כל הזכויות שמורות לד"ר נויה ספקטור, מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית - חינוך מיוחד. אין להעתיק, לעשות שימוש כלשהו ללא אישור בכתב מן המחברת, ללא איזכור שם המחברת וכתובת האתר: www.noya.co.il בראש המאמר.
וויסות חושי הוא ביטוי חדש יחסית, המתייחס ליכולת למיין ולהתייחס לגרויים בסביבה. בסביבה נמצאים גרויים רבים: גרויים וויזואליים-חזותיים, גרויים אודיטוריים-שמיעתיים וגרויים שנקלטים ע"י חושים אחרים: ריח, טעם, מגע. כאשר עורכים מיון בין הגרויים, בונים סדר-עדיפויות ומתייחסים לגרוי החשוב, הרלבאנטי, העיקרי.
כאשר יש גרוי מסויים חזק מאוד - קשה להתרכז. רעש מפריע לריכוז, ריח חזק מפריע לריכוז, התרחשות חזותית כמו תכנית טלויזיה בחדר לימוד מפריעה לריכוז. זה מצב תקין. אבל, כאשר ילד או בוגר לא מצליח לערוך מיון בין הגרויים סביבו והוא מתייחס לכל גרוי, יש לו קושי בוויסות חושי. ילדים בעלי פעלתנות-יתר (היפראקטיביים) שהתגובה שלהם לגרויים אינה בשליטתם, מתקשים בוויסות ומגיבים לכל גרוי, מיד - לפני שהם עורכים מיון ולפני שהם מספיקים לברור ולהתייחס לגרוי הרלבאנטי.
לדוגמא: ילד שדעתו מוסחת מגרויים שונים בסביבתו מתקשה להשיב לשאלות, מתקשה להבחין בנעשה לידו, מתקשה להתרכז בפעילות המרכזית הנדרשת ולהתארגן לפעילות יעילה ולשיתוף פעולה. מובן, שיש גם "גרויים פנימיים-סובייקטיביים", כגון: כאב-אזניים, נזלת, כעס, אי-נוחות בשל גרוד-עקיצת-יתוש, רגישות-יתר שנגרמת מפצע או מגע תפר-הגרביים בכף הרגל, קווצת-שער שנופלת על המצח ומטרידה. קשיים בוויסות חושי הם הקשיים של ילדים ובוגרים "היפראקטיביים", בעלי פעלתנות-יתר, בעלי רגישות-יתר (היפרסנסיטיביים), שמגיבים לכל גרוי או של ילדים ובוגרים "היפואקטיביים" או "היפוסנסיטיביים" המוצפים מעומס הגרויים שאינם יכולים למיין ולברור ומגיבים תגובת-הלם.
חשוב להבין כי המונח "וויסות חושי" הוא אמנם מונח חדש יחסית, אבל החידוש הוא רק בהגדרה מילולית למכלול תסמינים של מצב מוכר וידוע בתחום ליקויי-הלמידה: היפראקטיביות (פעלתנות-יתר), אימפולסיביות (תגובה חושית מהירה ובלתי נשלטת), היסח-הדעת, ליקויי-קשב, ליקויי-ריכוז, ADD, ADHD . המונח מקובל בתחום הריפוי בעיסוק. חשוב לזכור: ליקויי-למידה הוא תסמונת. נדיר מאוד למצוא ליקוי ייחודי-יחיד. כאשר מדובר על אבחנה של ליקוי אחד בלבד, חשוב ביותר לבדוק אם האבחנה מסתמכת על אבחון מפורט, או שזו אבחנה שנעשתה ע"י בעל מקצוע שמומחיותו מוגבלת לתחום האחד שבדק. ההגדרה: ילד עם ליקויים בוויסות החושי היא כמו ההגדרה: "ילד היפראקטיבי" או "ילד עם ליקויי-קשב וריכוז". בעיית הקשב ופעילות-היתר היא אולי הבעייה המרכזית, אך סביר להניח וחשוב מאוד לבדוק את מערכת התיפקוד כולה לפני ההגדרה המביאה את האבחנה.
