כך כותב התלמוד. " וכי אפשר לו לאדם להלך אחרי שכינה?"
"אלא להתהלך אחרי מידותיו של הקדוש ברוך הוא".
המילה אחרי בעצם מתארת תקופה שהיתה , משהו שקדם , מלפני ולפנים.
במידה והייתי צריכה לכתוב תסריט , יתכן שהייתי נופחת ראיית בורא לאדם ולו לרגע ומאפשרת לו לחזות בנועם ה". כשתגיעו אל מידת הבריאה שבכם, האלוהים שלכם יאפשר לכם ללכת אל החיים. אתם פשוט תלכו , כל הזמן תהיו בהליכה . כול עוד אתם מחזיקים בי כבן ערובה, כשעיר לעזאזאל, כשבוי של כול הפחדים שלכם, כול עוד אתם אחוזים בי , לא תוכלו לראות את פני. מות יומת אותו אדם המבקש להביט בבוראו ממקום שאינו מקומו. אבל ... כשתסכימו ללכת , אתם תראו אותי בכול מעשה, בכול פרח, בכול דיבור, בכול... יצירת האדם נועדה "לשכפל" את בוראה בהתגלמות אנושית. התנהגות בוראת יוצרת בריאה אלוקית ויוצא מזה שכאשר האדם והבורא מתנהגים כבוראים - מושגת המטרה הגדולה. " שיוויתי ה" לנגדי תמיד". משיח כמודעות חיים, כתורה , דורשת מאיתנו להגדיר מחדש את אותו האלוהים. האם בשווי צורה כאשר נשיג מודעות זו, הבורא ירד לנטול ידיים או לעשות קידוש? ביחד איתי , כי הרי אנחנו אמורים לנהוג בצורה זהה...
האם הבורא לבוש בבגד כזה או אחר , המבדיל אותו מאנושיותו? ואולי הבגד הוא רמז ללבוש תודעתי של האדם " בגד- אור " שכאשר מעשיו של האדם מאירים , הבגד הפיזי מאבד משמעות?
האם כול אותם אנשים יקרים , הבוחרים ללכת בדרך מסוימת אינם חוטאים בלבושם, בהסתגרותם, בהבדלתם, משאר נושאי הבריאה. האם המטרה אינה "שבת אחים גם יחד". מה משמעות המילה גם? האם כשאני רוצה לבקר בעיר הקודש , אני אסורה ברחובות מסוימים מכיון שהם נכבשו ע"י חרדה אנושית?
האם גופי שנברא בצלם יכול לתעתע רב גדול ומכובד, היכן כוחו? ומדוע ההתעסקות היא כל הזמן בהבדלה במקום באיחוד?
האם הרע יכול להיצמד לגופי , אם איני נושאת אותו במודעותי? האם כול האיסורים לא נולדו ממודעות שאינה רוצה להשתנות באמת, שאינה רוצה להתפתח , אלא להישאר באותו קיבוץ הגלויות - שבגללו אנו נרדפים ומבוזים. מדוע בתוכנו בשורשנו אנו עדיין חוטאים את החטא הנורא מכול.. ואהבת... מדוע שנאת החינם בתוכנו ואין חכם אחד בישראל שיקום ויאמר די.. איזה רבנים יש בדור הזה. זהו הדור השפל ביותר, הנמוך ביותר, ובתוכו נביאי אמת ... אך לצערי מי שמנהל את ה"דת" כלל אינו קשור לבוראו. אם אני יושיב את הרב לייטמן , הרב ברג, את החבדניקים, את הברסלבים, את הכיפה הסרוגה, את החרדים מבני ברק, ועוד ועוד, אז אולי " מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים".
עד שלא ניישב את כול המהומה הפנימית , עד שלא נחדול מעבודת אלילים שלנו , מות נומת. אין מודעות אחת לעם הנבחר, אז לאיזה משיח אתם מחכים?
אנחנו בעיצומה של גוג ומגוג, אנחנו מלאים באגו וידענות, בפרשנות של תורה בגוונים ובידע, אבל אנחנו חוטאים בגדול. אלוהים אחד... שכחתם?? כול אחד מכם לקח אותו, יותר נכון חטף אותו... שלי... שלי.... שלי...... אצל ברג זה עולה בהתאם למה שייש לך... אצל לייטמן .. מה שאין לך... אצל החבדניקים - עולם החסדים, ושאר רבני ישראל בדיבור ... אז בואו ואני ישתף אותכם בסוד עלוב ופשוט , בהבנה עגומה ומביישת. אלוהים מתבייש בכם. בכולכם, מכרתם אותו, קניתם אותו, שלחתם אותו לפוליטיקה, תליתם אותו בשלטי חוצות, קבעתם מיהו המשיח, בניתם עגל מיהלום לא מזהב, "כוחי ועוצם ידי עשו לי .." וכשאני מביטה בכם מלמטה מעפרי , אני מעדיפה לחפור קבר . נסעתי בכול האוטובוסים שלכם לקברי צדיקים לסעודות, לסדנאות, וגיליתי שבסופו של דבר כולכם מתעסקים בעצמכם , אף אחד אינו מחובר לבוראו, כולכם עסוקים בללמד אחרים להיות קשורים אל הארגון שלכם , כולכם מתבוללים ועושקים וכול זה בשם השם...
עבודת הקודש הינה שחרור העם מעבודותו. במקרה שלכם מחוסר היכולת שלכם למצוא באמת את האלוהים.
