ילדים, הפרעות קשב וריכוז - בראייה ההוליסטית מאת אריאן לב 

מזה זמן מה אנו שמים לב שיותר ויותר ילדים מסביבנו אינם ילדים העונים להגדרה הקלינית של "רגילים". יותר מקרים מדווחים על ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, ליקויי למידה, היפר אקטיביות ושאר תופעות התנהגותיות אשר נוטים לכנותן "הפרעות". יותר ויותר גנים ומוסדות חינוך ייעודיים קמים ומתמקדים בליקויים אשר לא ניתנה עליהם הדעת בשנים קודמות כגון הפרעות קשב וריכוז, היפר אקטיביות וליקויי שפה. האם אין זה מוזר שלפתע פתאום קמות דיסציפלינות שונות וגנים שונים אשר לא היה להם מענה קודם? הרי תופעות אילו וודאי שאינן חדשות ומוכרות מזה זמן לא מבוטל ע"י עולם הרפואה והפסיכולוגיה. האם שמא מדובר במגמה הולכת וגוברת של ילדים בעלי תסמינים דומים הנוטים לייחס אותם לסימפטומים קליניים או שמא מדובר בתופעה שהינה חלק ממגמה כלל עולמית אשר התשובות לה נמצאות בעולם הרוחני? במאמר זה אנסה להסביר את תופעת החריגות כפי שמשתקפת בראייה ההוליסטית ואולי לפתוח צוהר לעולם חדש של ידע ופתרונות.
השאלה המרכזית הנשאלת היא האם בעבר המערכת התעלמה מילדים אילו ורק כיום ניתנו בידיה הכלים המתאימים לאיתור ואבחון או שמא ילדים אילו הינם ילדים מזן אחר? כילדה במסגרת חינוכית בשנות השמונים היינו כ 40 ילדים בכיתה אשר בה כשמונים אחוז התאימו למסגרת. גם באותה תקופה נמצאו החריגים שלא התאימו. אז כיצד היום יותר ילדים מוצאים עצמם מחוץ למסגרת-האם זו השתכללות יכולת האבחון או שמא מדובר בילדים מזן אחר או השילוב של השניים? הגישה הרוחנית, אשר מאומתת בספרי קבלה ותקשור, מציעה הסברים לתופעה זו של ילדים חריגים. כולנו ידענו שבשנות ה 2000 ילדים מסוג אחר יגיע לעולם, אך האם באמת הבנו את משמעות הדבר? ההסבר לכך נעוץ בעובדה שמאחר וכדור הארץ מתקרב ל"אור" (מושג עליו ארחיב במאמר אחר, אין המדובר באור כפי שאנו מתכוונים אליו בתפיסתנו היום יומית אלא לאור רוחני יותר, חזק יותר, בעל יכולות מיסטיות והשפעות הרות גורל), אנשים מפתחים יכולת טלפתית ואינטואיטיבית, יכולות הגשמת חלומות וכתוצאה מכך, העולם הרוחני שנתפס כמיסטי וביזארי בעבר מחד, ומפחיד ומרתיע ולא נודע מצד שני, הולך ונהיה נגיש לכולם כיום. בעקבות עבודה רוחנית זו של יותר ויותר אנשים, פתיחות ונגישות אנו מאפשרים לאור גבוה להיכנס לכדור הארץ. "אור" זה מביא עימו שינויים - בינינו לבין עצמנו ובין אדם לחברו.
