על-פי הפרסומים בתקשורת, תפוצלנה חוליות מס שבח, תוטמענה בתוך משרדי מס הכנסה ותהוונה חוד חנית מקצועית לעניין השבח. כתוצאה מכך - יגבר התיאום בין שומת מוכר המקרקעין לבין שומות מס הכנסה של אותו מוכר. השילוב יאפשר למייצג אחד לדבר עם גורם אחד האחראי על מס שבח ומס הכנסה של נישום פלוני.
כיום, לדוגמא, לא ניתן לקזז הפסד הון מהכנסת שבח מקרקעין, זכות קיזוז המוקנית לפי חוק לכל נישום, מבלי "לרוץ" בין שני משרדי המס, ולהביא אישורים ממפקיד א' במשרד מס הכנסה לפקיד ב' במס שבח. אף שהמדובר בעובדי מדינה של אותו משרד ממשלתי - אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, לא נחסכת הטרחה והתיאום בין שני הגורמים מוטל על הנישום.
ואם לא די בכך - לא תמיד האישורים המוצאים על-ידי מס הכנסה לבקשת הנישום מקובלים על-ידי פקידי מס שבח, ועל כך צריך האזרח להתדיין לעיתים גם בבתי המשפט. דהיינו, בירוקרטיה פנים משרדית מגיעה לבתי משפט על גבו של האזרח הנושא בנטל.
בהקשר זה, ניתנו בעבר לא מעט פסקי דין במחלוקת הסמכויות האמורה בין מס הכנסה ומיסוי מקרקעין. כך לדוגמה, בעמ"ש 90/75 אורדן, נחלקו גם עמדות השופטים בשאלה מהי סמכות פקיד מס שבח מקום בו הוא סבור, כי אישור על הפסדים ניתן בטעות על-ידי פקיד מס הכנסה. שאלות דומות ומחלוקות סמכויות התעוררו גם בפסקי דין נוספים כדוגמת עמ"ש 90/146 דז-אלום ועמ"ש 92/580 פז. לעיתים התעוררו גם שאלות נלוות, למשל, האם פקיד מס שבח רשאי לקבוע בעצמו כי נעשה שינוי יעוד ולחייב במס שבח, או שמא עליו לפעול רק על-פי אישור פקיד השומה (עמ"ה 86/105 דנקנר). בעיות דומות קיימות גם ביחס לאישור פטור ממס שבח וחיוב במס הכנסה ביחס לקבלנים (טופס 50). גם כאן, לא תמיד עובד פקיד השומה בתיאום עם משרדי מס שבח.
לא אחת הביעו גם בתי המשפט את חוסר שביעות רצונם מכפל הסמכויות ואף מהתוצאה אליה הגיעו בלית ברירה. כך לדוגמה בעניין אורדן מציין השופט בכור בצער ביחס לפסק הדין שנתן: "נכון אמנם שמסקנה זו נראית בלתי צודקת לכאורה .... אבל זהו החוק והרי אנו דנים כאן בדיני מסים, שלא בכל מקרה מתיישבים עם צדק חברתי או אישי".
כיום, לאור הכרזתו של איתן רוב בדבר שיוך חוליות מס שבח למשרדי השומה תחת ניהול משותף, לא תחזור תופעה זו. אותו מנהל (פקיד השומה) הוא שיהיה האחראי לקיזוז הפסד הון מהשבח, והרכזים שתחתיו יכריעו במחלוקת אצלו. זו הקלה משמעותית בחיי הנישום, שספג עד היום, בנוסף להפסד, גם "מכה" ביורוקרטית, שלא היה פקיד מוסמך שיכול היה לפתור אותה אלא רק דרך ערר לביהמ"ש.
ועדות ערר רבות תמצאנה עצמן כמעט מובטלות. אכן מכה קשה לביורוקרטיה. ענף תעשייתי שלם של אלפים רבים של עררי מס שבח לשנה יבוטלו. איחוד התיקים למשרד אחד יסיים את חגיגת פסקי הדין הרבים בנושאי ביורוקרטיה פנים-אגפית, שנבעו מבעיות תקשורת בין פקידי מס שבח לבכירים במס הכנסה.
בפרספקטיבה של מספר שנים מהיום ובמבט בדיעבד, הצורך בהטרדת בתי משפט בגין שאלות אלו של סמכויות בין משרדי מס, יראה מגוחך נוכח החלטת רוב על איחוד האגפים. הנהנים העיקריים של ההחלטה הם האזרחים. הפקידים גם הם יברכו עליה בסופו של דבר, שכן התועלת לאזרחים והיעילות היא מטרתם העיקרית שעבורה הם באים יום יום לעבודה. הרי בסופו של דבר זו מטרת הרשות והביורוקרטיה, האם לא כן?
