבנה מדוע 'אסור' לכתוב על העולם הרגשי-רומנטי והאהבה היא דווקא גבול עבה וברור.
אלו הן אם כן הסיבות העיקריות לכך שמעולם לא הועלו נושאים אלו על הכתב, אלו הן גם הסיבות מדוע עלו הם בעבר במחשבתי אך נשארו רק שם. אינני רוצה להציב גבולות וחוקים למהלך התפתחות מערכת יחסים וזוגיות כשם שאינני יכול להציב חוקים לעולם הרגשי.
שומא עלי להכיר בכך כי לעיתים נראית מערכת יחסים והרגשות האופפים אותה כאבסורדים וחסרי הגיון. ובשל כך לעולם לא יוכלו לעלות על הכתב.
ישנם דברים שעדיף להשאיר לא כתובים, לא מקובעים...
ישנם דברים שחייבים להישאר דינאמיים ומשתנים...
(אלו הם הדברים שמספקים סיפוק פיזי-רגשי מחוץ לעולם המחשבה והתודעה הפרטית, ובשל כך אנו כיצור חי שואפים לחיות בזוג...)
קצת מעבר - לאחר שנסגר פרק זה , תוך כדי קריאתו בפעם הראשונה , עולה ובוערת בי שאלה שעבורי היא מהותית.... אשים לעצמי את השאלה כאן, כראש פרק ליום בו אוכל להציג הגיונות כנגדה.
האם דינאמיקה זו , וחוסר חוקתיות זו שבעולם הרגש (יחסים,זוגיות,אהבה,קשר)
יכולים לערער על העקרונות הלוגיים העמוקים של חוקי הסיבתיות שחלים לכאורה על קיומנו..?
האם זהו היבט של חוסר סדר - כאוס? האם זהו החיבור הלוגי שיוכל לעמוד לרשות הפילוסופיה הפרקטית בין הסדר והחוקתיות לבין הכאוס הדינאמיות וחוסר החוקתיות ביחס לעולמו וחוויתו של האדם (ההיבט הפרקטי של יחסי סדר-כאוס) -
כשאני מדפדף אחורה ומביט בהתפתחות המחשבה ובתהליך בנית האידיאולוגיה, (אשר רובה ככולה נובעת מהנחת יסוד מטאפיסית שמהווה נקודת מוצא יציבה למדי לחשיבה לוגית. כפי שהוצגה בפרק "אחדות אוקינוס הקיום") ,
אינני יכול שלא לשים לב לעובדה שמעולם לא רשמתי אי אלו תובנות באשר למערכות יחסים והמין הנשי...
עובדה קטנה בקשר לכתיבה היא שכאשר פרק מועלה על הכתב אני סוגר תקופה שבה הנושא העסיק את מחשבתי יומם וליל, כלומר העלאת נושא על הכתב מהווה אתנחתא מחשבתית לתודעתי המנתחת. פרק סגור הוא מקור הסיפוק הבלתי נדלה שלי...הרגשה שסתירה בתוך פילוסופית חיי יושבה היא הרגשה שאין ביכולתי לתאר במילים,התיאור הכי קרוב יהיה שוב- סיפוק. כל אנליזה רציונאלית של כל נושא שלא יהיה (ובעיקר אלו המובילים למסקנות ברורות ושימושיות וחזרה לפילוסופיה הפרקטית) , מלווה בסערת חוויתית שבאה לידי ביטוי ברוב היבטי חיי הגשמיים. אך ההגעה לשלב הכתיבה, כלומר ליישוב הדעת בנוגע לנושא או סתירה שווה כל רגע ארוך שהביא לנקודה הזו.
מתוך תחושת הסיפוק: נולד עוד פרק ,נבנה עוד שלב בפילוסופיה הסובייקטיבית, מוצגת שוב הפילוסופיה הפרקטית ואופן השימוש בה והכי חשוב כמעין תוצר לוואי עולה הוויתי מדרגה בשלבי הפיתוח הרוחני-גשמי.
מכל מקום, כאן אחזור לפסקה הראשונה ואשאל שוב - כיצד קרה שמעולם לא כתבתי ויישבתי את הדעת בנוגע ליחסי זוגיות , המין הנשי ומשחקי המינים -
אני זוכר לילות אורכים בהן כן עסקה מחשבתי בנושאים אלו, זוכר שיחות ארוכות עם בני שיח שונים אשר סבבו סביב הנושאים האלו ואף הביאו לאי אלו מסקנות. אפילו אופן התפיסה האישי שלי את המערכת הזוגית והמין הנשי היא מאד מבוססת וידועה , ועדיין מעולם לא הועלתה על הכתב. יתרה על כך, לא פעם ולא פעמים הוכנסתי כגורם נטרלי לתוך מערכות יחסים לא שלי...מה שהוסיף תובנה או שתיים.
מדוע אם כן - מעולם לא הועלו על הכתב? האם מעולם לא טרדה מחשבתי בנושאים האלו עד לרמה שהשפיעה על החוויה?
אולי כיוון שחושש אני שלעולם לא אגיע למסקנות קולקטיביות, אני בוחר שלא להתחיל בכלל בהתיימרות? או שמא ישנו גורם אחר שמונע בעדי להעלות נושאים אלו על הכתב.
אכן שאלות, ובהחלט מתבקשות.
אם כן? כיצד אגיב לעצמי על השאלות שהועלו?
