חלק זה הוא המשך לביקורות הראשונה שלי של איש ללא צל.
לעיתים, אני מסוגלת לפתח סלידה מכתיבתו של אדם מסוים, גם אם בקנה מידה כלשהו היא נחשבת טובה. לא משום שרמת הכתיבה פחותה בעיני, אלא משום שאני לא מצליחה לחוש את הדמויות. אולי זו אני שזקוקה לכך שמשהו מין האנושיות ילווה את הדמויות. אולי זו אני שלא יכולה להזדהות עם דמות כלשהי שאין בה שמץ של אהבה, בין אם כזו שהיא מעניקה ובין אם כזו שהיא מקבלת. זה לא אומר שספרים על גיבורים האדישים לחיים נדחקים אצלי לקרן זווית, אלא שגם בספרים הללו, אני מצליחה למצוא את האנושיות בעלילה, גם כשהיא קשה ומעוותת להחריד.
הספר הזה, בעיני לפחות, הוא כולו אנושיות אחת, שלרגעים מזוקקת בחמלה נפלאה, ומאירה באור עדין את הרגעים שהופכים אותנו לחלק ממשהו שהוא קצת יותר גדול מהאני שלנו. אם היית יכולה לשער משהו, ואני חושבת שהמחשבה הזו ליוותה אותי לכל אורך הקריאה, הייתי אומרת שמחבר הספר הוא אדם שאוהב מאוד להתבונן באנשים. אהבה שיש בה שני רבדים, האחד, חובב את ההתבוננות והלמידה של מה שהופך אותנו למי שאנחנו, והאחר, פשוט אוהב את מושא ההתבוננות שלו. לא מעט כותבים מיטיבים להתבונן, אחרים, אוהבים את האנשים שעליהם הם כותבים, אבל לא תמיד אני מצליחה לחוש בקריאה שלי שילוב של שני הדברים גם יחד.
הספר לא חף מבעיות, לכל אורך הקריאה ליוותה אותי תחושה שהמחבר פשוט מרגיש נוח יותר לכתוב על חייו של סבסטיאן, ומעדיף להתרחק מדמותו של יונתן, גם בעת הכתיבה. ייתכן שהתחושה היא אישית שלי. הספר מנסה לדון ביחס לעם היהודי בגרמניה, החל מסוף המאה ה 20 וכלה בתחילת המאה ה 21. זה אינו דיון תיאורטי או דיון שיש המנותק ממהלך הסיפור, אלא דיון המשתלב בעלילה בצורה טבעית, אך יוצא חסר.
בנספח לספר, מציין המחבר שסיפור חייו של סבסטיאן, מבוסס על סיפור אמיתי שמובא בקצרה. גם במילים שבחר המחבר להוסיף, מילים שהן לא חלק מהעלילה עצמה, ויש בהן משהו משל הסופר, היה משהו כנה ששבה אותי.
הייתי רוצה להמליץ על הספר הזה בראש ובראשונה לחובבי ספרות המתח, אולי לא לחובבי תיאוריות הקונספירציה הגדולות, אבל למי שאוהב את המתח שלו במנות קטנות שמתובלות באהבת האדם, צפויה הנאה צרופה. ואם יורשה לי להרחיב את ההמלצה, הייתי ממליצה על הספר למי שיש בו אהבת אדם, גם אם ספרי מתח אינם כוס התה שלו.
הספר כתוב בעברית יפה ללא מליצות מיותרות, מה שנדיר יותר ויותר למצוא בספרות ישראלית עכשוית.
למי שלא יכול בלי:
תקציר העלילה, כמה מילים על המחבר, וכבונוס המלצה של אחת מהסופרות הישראליות המוצלחות שלנו על הספר (הגב` יהודית קציר), באתר מועדון הקריאה, אשר מספק בין שאר הדברים, 30 עמודים ראשונים מן הספרים השונים המופיעים באתר ישירות למייל האישי, מה שמאפשר לכל מי שמתלבט האם לרכוש ספר מסוים, להתרשם באופן ישיר מהכתיבה.