גם נוהל הדיווח ראוי שישתנה. כיום מוטלת חובת הגשת דו"ח על רווח הון תוך 30 יום, וחובת דיווח על שבח מקרקעין תוך 50 יום. הטיפול יאוחד כך, שהדיון המשפטי על השבח יהיה בדומה לרווח הון רק עם הטיפול השומתי התקופתי (אחת ל-3 או 4 שנים). מבנה החקיקה יכול שיותאם בהליך איטי אך החלטי. בינתיים רשאים פקידי מס שבח ליתן ארכות לאזרח להגשת "השגות" על שומות (שיוצאו תוך 12-6 חודשים לפי החוק הקיים), כך שההשגות על השבח יוגשו עם ההשגות על שנת המס כולה, כעבור 3 או 4 שנים. אזרח שאצה לו דרכו, או שאין לו תיק במס הכנסה (ויש לו שבח....?? יש לבחון האם אין כאן עניין למחלקת מודיעין!!!) יוכל להגיש השגה מיידית, ע"י מייצג מיוחד, ולנהל הליכים משפטיים. החלטה על הרמות הביורוקרטיות של מספר ההליכים תהיה לפתחו של האזרח.
בהקשר זה חשוב להזכיר, כי ביטול ההליכים במס שבח לא יוביל להפחתת גביה. להיפך. ממילא תוספת המס בהליכי המשפט במס שבח היא פחות מעשירית אחוז מתקציב המדינה, ולא ברור אם העלויות העקיפות נמוכות ממנה. פקידי מס שבח, שיתפנו מביקורים בבתי המשפט בדיונים על מחלוקות של עשרות אלפי ש"ח, יוכלו להתחקות אחרי עסקאות רבות של מיליונים שאינן מדווחות כלל, ובדרך זו להעמיק את הגבייה ואת תחושת הצדק של הנישומים שומרי החוק.
נקווה כי גם תיאום בין שומות מע"מ ומס הכנסה יגדל, מאחר ותשתית שומתית שנעשתה בעמל רב במקרה פלוני, יכולה לשמש לשומות מקבילות (תוך אבחנות מסוימות) של מע"מ ומס הכנסה כאחד, וע"י כך לחסוך כפל עבודה שומתית.
כיום, לדוגמא, לא ניתן לקזז הפסד הון מהכנסת שבח מקרקעין, זכות קיזוז המוקנית לפי חוק לכל נישום, מבלי "לרוץ" בין שני משרדי המס, ולהביא אישורים ממפקיד א' במשרד מס הכנסה לפקיד ב' במס שבח. אף שהמדובר בעובדי מדינה של אותו משרד ממשלתי - אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, לא נחסכת הטרחה והתיאום בין שני הגורמים מוטל על הנישום.
ואם לא די בכך - לא תמיד האישורים המוצאים על-ידי מס הכנסה לבקשת הנישום מקובלים על-ידי פקידי מס שבח, ועל כך צריך האזרח להתדיין לעיתים גם בבתי המשפט. דהיינו, בירוקרטיה פנים משרדית מגיעה לבתי משפט על גבו של האזרח הנושא בנטל.
בהקשר זה, ניתנו בעבר לא מעט פסקי דין במחלוקת הסמכויות האמורה בין מס הכנסה ומיסוי מקרקעין. כך לדוגמה, בעמ"ש 90/75 אורדן, נחלקו גם עמדות השופטים בשאלה מהי סמכות פקיד מס שבח מקום בו הוא סבור, כי אישור על הפסדים ניתן בטעות על-ידי פקיד מס הכנסה. שאלות דומות ומחלוקות סמכויות התעוררו גם בפסקי דין נוספים כדוגמת עמ"ש 90/146 דז-אלום ועמ"ש 92/580 פז. לעיתים התעוררו גם שאלות נלוות, למשל, האם פקיד מס שבח רשאי לקבוע בעצמו כי נעשה שינוי יעוד ולחייב במס שבח, או שמא עליו לפעול רק על-פי אישור פקיד השומה (עמ"ה 86/105 דנקנר). בעיות דומות קיימות גם ביחס לאישור פטור ממס שבח וחיוב במס הכנסה ביחס לקבלנים (טופס 50). גם כאן, לא תמיד עובד פקיד השומה בתיאום עם משרדי מס שבח.
