ירושלים שבלב
כמה אני אוהבת את הטבע מסביב לירושלים, כאשר עולים בדרך לירושלים, משלב מסוים בסביבות לטרון קיימת איזו שהיא הרגשה קסומה ולא מוסברת באוויר. במיוחד אהובות עלי הדרכים הצדדיות המטפסות אל העיר, מלטרון ומבית שמש שמתפתלות, עולות ויורדות, בינות לחורשות והיערות המקסימים.
לעיתים כאשר צופים ביער קצת ממרחק זה נראה כמו גלים בשלל גוונים של ירוק ולעיתים, אם נוסעים ממש בתוך היער אזי ניתן לראות את כל היופי שנחבא בין העצים. אפשר גם לפתוח חלון, ולהריח את אוויר ההרים הצלול כיין ואת ריח האורנים. מה טוב גם אם הצלחתי לשכנע את בני משפחתי לצאת לפיקניק באחד מהיערות.
בשנים האחרונות משום מה, משפחתי ואני מגיעים פחות לטייל בירושלים עצמה, אבל לא שכחנו עד כמה היא מיוחדת. העובדה שאנחנו מטיילים יותר בסביבות ירושלים, מאשר בירושלים עצמה מעניינת לאור מה שהמקובלים מספרים לנו, שזהו מצבנו גם ברוחנית שלנו - מאז חורבן בית המקדש. לא צריך להיות מקובל כדי להרגיש שיש בירושלים כוח מיוחד, במקומות רבים ירושלים מתוארת כ"לב העולם", תשומת הלב והתעניינות שהיא מעוררת גם אצל עמים ודתות אחרים, מחזקת את הרושם הזה. בנוסף הם מספרים, שבירושלים הרוחנית, זו שבליבנו, מתחולל קונפליקט בין שני כוחות מנוגדים - האחד שואף לאגואיזם והשני לאלטרואיזם.
במהלך כתיבתי על כך נזכרתי לפתע שדווקא בטיולנו האחרון לירושלים, כאשר רציתי שנתעכב לעזור לאחת האמהות שהתעכבה בדרך, התריסה בתי כלפיי: "אנחנו נאבד את הקבוצה אל תהיי אלטרואיסטית!" ילדה שהייתה אז בת 10 או 11 כבר הספיקה להבין בחייה שלא כדאי להיות אלטרואיסטית. בתי האהובה החזירה אותי לקונפליקט שאני חשה בתוכי, בין הרצון לדאוג לעצמי ולהיות אגואיסטית והרצון לתרום ולהיות אלטרואיסטית.
ואיך כל זה קשור לירושלים? אותו הקונפליקט שבין שני הכוחות הללו, הוא השורש הרוחני למאבקים שמתקיימים על ירושלים, העיר שטרם חוברה לה יחדיו - כך אומרים מקובלים.
אם נביט לרגע על הטבע שמתנהל סביבנו, נוכל לראות שאין לנו שום אפשרות להתחבר בינינו על בסיס אגואיסטי, מכיוון שהרצון הטבעי של כל אחד מאיתנו הוא לדאוג לעצמו. ומצבה של ירושלים הוא תוצאה מכך. אחדותה של העיר תלויה באחדות שבליבנו. מדובר למעשה על תיקון הלב ברמה הרוחנית, תיקון שמגיע מתוך השתוקקות להשיג דרגה של אהבה. בתור אגואיסטית אני מבינה שאהבה בינינו משתלמת לי ואם זה יביא גם לאחדות ולשלום בירושלים ואולי בכלל - אני בעד! רק כך נגיע למצב שבעל הסולם, הרב יהודה אשל"ג (מקובל שחי במאה ה-20) מתאר: "זה שרמז דוד המלך ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, שגמר התיקון נקרא ירושלים הבנויה". וכשנגיע לשם ולכבוד הקיץ שבפתח, נצא, אם ירצו שותפיי, לטיול של ערב באוויר של ירושלים השלמה.
