בחיפוש אחר ירושלים של מעלה 

 בחיפוש אחר ירושלים של מעלהברור לי לגמרי שלא מדובר באבנים או במבנה כזה או אחר, זהו כוח פנימי נסתר ורב עוצמה, שמניע אותנו ומושך לאותה הנקודה, ירושלים. היום הראשון של החופש הגדול, שעת בוקר מוקדמת, אמא ובת במיטב מחלצותיהן ובמצב רוח מרומם תופסות את הרכבת הראשונה לירושלים. אחרי שהתיישבנו וכוונו לעצמנו את המיזוג, ניסיתי לפתוח בשיחה שתנעים לנו את הנסיעה, אבל היא התעניינה בעיקר בנחש שזלל כדורים על מסך הטלפון הנייד וכך מצאתי את עצמי מביטה בה ונודדת רחוק בנבכי עברי. הייתי בערך בגילה כשעליתי בפעם הראשונה לירושלים, ההתרגשות והצפייה היו עצומים, כאלה שמילים לא מצליחות להכיל. אני זוכרת שטיילנו בסמטאות העיר העתיקה ונראה היה שכל הסיפורים של אמא, אודות ממלכת דוד הקסומה, מתעוררים לחיים ומובילים את הנסיכה האבודה הביתה. מאז אותה נסיעה בכל פעם כשאני עולה לירושלים, עולים וחוזרים אותם פרפורי לב שמזכירים לי סוג של געגוע, מן כמיהה וצפייה למשהו לא מוסבר, לא נתפס, שתמיד מסתיים בבכי חרישי. בתחנה המרכזית החלפנו את הרכבת באוטובוס מעשן וצפוף שהסיע אותנו אל הכותל. בפתח הרחבה ביקשתי מביתי לעצום את עיניה והובלתי אותה בעדינות אל מקום בו תראה את הכותל במלוא הדרו. "זה הכותל" הכרזתי בטקסיות. היא פקחה עיניים קטנות ולאחר מבט חטוף אמרה שחם לה והיא רוצה לקניון. אני לא יכולה לתאר לכם את גודל אכזבתי, שלא הצלחתי להחזיק אותה במקום יותר משלוש דקות וזאת לאחר תחנונים. בכל זאת התקרבנו לכותל,מלמלתי משהו קטן בין אלפי הפתקים ומיהרתי לרדוף אחריה. בדרך לקניון ניסיתי להסביר לה שהכותל הוא בעצם החלק המערבי בחומה החיצונית של בית המקדש, 2000 שנה שיהודים מכל העולם חלמו לחזור לכאן ושחיילים רבים קיפחו חייהם, בכדי לשחרר את הכותל מידי הירדנים בשנת 1967במהלך מלחמת ששת הימים.מכל רחבי העולם מגיעים אנשים רק כדי להתפלל ולהכניס פתק עם משאלה או תפילה בחריצים שבין האבנים העתיקות.,ישנו אפילו אתר מיוחד באינטרנט באמצעותו ניתן לשלוח בקשה כזו. אך כל ניסיונותיי עלו בתוהו והיא נשארה בשלה, לא מבינה מדוע אני עושה כזה עניין מקיר של אבנים, כדבריה. יצאתי לחפש את ירושלים דבריה הדהדו במוחי ימים רבים ולא נתנו לי מנוח, איך יתכן שהעברתי אליה בקלות את האובססיה שלי לממתקים ולעומת זאת את תחושתי הפנימית הכי חזקה איני מצליחה לגרום לה להבין. ובאמת, איך אפשר להסביר משהו רגשי, פנימי שעדיין לא נתתי לו שם? החלטתי להתחקות אחר הסיבות לתחושתי זו והתחלתי לחפש קודם כל בעברו של עמינו דבר שחשף בפני תופעה מוכרת ונסתרת כאחד - מהו השורש לכמיהתו של עם ישראל לדורותיו אל העיר ירושלים, לאותה האהבה באלפי השירים והסיפורים שהוקדשו לה, לאותו הדחף שהניע את חטיבת הצנחנים לכבוש אותה בחירוף נפש ולהכריז "ירושלים בידנו". ברור לי לגמרי שלא מדובר באבנים או במבנה כזה או אחר, זהו כוח פנימי נסתר ורב עוצמה, שמניע ומושך אותנו לאותה הנקודה - ירושלים. מהו מקורו של אותו הכוח ומהי משמעותו עבורנו - ירושלים של מעלה גם לדבריהם של מקובלים, ירושלים היא יותר מעיר בירה או מקום גיאוגרפי על המפה של ארץ ישראל. בכתביהם הם מגלים לנו שכל מה שקיים בעולם הזה, הינו העתקה מעולם הכוחות היורדים ומשתלשלים לעולמנו מלמעלה למטה ולכן יש ירושלים של מעלה ויש ירושלים של מטה. אם כל רצונו של האדם הוא להשיג הנאה לעצמו מדברים חומריים, אזי הוא מוגבל לראות רק את "ירושלים של מטה" (של האבנים והרחובות). מאידך, אם מתעורר בו הצורך לראות משהו אחר, פנימי יותר, אזי הוא משתוקק לעלות מעל העולם הזה ולהרגיש את העולם הרוחני - וליבו מתחיל לדרוש את "ירושלים של מעלה". "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" - חז"ל בדרכו של האדם לירושלים של מעלה, הוא נדרש להעלות בחשיבות את רצונותיו הפנימיים/ הרוחניים על פני רצונותיו החומריים. כאשר הוא מגלה שהדבר בלתי אפשרי ומצטער על כך, זאת אומרת שהוא מתאבל על ירושלים, הנחמה בה זוכה האדם היא גילוי הכוחות הרוחניים וחיים של שמחה, נצח ושלמות. אני שייכת לדור שעוד זוכר את הגעגועים לארץ ישראל ולירושלים במיוחד, לעומת זאת ביתי חיה במדינה שקיימת כבר שישים שנה ואת הגעגועים לאבנים החליפו השאלות המחפשות את המשמעות מעבר לחומר, לעזרתנו באה חכמת הקבלה המאפשרת לגלות את שורשנו לספק מענה ולהתוות דרך לילדינו.