אם כול אדם היה בורא בעצמו , מה אכפת לכם מה לובש השני? אם יש בורא , למה צריך לבנות כנסיות לדבר עליו? אם הכול קיים , גמרנו תחיו ... תהיו... ללא הבדל דת גזע מין וצבע. לזה התכוון הרב אשל"ג . כול אחד לפי הבנתו. זוהי משיחות אמת. להשתמש בהפחדה ... זה הכי שטן שייש. לנצל מודעות שונה משלכם במקום לתת באמת בלי סיסמאות אף אחד מכם לא מסוגל. כולם חכמים, אז איפוא הטיפשים?
דור משיח הוא דור שחייב לדבר באותה שפה באותו קול.
אותו אלוהים לא קשור לכמה שבתות תשמרו, והרי בסוף כול הימים יהפכו לשבת אחת גדולה. כול יום מקודש. ועל איזה שבת אתם שומרים היום? זו שבכלל אין לכם. כשהמודעות תהיי אחת , אז תבוא שבת. ואז יהייה עונג, ואז לא יהייה על מה לשמור, מכיון שהיא תהייה לעולמי עולמים- זהו הנצח, וזוהי תחיית המתים, מה אף אחד מכם לא מבין??
מה אתם עושים , מישהו עוצר ומסתכל איך הוא נראה מהצד, מכוסים ומוסתרים, מוציאים מתוככם בשר מבשרכם , וצועקים... "אהבת- חינם" בו נראה אותכם עושים אהבת חינם... בחייכם ביום יום מיומכם. בו נראה אותכם מכבדים כול אדם באשר הוא. מברכים אותו בלב שלם ובנפש חפצה , כי כך רצה הבורא. אתם חושבים שהשוניות הזו ביננו נולדה לחינם. איזה הזדמנות אתם מקבלים כול יום ומה אתם עושים? אומרים בעזרת השם. אבל השם שלכם מת בחייכם, תליתם עליו יותר מידי שלטים לא רואים אותו מרוב מדבקות.
" מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך" מי ששוכח את עברו נדון לחזור עליו, ימשיך את הרעה. מי שיודע את מקור חסדו, שאינו חדל, הרי ישראל מעל המזל, נותן בשלמות. אינו צריך גיטאות של אמונה, רחובות של חושך, קהילות של הטפה, חדרים של בדידות.כשאתה עושה חסד אתה נותן למקבל את האלוהים שנתן לך , זהו מעשה חסד היודע חסד, ואז הבורא חופשי ונגיש לכולם. אז כולם חופשיים ולא משועבדים לשום סביבה המגדלת אלוהים בתנאי הבנתה הפרטית.
נאמר" עולם חסד יבנה" . הושע הנביא אמר שרגע אחד של חסד אמיתי עדיף על כול הטקסים הדתיים. "כי חסד חפצתי ולא זבח". בפרקי אבות נאמר "יש לנו כפרה אחת שהיא כמו הקרבת קורבנות ואיזה היא - גמילות חסדים. כשאני מתחלק במה שכבר קיבלתי אני מפסיקה לעבוד את עצמי אני פורשת מעבודת החפצים והכלים שברשותי. כאשר אתם חוסדים בלי אמת אתם מונעים ממני את חיי ואת אלוהיי. כשאתם מבקשים ממני לשלם על תפילה , אתם פתחתם עסק לבורא בלי רשותו, ולקחתם לחם חינם בשמו, גזלתם אותי ואת בוראי . כשאין אמת אתם כובלים את האדם באזיקים כדי שלא יוכל לעזוב את מי שהבטיח אותו זוהי הצעה לקבלת אלוהים כוזב שדרכו אתם מתפרנסים.
בבית האלוהים יש מקום לכול הרצונות. " ולכול עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאובו ופרש כפיו אל הבית הזה".
רק אדם שהיה מסוגל לשמוע את בקשת עצמו יידע להקשיב. מי שאינו רוצה להתמודד עם שינויים , ורוצה לשמור על מה שייש , לא יהייה שותף לעולם ההולך ובא.
יראה אמיתית היא ידיעת מעמדנו , תחילתנו וסופנו, הייראה היא ראשית חכמה , אותם גיבורים שחיפש יהושע לכבוש את הארץ החזיקו בה.
שאול המלך פחד מאנשים, לכן הוא לא יכל להיות מלכם. החלפת היראה ביראת שווא תתנפץ , פחד ברכה , אשרי האדם המפחד אותו תמיד.
הכול בידי שמיים - אלוהים שרוצה לשנות אותי אינו זקוק לי, אותו הלל שאנו מהללים אותו נועד לצורך השלכת אחריותי על יוצרי. בגלל הדת אובדת אמונתי הטהורה.
"שוב יום אחד לפני מיתתך" .. "וכי יודע אדם איזהו יום ימות?".... "וכול שכן אשוב היום, שמה אמות מחר"... "ומאז..נמצא כול ימיו בתשובה".
תשובה אמיתית דורשת לקיחת אחריות , ולא אמירה של בעזרת השם.
" אם יודע אדם שאין לו תקווה, והוא חש עצמו ככלי נשבר כי פגם בסדרי החיים, ואיך אפשר לתקן את הפגם? ואף על פי כן, גם בלי תקווה, רוצה הוא לעבוד את ה" מכאן ולהבא ועובדו, זוהי תשובה אמיתית, ואין דבר העומד בפנייה.
אלוהים הוא יסודה של אישיות מגובשת. כזו שלא רבה בחוץ ולא רבה בפנים, כול יסודותייה יודעים את מקורם.- "יהייה ה" אחד ושמו אחד".
וזאת התורה......"וכי אפשר לו לאדם להלך אחרי שכינה"? בהחלט... ללכת ואז היא תשכון בו לנצח.
רות קדם