כניסה זו של "אור" מביאה איתה זן חדש של נשמות גבוהות. נשמות אילו מקורן במימד קיומי אחר, גבוה יותר, נעלה יותר ונקראות "מימד 7", בעוד שעד כה הנשמות שהגיעו לארץ מקורן היה ממימד 3 , 4 או מימד 5 (על המימדים האחרים ומשמעותם ארחיב, שוב, במאמר אחר אשר יידון בנושא זה). משימתן של נשמות אילו אשר הגיעו לארץ הינה להביא "אור". פועל יוצא של אותן "נשמות גבוהות" הינן אותן הפרעות אשר נובעות מיכולת רוחנית גבוהה במיוחד המגולמת באותם ילדים המוגדרים כחריגים. בפועל, ככל שהנשמה "גבוהה" יותר, כך הגוף הפיסי המכיל אותה "זורם" יותר, יש בו אש, אש פנימית רוחנית ועוצמתית, מזוקקת. לפיכך נוצר מצב בו סוכני החברות הארציים של הילדים בעליי הנשמות הגבוהות, אותם הורים אשר מלמדים ויוצרים את
הגבולות הגשמיים עבורם, למעשה מגבילים אותם והם אינם יכולים לשלוט על דחפים. מכאן חוסר השקט, הפרעות הקשב והריכוז ושאר התופעות המוגדרות כחריגות. זוהי התוצאה המעשית של נשמות גבוהות המגולמות בגוף פיסי ארצי, אשר הינן אנרגיה גבוהה שנכנסה למקום פיסי. עקב כך צריכים "נשאי האנרגיה הארציים" גירויים על מנת לתעל אנרגיות אילו. ניתן לראות זאת בילדים בעלי קושי בלהתמקד היות ונשמתם יכולה להימצא בכמה זוויות במקביל. למעשה, גם אנו יכולים לעשות זאת אך גופנו הפיסי ממוקד ומהווה את מוקד קיומנו, אך ככל שהנשמה גבוהה יותר באפשרותה להיות בו זמנית במספר מקומות. ניתן לראות זאת גם על ילדים עם הפרעות בביטוי. הדבר נובע מבעיות בהעברת המסר. קשה להם להביע את עצמם ככל שהנשמה מגיעה ממימדים גבוהים יותר ולכן ייקח להם יותר זמן לבאר את ההגייה שלהם, כגון אצל ילדים דיסלקטים וילדים בעלי בעיות מוטוריות. תופעות אילו היו קיימות בעבר אך כעת הינן נפוצות הרבה יותר עקב הגעתן של הנשמות הגבוהות.
נשאלת אם כן השאלה-מה על ההורים לעשות? האם להלעיט אותם בפתרונות כימיים כ"רטלין" או שמא יש להכיר בתופעה זו? האם בכל מקרה התשובה נמצאת על מדפי הרפואה הקונבנציונאלית או שמא יש מקום לנסות לפנות לפתרונות רוחניים יותר?
לעיתים נראה הדבר כאילו מערכת החינוך הקונבנציונאלית שבוייה בקונספציות עבר ולכן קשה לה לבצע שינוי עמוק יותר ולכן בפעמים רבות שאנשי חינוך נתקלים בילדים מעין אילו, נשלח הילד לטיפול תרופתי שנועד להפכו ל"חייל מתוכנת", להתאים אותו לנורמה, להכניס אותו חזרה למסגרת כפי שהיא עיצבה אותו עבורו. אם כן, לפי עניות דעתי, יש להכיר בעובדה כי מדובר בילדים "חדשים". יש להרגיע את ההורים הרואים בילדם כמוגבל בעוד שבפועל מדובר בילדים מוכשרים יותר אשר ניחנו בכישורים כטלפתיה ולכן בעתיד לא יצטרכו כישורי שפה היות וייעזרו בצורות תקשורת גבוהה יותר. לא אחת ניתן להבחין בהורים לילדים אשר מאובחנים כבעייתיים אך היות וצורת התקשורת הינה על חושית בין ההורים לילדים, השפה המילולית הופכת זניחה יותר במערכת יחסים מעין זו. ילדים אילו הינם