דוחות חניה על המדרכה לכלי רכב דו גלגליים 

מאת : עו"ד מני ארבל

כרוכבי כלי רכב דו גלגלי אנו חשופים לא אחת לשרירות ליבן של הרשויות השונות. העדר קריטריונים אחידים לאכיפה מעלה תמיד את השאלה מה יקרה הפעם. כך לדוג', אם נסעתי לצורך חניה על המדרכה במקום מוסדר - האם אקבל דו"ח משטרה או לא. ועוד, חניתי על מדרכה שלא במקום מוסדר - מה הנוהג בעירייה שבתחומה אני חונה? האם אקבל דו"ח חניה? ואם כן, באיזה סכום? 250 ש"ח או אולי 500 ש"ח.
במאמר זה אסקור פס"ד, שעוסק בבקשה לאישור תובענה יצוגית בגין דוחות חניה, שניתנו ע"י עיריות, לכלי רכב דו גלגליים, שחנו על מדרכה. הסקירה תתמקד בדברי כב' השופטת בנושא הדין החל על חניית כלי רכב על המדרכה וסכומי הדוחות. עוד נסקור בפס"ד את מדיניות עיריות ת"א ור"ג בנוגע לדוחות החניה וסכומי הדוחות, כפי שעולות מתגובתן לתביעה.

בפס"ד שנדון בבית המשפט המחוזי בת"א בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים בפני כב' הש' סגנית הנשיא אסתר קובו נדונו שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית מנהלית, שהדיון בהן אוחד. טענת הרוכבים - המבקשים היתה כי עיריות ת"א ור"ג גובות קנסות, בגין עבירת חניה על מדרכה של רכב דו-גלגלי, בשיעור כפול משיעור הקנס המותר על פי חוק והקבוע בצו התעבורה (עבירות קנס) תשס"ב - 2002. המבקשים ביקשו לייצג את כל בעלי הרכב הדו-גלגלי אשר החנו את רכבם על המדרכה וחויבו ע"י העיריות שלא כדין לטענתם, בשיעור קנס כפול.
ברקע העובדתי - המבקשים החנו את הקטנועים שלהם על המדרכה בתחומי עיריות ת"א ור"ג. בגין עבירות אלו, המהוות עבירה על חוק העזר לתל אביב -יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983 וחוק העזר לרמת גן (העמדת רכב וחנייתו), התש"ס - 1980, קיבלו הרוכבים הודעות קנס, בהן נדרשו לשלם סך של 500 ש"ח כל אחד. שני המבקשים שילמו את הודעות הקנס שנשלחו אליהם.
כב' השופטת מציינת בפסק הדין כי אין מחלוקת שהמבקשים העמידו את רכבם הדו-גלגלי על המדרכה שלא כדין. אין גם מחלוקת בדבר סמכותן של הרשויות להשית עליהם קנס בגין עבירה זו.
סלע המחלוקת, עניינו גובה הקנס אותו מוסמכת הרשות להשית במקרה בו רכב דו-גלגלי, כאופנוע/קטנוע, חונה על המדרכה. לטענת המבקשים, רשאיות היו הרשויות להשית עליהם קנס בשיעור של 250 ש"ח בלבד, ולא 500 ש"ח כפי שהושת בפועל.
בפס"ד סוקרת כב' השופטת את החיקוקים מכוחם פעלו הרשויות:
א. הכלל בדבר אי העמדת כלי רכב על מדרכה מצוי בתקנה 72(א)(א2) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 הקובע: "72. (א)לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: (2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפקודה ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל;
הוראה דומה מצויה בחוקי העזר של עיריות ת"א ור"ג שעל פיהם ניתנו הקנסות.
ב. עבירות אלו הוכרזו בתוספת לצו התעבורה (להלן: "התוספת") כעבירות קנס. קרי, לצד כל עבירה שבתוספת מצוינת דרגת קנס, הרלוונטיות לענייננו שתי דרגות קנס, האחת דרגת קנס "ב" - 250 ש"ח, והשניה דרגת קנס "ג" - 500 ש"ח.

בסעיף 72(א)( 2א) לתוספת :דרגה ב' תחול בהעמדת שני גלגלים בלבד על המדרכה ובלבד שנותר מעבר של 130 ס"מ לפחות על המדרכה ומותרת החניה בכביש שבו הועמדו יתר גלגלי הרכב" ביתר הנסיבות תחול דרגת קנס ג.

המבקשים טענו כי צו התעבורה מבחין בין חניה על המדרכה של רכב עם שני גלגלים, לבין חנייה על המדרכה באופן אחר. לטענתם, כאשר מדובר בחניית רכב דו-גלגלי, כאופנוע, החונה על המדרכה עם שני גלגלים בלבד, מותרת גביית קנס בשיעור 250 ש"ח. המבקשים ציינו כי רוחבן הממוצע של מדרכות וגודלו הממוצע של אופנוע/קטנוע מותיר בהכרח מעבר תקין בן 130 ס"מ כמפורט בתוספת. לכן, משחנה רכב דו-גלגלי על המדרכה עם שני גלגליו, אין לו גלגלים נוספים ולכן בהכרח מתקיים גם התנאי הנוסף הנקוב בתוספת לפיו "מותרת החניה בכביש בו הועמדו יתר גלגלי הרכב".