איש ללא צל מאת יוסי אבני-לוי בהוצאת זמורה-ביתן עורכת הספר: נועה מנהיים עיצוב עטיפה: אמרי זרטל 478 עמודים
לעיתים, אני מסוגלת לפתח סלידה מכתיבתו של אדם מסוים, גם אם בקנה מידה כלשהו היא נחשבת טובה. לא משום שרמת הכתיבה פחותה בעיני, אלא משום שאני לא מצליחה לחוש את הדמויות. אולי זו אני שזקוקה לכך שמשהו מין האנושיות ילווה את הדמויות. אולי זו אני שלא יכולה להזדהות עם דמות כלשהי שאין בה שמץ של אהבה, בין אם כזו שהיא מעניקה ובין אם כזו שהיא מקבלת. זה לא אומר שספרים על גיבורים האדישים לחיים נדחקים אצלי לקרן זווית, אלא שגם בספרים הללו, אני מצליחה למצוא את האנושיות בעלילה, גם כשהיא קשה ומעוותת להחריד.
הספר הזה, בעיני לפחות, הוא כולו אנושיות אחת, שלרגעים מזוקקת בחמלה נפלאה, ומאירה באור עדין את הרגעים שהופכים אותנו לחלק ממשהו שהוא קצת יותר גדול מהאני שלנו. אם היית יכולה לשער משהו, ואני חושבת שהמחשבה הזו ליוותה אותי לכל אורך הקריאה, הייתי אומרת שמחבר הספר הוא אדם שאוהב מאוד להתבונן באנשים. אהבה שיש בה שני רבדים, האחד, חובב את ההתבוננות והלמידה של מה שהופך אותנו למי שאנחנו, והאחר, פשוט אוהב את מושא ההתבוננות שלו. לא מעט כותבים מיטיבים להתבונן, אחרים, אוהבים את האנשים שעליהם הם כותבים, אבל לא תמיד אני מצליחה לחוש בקריאה שלי שילוב של שני הדברים גם יחד.
הספר לא חף מבעיות, לכל אורך הקריאה ליוותה אותי תחושה שהמחבר פשוט מרגיש נוח יותר לכתוב על חייו של סבסטיאן, ומעדיף להתרחק מדמותו של יונתן, גם בעת הכתיבה. ייתכן שהתחושה היא אישית שלי. הספר מנסה לדון ביחס לעם היהודי בגרמניה, החל מסוף המאה ה 20 וכלה בתחילת המאה ה 21. זה אינו דיון תיאורטי או דיון שיש המנותק ממהלך הסיפור, אלא דיון המשתלב בעלילה בצורה טבעית, אך יוצא חסר.
בנספח לספר, מציין המחבר שסיפור חייו של סבסטיאן, מבוסס על סיפור אמיתי שמובא בקצרה. גם במילים שבחר המחבר להוסיף, מילים שהן לא חלק מהעלילה עצמה, ויש בהן משהו משל הסופר, היה משהו כנה ששבה אותי.
הייתי רוצה להמליץ על הספר הזה בראש ובראשונה לחובבי ספרות המתח, אולי לא לחובבי תיאוריות הקונספירציה הגדולות, אבל למי שאוהב את המתח שלו במנות קטנות שמתובלות באהבת האדם, צפויה הנאה צרופה. ואם יורשה לי להרחיב את ההמלצה, הייתי ממליצה על הספר למי שיש בו אהבת אדם, גם אם ספרי מתח אינם כוס התה שלו.
הספר כתוב בעברית יפה ללא מליצות מיותרות, מה שנדיר יותר ויותר למצוא בספרות ישראלית עכשוית.
למי שלא יכול בלי:
תקציר העלילה, כמה מילים על המחבר, וכבונוס המלצה של אחת מהסופרות הישראליות המוצלחות שלנו על הספר (הגב` יהודית קציר), באתר מועדון הקריאה, אשר מספק בין שאר הדברים, 30 עמודים ראשונים מן הספרים השונים המופיעים באתר ישירות למייל האישי, מה שמאפשר לכל מי שמתלבט האם לרכוש ספר מסוים, להתרשם באופן ישיר מהכתיבה.
איש ללא צל מאת יוסי אבני-לוי בהוצאת זמורה-ביתן עורכת הספר: נועה מנהיים עיצוב עטיפה: אמרי זרטל 478 עמודים
סימניה הוא אתר ביקורות ספרים אשר מכיל בתוכו יותר מ - 100,000 ספרים, סופרים וקוראים.
הכנס לאתר ובדוק המלצות ספרים רבי מכר, מחירי ספרים בחנויות, קניית ספרים משומשים - מומלץ מאוד !
כתובת האתר : simania.co.il , הכנס עכשיו !