גיל (שם בדוי) התעניין תמיד במטוסים. כשמלאו לו 11, אביו הפתיע אותו בספר עב-כרס העוסק בתעופה. גיל נשא את הספר בילקוטו, והתגאה בו בפני חבריו. גיל לא יכול לקרוא בספר. יש לו ליקוי קריאה. ספר עבה, כבד-מושגים ומעמיק - אינו מתאים לו. בתהליך אטי השתחרר מן המשא הפיזי - אבל המשיך לשאת את המועקה: אביו לא חשב על כך, כאשר רכש עבורו ספר יקר וחשוב בנושא שעניין אותו.
רן (שם בדוי) התקבל בשמחה ע"י חבריו החדשים בחוג הטיולים. הוא אהב טיולים, הכיר מסלולים בשכונה וחוג הטיולים החדש היה "בדיוק בשבילו". רן השתתף בטיולים אחדים והיה מאושר. לפתע, ללא הודעה מוקדמת, הודיע שהוא מפסיק את השתתפותו. בבירור שערכו למדו ההורים כי הילדים התבקשו לרשום את מסלולי הטיולים שלהם. רן סבל מליקוי כתיבה. הרישום שנדרש הביך אותו. הוא וויתר על השתתפות בחוג שאהב מאוד.
עופרה (שם בדוי) נרשמה לחוג יצירה. אחרי השיעור הראשון הודיעה שהיא מבטלת את השתתפותה. היה עליה לשרטט, לגזור ולהדביק. העפרון נשמט מידיה, השרטוט לא עלה יפה, המספריים לא נשמעו לה והדבק לא נעם לעורה. עופרה סובלה מקשיי-תיאום ורגישות-יתר. (ליקויים בתיכלול חזותי-תנועתי ורגישות-יתר). היא התקשתה לבצע מטלות פשוטות שהותאמו לבני-גילה ולא הצליחה להתגבר על הקשיים בחוג בו רצתה.
חשוב לזכור: השילוב בחוג אמנם חשוב מאוד, בתחום החברתי: זהו נושא חברתי וענייני שאינו מהווה תחליף לטיפול וקידום.
כאשר ילד סובל מרגישות-יתר (היום מקובל בהגדרה "קשיים בוויסות חושי"): רצוי לבחור חוג שאינו רב-משתתפים, שהפעילות בו אינה מבוססת רק על מגע בחמרים. חשוב ביותר להכין את הילד - ואת המדריך בחוג להתייחסות מותאמת.
כאשר יש ליקויי שפה: מומלץ לבחור חוג בעל מספר קטן של משתתפים, שהפעילות המרכזית בו מושתתת על מטלות ביצוע, ולא על מהירות-לשון והבעה .
אם ילד סובל מליקויי כתיבה הנובעים מליקויים גראפומוטוריים: יש לדעת כי מלבד דרישות כתיבה, קיים סיכון של קושי בהפעלת-הידיים: חשוב לדעת מראש על הפעלת ידיים שעלולה לעורר קשיים כגון: הדבקות, גזירה, שרטוט, קיפולי-נייר. עם-זאת חשוב לא למנוע מילד השתתפות בחוג רצוי, ולהקדים בדיקה והכנה נאותה, מפגש עם החמרים, הטרמה בלימוד נושאי-החוג, מפגש עם המדריך והבטחת התייחסות נאותה.
כאשר ילד מראה ליקויי קשב וריכוז (ADD, ADHD): ומקבל תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, מומלץ להיוועץ ברופא-המטפל לגבי הצורך בטיפול התרופתי גם לשעות החוג. ההצלחה החברתית ומימוש יכולת ההנאה בשעות הפנאי חשובות כמו ההצלחה בבית הספר.
במקרי-ליקויים בקריאת מפה חברתית: חשוב ללמד מצבים ונהלים של כל חוג, לאפשר היכרות וללוות בהתייחסות לאחרים. חשוב שההורים יעזרו לילד לפתח מודעות חברתית והבנה לזולת.
כאשר יש ליקויי-למידה חשוב לבחור את החוג, להכין את המדריך, לבדוק היטב את התכנים והפעילויות בחוג. רצוי מאוד ללוות ילד, להדריך אותו בהפעלת שיקול-הדעת בבחירה ובפעילויות, ולמנוע מפח-נפש ונסיגה גורפת מהשתתפות בחוגים.