מנסיוני הראשון להעלות מילים על הכתב, עלו המסקנות הבאות:
ניתוח היבטי חיי הגשמיים ואופן התנהגותי עם החברה , מעבר לצורך ה'שטחי' להשראה וסיפוק, נובע מתוך רצון אמיתי לפתח את ההוויה שלי ברמה הגשמית והרוחנית , להנעים את חוויתי ולהקל על מצבי קונפליקט (הפילוסופיה הפרקטית) .
אבל , וזהו אבל גדול הניתוח לא נעשה ברמה הרגשית-רומנטית.
העולם הרגשי הוא עולם שאסור מבחנתי להעלות על הכתב ובכך להציב לו חוקים והגדרות.
הסיבה הישירה לכך שחל איסור הצבת חוקים מפורשים במילים לכל ענייני הרגש הרומנטי היא שהרגש הזה תפקידו לאזן את אותה חשיבה מנתחת ורציונאלית..
תפקידו של הרגש הוא להוציא את ההוויה מהקיצוניות המסתמנת בדרך חיים שכזו, והשימוש ההכרחי בהגיונות לשם הכתיבה מפר כלאחר יד את עצם משמעות העולם הרגשי.
מיותר אולי לציין שהנושאים יחסים וזוגיות הולכים יד ביד עם הרגש הרומנטי, עם זאת כדאי לעמוד פה על הנקודה שדווקא את היבט היחסים והקשר (שלא כעולם הרגשי) אפשר ואפילו רצוי לנתח ולעבד בצורה הגיונית לשם התפתחות 'בריאה'. ועדיין אין זה אומר להעלות את הדברים על הכתב.כיוון שלהעלות על הכתב את עניין היחסים והקשר משמעו לקבע את הדינאמיקה שביחסים. ולהעלות על הכתב את עניין הרגש משמעו לבטל את מהותו.
מכל מקום, העיסוק הפילוסופי בנושאים האלו נראה תמיד כמעין הליכה על חוט השערה כשבשני קצותיה אוחזים הרצון לאיזון (האוסר קיבוע מושגים בנושאים האלו) ומנגד הרצון לנתח לייעל ולהתפתח עם הקשר בצורה מודעת.
כלומר, אם ארשום ואעלה על הכתב את הפיתוח הפילוסופי של הנושאים האלו אעבור על "האיסור" בכך שאציב חוקיות לכל עניין הזוגיות האהבה והרגש , מה גם שאמנע מעצמי את הרגשת החוויה במלואה בכך שאהיה עסוק באימות החוקתיות הפילוסופית שנכפת עלי מרגע הכתיבה (שוב ביטול איזון הקיצוניות).
מצד שני, אם לא אעסוק בניתוח פילוסופי של הזוגיות שלי , לא אוכל לדעת כיצד או מה עלי לשפר בעצמי , או בכלל לשפר בקשר בין בני הזוג. לא אדע כיצד לגרום לבת זוגתי אושר ולהנחיל לה נחת ברמת הקשר היומיומי (מעבר לרגעים מוצפים רגש). לא אדע מה לצפות מעצמי כגבר בזוגיות.
הגבול של עד כמה להשתמש באמצעי הניתוח הלוגי בתוך מערכת יחסים ובנוגע אליה בכלל הוא גבול דק מאד... אחרי כתיבת הפרק הזה אני מבין כמה חשוב להקפיד ולשמור שלא בשוגג לאבדו.
ההבנה מדוע 'אסור' לכתוב על העולם הרגשי-רומנטי והאהבה היא דווקא גבול עבה וברור.
אלו הן אם כן הסיבות העיקריות לכך שמעולם לא הועלו נושאים אלו על הכתב, אלו הן גם הסיבות מדוע עלו הם בעבר במחשבתי אך נשארו רק שם. אינני רוצה להציב גבולות וחוקים למהלך התפתחות מערכת יחסים וזוגיות כשם שאינני יכול להציב חוקים לעולם הרגשי.
שומא עלי להכיר בכך כי לעיתים נראית מערכת יחסים והרגשות האופפים אותה כאבסורדים וחסרי הגיון. ובשל כך לעולם לא יוכלו לעלות על הכתב.
ישנם דברים שעדיף להשאיר לא כתובים, לא מקובעים...
ישנם דברים שחייבים להישאר דינאמיים ומשתנים...
(אלו הם הדברים שמספקים סיפוק פיזי-רגשי מחוץ לעולם המחשבה והתודעה הפרטית, ובשל כך אנו כיצור חי שואפים לחיות בזוג...)
קצת מעבר - לאחר שנסגר פרק זה , תוך כדי קריאתו בפעם הראשונה , עולה ובוערת בי שאלה שעבורי היא מהותית.... אשים לעצמי את השאלה כאן, כראש פרק ליום בו אוכל להציג הגיונות כנגדה.
האם דינאמיקה זו , וחוסר חוקתיות זו שבעולם הרגש (יחסים,זוגיות,אהבה,קשר)
יכולים לערער על העקרונות הלוגיים העמוקים של חוקי הסיבתיות שחלים לכאורה על קיומנו..?
האם זהו היבט של חוסר סדר - כאוס? האם זהו החיבור הלוגי שיוכל לעמוד לרשות הפילוסופיה הפרקטית בין הסדר והחוקתיות לבין הכאוס הדינאמיות וחוסר החוקתיות ביחס לעולמו וחוויתו של האדם (ההיבט הפרקטי של יחסי סדר-כאוס) -