כמה אני אוהבת את הטבע מסביב לירושלים, כאשר עולים בדרך לירושלים, משלב מסוים בסביבות לטרון קיימת איזו שהיא הרגשה קסומה ולא מוסברת באוויר. במיוחד אהובות עלי הדרכים הצדדיות המטפסות אל העיר, מלטרון ומבית שמש שמתפתלות, עולות ויורדות, בינות לחורשות והיערות המקסימים.
לעיתים כאשר צופים ביער קצת ממרחק זה נראה כמו גלים בשלל גוונים של ירוק ולעיתים, אם נוסעים ממש בתוך היער אזי ניתן לראות את כל היופי שנחבא בין העצים. אפשר גם לפתוח חלון, ולהריח את אוויר ההרים הצלול כיין ואת ריח האורנים. מה טוב גם אם הצלחתי לשכנע את בני משפחתי לצאת לפיקניק באחד מהיערות.
בשנים האחרונות משום מה, משפחתי ואני מגיעים פחות לטייל בירושלים עצמה, אבל לא שכחנו עד כמה היא מיוחדת. העובדה שאנחנו מטיילים יותר בסביבות ירושלים, מאשר בירושלים עצמה מעניינת לאור מה שהמקובלים מספרים לנו, שזהו מצבנו גם ברוחנית שלנו - מאז חורבן בית המקדש. לא צריך להיות מקובל כדי להרגיש שיש בירושלים כוח מיוחד, במקומות רבים ירושלים מתוארת כ"לב העולם", תשומת הלב והתעניינות שהיא מעוררת גם אצל עמים ודתות אחרים, מחזקת את הרושם הזה. בנוסף הם מספרים, שבירושלים הרוחנית, זו שבליבנו, מתחולל קונפליקט בין שני כוחות מנוגדים - האחד שואף לאגואיזם והשני לאלטרואיזם.
במהלך כתיבתי על כך נזכרתי לפתע שדווקא בטיולנו האחרון לירושלים, כאשר רציתי שנתעכב לעזור לאחת האמהות שהתעכבה בדרך, התריסה בתי כלפיי: "אנחנו נאבד את הקבוצה אל תהיי אלטרואיסטית!" ילדה שהייתה אז בת 10 או 11 כבר הספיקה להבין בחייה שלא כדאי להיות אלטרואיסטית. בתי האהובה החזירה אותי לקונפליקט שאני חשה בתוכי, בין הרצון לדאוג לעצמי ולהיות אגואיסטית והרצון לתרום ולהיות אלטרואיסטית.
ואיך כל זה קשור לירושלים? אותו הקונפליקט שבין שני הכוחות הללו, הוא השורש הרוחני למאבקים שמתקיימים על ירושלים, העיר שטרם חוברה לה יחדיו - כך אומרים מקובלים.
אם נביט לרגע על הטבע שמתנהל סביבנו, נוכל לראות שאין לנו שום אפשרות להתחבר בינינו על בסיס אגואיסטי, מכיוון שהרצון הטבעי של כל אחד מאיתנו הוא לדאוג לעצמו. ומצבה של ירושלים הוא תוצאה מכך. אחדותה של העיר תלויה באחדות שבליבנו. מדובר למעשה על תיקון הלב ברמה הרוחנית, תיקון שמגיע מתוך השתוקקות להשיג דרגה של אהבה. בתור אגואיסטית אני מבינה שאהבה בינינו משתלמת לי ואם זה יביא גם לאחדות ולשלום בירושלים ואולי בכלל - אני בעד! רק כך נגיע למצב שבעל הסולם, הרב יהודה אשל"ג (מקובל שחי במאה ה-20) מתאר: "זה שרמז דוד המלך ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, שגמר התיקון נקרא ירושלים הבנויה". וכשנגיע לשם ולכבוד הקיץ שבפתח, נצא, אם ירצו שותפיי, לטיול של ערב באוויר של ירושלים השלמה.