לא אחת הביעו גם בתי המשפט את חוסר שביעות רצונם מכפל הסמכויות ואף מהתוצאה אליה הגיעו בלית ברירה. כך לדוגמה בעניין אורדן מציין השופט בכור בצער ביחס לפסק הדין שנתן: "נכון אמנם שמסקנה זו נראית בלתי צודקת לכאורה .... אבל זהו החוק והרי אנו דנים כאן בדיני מסים, שלא בכל מקרה מתיישבים עם צדק חברתי או אישי".
כיום, לאור הכרזתו של איתן רוב בדבר שיוך חוליות מס שבח למשרדי השומה תחת ניהול משותף, לא תחזור תופעה זו. אותו מנהל (פקיד השומה) הוא שיהיה האחראי לקיזוז הפסד הון מהשבח, והרכזים שתחתיו יכריעו במחלוקת אצלו. זו הקלה משמעותית בחיי הנישום, שספג עד היום, בנוסף להפסד, גם "מכה" ביורוקרטית, שלא היה פקיד מוסמך שיכול היה לפתור אותה אלא רק דרך ערר לביהמ"ש.
ועדות ערר רבות תמצאנה עצמן כמעט מובטלות. אכן מכה קשה לביורוקרטיה. ענף תעשייתי שלם של אלפים רבים של עררי מס שבח לשנה יבוטלו. איחוד התיקים למשרד אחד יסיים את חגיגת פסקי הדין הרבים בנושאי ביורוקרטיה פנים-אגפית, שנבעו מבעיות תקשורת בין פקידי מס שבח לבכירים במס הכנסה.
בפרספקטיבה של מספר שנים מהיום ובמבט בדיעבד, הצורך בהטרדת בתי משפט בגין שאלות אלו של סמכויות בין משרדי מס, יראה מגוחך נוכח החלטת רוב על איחוד האגפים. הנהנים העיקריים של ההחלטה הם האזרחים. הפקידים גם הם יברכו עליה בסופו של דבר, שכן התועלת לאזרחים והיעילות היא מטרתם העיקרית שעבורה הם באים יום יום לעבודה. הרי בסופו של דבר זו מטרת הרשות והביורוקרטיה, האם לא כן?
גם נוהל הדיווח ראוי שישתנה. כיום מוטלת חובת הגשת דו"ח על רווח הון תוך 30 יום, וחובת דיווח על שבח מקרקעין תוך 50 יום. הטיפול יאוחד כך, שהדיון המשפטי על השבח יהיה בדומה לרווח הון רק עם הטיפול השומתי התקופתי (אחת ל-3 או 4 שנים). מבנה החקיקה יכול שיותאם בהליך איטי אך החלטי. בינתיים רשאים פקידי מס שבח ליתן ארכות לאזרח להגשת "השגות" על שומות (שיוצאו תוך 12-6 חודשים לפי החוק הקיים), כך שההשגות על השבח יוגשו עם ההשגות על שנת המס כולה, כעבור 3 או 4 שנים. אזרח שאצה לו דרכו, או שאין לו תיק במס הכנסה (ויש לו שבח....?? יש לבחון האם אין כאן עניין למחלקת מודיעין!!!) יוכל להגיש השגה מיידית, ע"י מייצג מיוחד, ולנהל הליכים משפטיים. החלטה על הרמות הביורוקרטיות של מספר ההליכים תהיה לפתחו של האזרח.
בהקשר זה חשוב להזכיר, כי ביטול ההליכים במס שבח לא יוביל להפחתת גביה. להיפך. ממילא תוספת המס בהליכי המשפט במס שבח היא פחות מעשירית אחוז מתקציב המדינה, ולא ברור אם העלויות העקיפות נמוכות ממנה. פקידי מס שבח, שיתפנו מביקורים בבתי המשפט בדיונים על מחלוקות של עשרות אלפי ש"ח, יוכלו להתחקות אחרי עסקאות רבות של מיליונים שאינן מדווחות כלל, ובדרך זו להעמיק את הגבייה ואת תחושת הצדק של הנישומים שומרי החוק.
נקווה כי גם תיאום בין שומות מע"מ ומס הכנסה יגדל, מאחר ותשתית שומתית שנעשתה בעמל רב במקרה פלוני, יכולה לשמש לשומות מקבילות (תוך אבחנות מסוימות) של מע"מ ומס הכנסה כאחד, וע"י כך לחסוך כפל עבודה שומתית.
