ההערה של אותה נערה גרמה לי לתהות על ההבחנה בין מתבגר לבין מבוגר. בדרכי שלי הגעתי למסקנה מדבריה, שהמתבגר מתקשה להשלים עם מגבלות המציאות, בעוד האדם המבוגר מבין שהוא מוגבל, שגופו מוגבל ושבמציאות הוא לא יכול לעשות הכול, להתנסות בכל דבר ולחשוב שזה לא ישפיע עליו או יפגע בו נפשית או גופנית.
בני-נוער וצעירים אכן מתקשים לקבל את מגבלות המציאות, זאת הסיבה שהמהפכות הגדולות בהיסטוריה התבצעו על ידי צעירים. אך זו הסיבה שבני-נוער וצעירים נפגעים יותר בשל התנסות בסמים, כניסה למצבי סיכון כגון אלימות, מקרי אונס ותאונות.
הסיבות לחוסר ההשלמה עם מגבלות המציאות הן רבות. עם זאת ברצוני להתייחס לתפקידו של עולם המבוגרים במציאות העכשווית בעידוד בני הנוער להמשיך להכחיש את מגבלות המציאות.
ראשית, בשנים האחרונות אנו רואים לא מעט מבוגרים מבחינה גילאית הנמצאים בשלב התפתחותי של מתבגר מבחינה פסיכולוגית. בהביטם למעלה כלפי דמויות מבוגרות, לא מעט מבני-הנוער רואים הורים, קרובי משפחה, ואחים גדולים העסוקים להיות מתבגרים למרות גילם "המופלג". אין בזה כל רע כל עוד מדובר בפעולות והתנהגויות שאינן פוגעות בעצמי או באחר. לעומת זאת, ניתן לראות מבוגרים המשתמשים בסמים באופן מזדמן, קהילות של "פליטי המזרח ודרום אמריקה" הממשיכים לבלות במסיבות ואירועים שבמנה הראשונה מחלקים סמים. אמהות ואבות היושבים בחצר הבית עם ילדיהם, מעשנים נרגילה ביחד ושותים "ודקה- רד בול" האחד עם השני, ידוענים (סלבריטאים) חושפים בווידוי נוגע ללב איזה טריפ רע היה להם בעקבות שימוש בסמים ולא מעט מהמבוגרים בישראל המתקשים לקבל את מגבלות המציאות, מצביעים למפלגה המעודדת שימוש בסמים.
שנית, לא מעט הורים מגלים חוסר אונים מוחלט לגבי התנהגויות המסכנות את ילדיהם. לאחרונה באחד מהמפגשים עם הורים שעסק במניעת מצבי סיכון בקרב בני-נוער, דנו בסוגית האלכוהול במסיבות בר- המצווה. אחד האבות סיפר שלאחרונה הוא מגיע למסיבות בר-מצווה שבהן ילדים בני 13 שותים משקאות אלכוהוליים עד כדי שכרות. כששאלתי מה הוא עושה על מנת לעצור מאותם בני-נוער לשתות? תשובתו הייתה "מה אני יכול לעשות , אני לא מכיר אותם באופן אישי". אחת האימהות במפגש שאלה את האב "ואם היית רואה ילד מזריק הרואין הייתה עונה את אותה התשובה?"
אנו המבוגרים עומדים מנגד, לא אומרים, לא עושים, חמור מכך לא יודעים. המסר לילדים ברור "זה הגיל להתנסות, לגלות ולחוות". חלק לא מבוטל מהמבוגרים המשמעותיים מוותרים על כוחם לכוון, להדריך ולהסביר לילדיהם המתבגרים שבמציאות ישנם כמה דברים שיכולים לפגוע בבריאותם הנפשית והגופנית.
הגורם השלישי המשפיע על חוסר ההשלמה עם מגבלות המציאות של צעירים ובני-נוער היא העובדה שלא מעט מהמבוגרים מעודדים את בני הנוער להסתכן על ידי מכירה, הפצה ופרסום סמים ואלכוהול בצורה עקיפה ובאופן ישיר.
פיצוציות, קמות כפטריות אחרי הגשם בכל מקום שבני-נוער וצעירים מתאספים יחד ומוכרים להם הכול כולל הכול. סמים ואלכוהול יגיעו אלינו הביתה באמצאות שרותי Take away ואתרי אינטרנט ידווחו לנו על הנאות "הסוטול, הכיף והראש" של כל אחד מהחומרים השונים, זאת כמובן, מבלי לדווח על נער שנפל מגג בניין בשל הסנפת גז מזגנים. אמצעי התקשורת מעודדים שימוש באמצעות פרסום סיפורים על משתמשים, תיאור החומרים עצמם ואף דווחי משתמשים על סוג ה"סוטול" שהם חוו בעקבות שימוש בחגיגת, רטלין (הנמכר בשוק השחור) וקוקאין. חלק אף יראו בני-נוער "מגניבים" מעשנים מריחואנה.
לבסוף הורות בתרבות פוסט מודרנית לא תורמת ליכולת שלנו להעביר לילדינו מסרים ברורים לגבי מה מסוכן ומה לא "מה שאנחנו יודעים זה רק מה המחשבות שלנו", עובדה שהוא ילדינו יודע משהו אחר (מה שהופך את הידיעה שלו רק למחשבות שלו על פי שיטתו). על הכול ניתן לערער
בנוסף למשתנים פסיכולוגיים, חברתיים וריגושיים, ניתן לראות סביבת מבוגרים מבולבלת המתקשה להעביר ערכים ואמירות ברורות בסביבה המעודדת, מאפשרת ומהללת גיבורי תרבות המשתמשים בסמים. סביבה זו אינה עוזרת לילדינו להתמודד ביעילות עם הקושי לקבל את המציאות על מגבלותיה ומאפשרת להם להשלות את עצמם שלהם זה לא יקרה....