הרשויות הגיבו כל אחת לבקשה הרלוונטית לה, ועתרו לדחייתה :

טענות עיריית ת"א לענין דו"ח החניה: מדיניות אגף הפיקוח עד להגשת העתירה היתה ליתן קנסות בסכום של 500 ש"ח לרכב דו-גלגלי שחנה על המדרכה, רק במקום שבו הוצב תמרור האוסר מפורשות על חניית רכבים על המדרכה כגון: בתחנת רכבת (מרכז). עוד הדגישה העירייה כי לא אכפה חניית אופנועים על המדרכה, אלא במקומות סואנים והומי אדם שנבחרו בקפידה.
עם זאת, החל מתאריך 1.3.2007 הונחו פקחי העירייה, למען הזהירות, לקבוע סכום של 250 ש"ח בגין עבירה של חניית רכב דו-גלגלי על מדרכה גם במקום בו מוצבים תמרורים האוסרים על חניה על המדרכה, כשהחניה איננה חוסמת את המדרכה.
טענות עיריית רמת גן לעניין דו"ח החניה: עיריית ר"ג סבורה כי הקנס המופחת חל רק בנסיבות מקלות בהן רכב העמיד שני גלגלים על המדרכה ושנים במקום בו החניה מותרת. ברכב דו-גלגלי, אין כל נסיבה מקלה, שכן כל גלגליו על המדרכה. תימוכין לכך, מוצאת עיריית רמת גן בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן לפיו דרגת עבירה "ב" איננה מתאימה לרכב דו-גלגלי, ולכן יש לתקן את כתב האישום כך שיחול הקנס לפי דרגה "ג" ( פסק דינו של כבוד השופט מועלם מיום 1.6.04 בפ 3290/03 )

במסגרת הדיון שערכה השופטת בשאלה האם ניתן להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית, דנה השופטת בשאלה שעליה נטושה עיקר המחלוקת בין הצדדים: חניית כלי רכב דו גלגלי על המדרכה הינה כהעמדת כלי רכב בעל 4 גלגלים, ששני גלגליו על המדרכה ושניים על הכביש במקום בו החניה מותרת. השופטת מוכנה להניח, לטובת המבקשים, כי פרשנותם היא הנכונה וכל אימת שמדובר ברכב דו-גלגלי, שאין לו אלא שני גלגלים החונים על המדרכה מתקיים תנאי זה לגביו. אך עדיין קיים התנאי של השארת מרווח מסוים למעבר הולכי רגל. זהו תנאי עובדתי, שקיומו תלוי בנסיבות החניה של כל רכב ורכב על המדרכה.
לדעתה של כב' השופטת יש להבחין בין מי שחנה על המדרכה והשאיר מעבר תקין להולכי רגל, לבין מי שלא עשה כן. אלה האחרונים בודאי אינם זכאים להשבה כלשהיא.
על כן בהתייחס לבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, קובעת השופטת ראשית כי למבקשים אין עילת תביעה אישית שכן שילמו את דו"ח החניה. שנית היא קובעת כי אין בבקשה שאלה עובדתית המשותפת לכלל חברי הקבוצה, המאפשרת הכרעה גורפת במסגרת תובענה ייצוגית. מקומו של ברור עובדתי מעין זה, שיש בו מאפיין נסיבתי-אישי לגבי כל רוכב דו-גלגלי שחנה על המדרכה וקיבל קנס של 500 ש"ח, במסגרת ההליך השיפוטי המוסדר בחסד"פ. לבית המשפט המוסמך הכלים והאמצעים הדרושים להכרעה זו. חולק אדם על התאמת נסיבות חנייתו למתן הקנס - יתכבד וינקוט בהליך זה.
בסיכומו של דבר שתי הבקשות ושתי התובענות נדחו. כל אחד מהמבקשים חוייב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך של 50 אלף ש"ח בצירוף מע"מ.
יצויין כי קביעתה של כבוד השופטת בתיק הנ"ל אינה יוצרת הלכה מחייבת, ואין לראות באמור עידוד לנהגי קטנועים לנהוג בדרך המתוארת. עם זאת, נהגים שאתרע מזלם וקבלו דו"ח חניה בגין מקרה שכזה, יוכלו למצוא באמור חיזוק לטענותיהם כנגד הדו"ח.
המאמר פורסם בחוברת מוטו גיליון אפריל 2008

כל האמור הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי, כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ודעתו בלבד. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ פרטני מעו"ד המתמחה בתחום.