בעלי יכולות גבוהות ומשדרים את המסרים שלהם בטלפתיה. לשם ההשוואה וההסבר, ניתן להשוות זאת לצפייה בסרט חד מימדי מול צפייה בסרט תלת מימדי. אנו מכנים זאת הפרעה אך ניתן לזהות זאת כיכולת גבוהה ליצירה ועשייה. מה עלינו לעשות? מהו הטיפול? חכם יהיה הדבר לשלב טיפולים היות והנשמות הגבוהות בחרו בהוריהם אשר אמורים להדריכם בחיי היום יום. יש להגיע להכרה שאין מדובר בילדים חריגים אלא בנשמות אחרות ועלינו להבין אותם ולעזור להם בצורה שתאפשר להם להשתלב בחיי היום יום. לדוגמא, לילד היפר אקטיבי יש לשלב תזונה מאוזנת המבוססת על בשרים וירקות ולא על סוכרים הגורמים לפרצי אנרגיה. אין לכעוס עליו אלא לדאוג לו לשעות פעילות אקטיביות רבות ויש לתאם ציפיות עם מערכת החינוך אשר תאפשר להם לבטא את האני הפנימי שלהם. אומנם "טיפול" זה עשוי להיות קשה ומתיש ובמידה של חריגות יש לשקול טיפול תרופתי. במקרים סבירים לתקופה זו יש לבנות תוכנית טיפולית שתאפשר לילד לפרוק את האגרסיות שלו ולהיכנס לאיזון. הפתרון והגישה ההוליסטית להורות מעין זו מגיעה ממקום של "ראיית" הילד, מיהי הנשמה שלו,מהו האופי שלו, מהם הדברים שהוא מחובר אליהם וע"י כך לדעת להורות לו את הדרך. המערכת, נכון להיום, רואה ילד ואת התקדמותו בהתאם לסולם ההתקדמות שנבנה על
ידה מבלי לקחת פסק זמן לדעת מיהי הנשמה הניצבת מולה. כליי השיפוט והאבחון בהם נעזרת המערכת אינם מתאימים ואינם ערוכים להתמודד עם ילדים אילו.
כאשר מגיעים מראש ממקום של קבלה ולא ממקום שיפוטי ניתן להכין את הילד ולתת לו להתקדם בקצב שלו עד שיהיה מספיק בטוח וימצא את עצמו, למשל, מדבר. אין לאבד את הסבלנות ויש להבין שכולנו נשמות בגוף פיסי וכי דרכיי הקומוניקציה של נשמה זו אחרות וייקח לה זמן להתפתח לדיבור.
דין זהה הינו לילד בעל הפרעות קשב וריכוז. יש לתת לו לעסוק במה שמעניין אותו ויש לגרום לו להתקדם היות ובאפשרות ילד זה להיות בכמה מקומות בו זמנית. אין לנסות להפוך אותו למה שאנו חושבים שעליו להיות אלא יש לרתום את יכולותיו לחיי היום יום בצורה תקינה.
יש להסתכל על גידול ילד זה כהרפתקה, להבין את נשמתו ולהבין את הסיבה שבעקבותיה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. עלינו להתחיל בנו, כהורים, ולהעביר את המסר למערכת החינוך. יש ללמד את הילד להיות "הוא", לא תחת יצירת רגשיי נחיתות או חריגות אשר יגרמו לתסכולים וחוסר אונים ועקב כך לחוסר התקדמות או אף רגרסיה.
אין מטרת מאמר זה לבטל את תרומת הרפואה המודרנית לאבחון וטיפול בבעיות אילו אך מטרתו היא לגרום לאנשים המתמודדים עם בעיות מעין אילו לעצור ולחשוב רגע, לפקוח את העיניים ולהסתכל סביב על התמונה הגדולה, להבחין במגמות הרוחניות ההולכות ומתעצמות בשנים האחרונות בעולם ואולי לחפש שם את התשובה, לא מתוך ציניות או סקפטיות אלא מתוך הכרה שאולי ישנן דרכים אחרות להתמודדות עם הנושא.

באהבה
אריאן לב