" בן מנדלסון הוא סופ-ר, אדם המתמחה בכתיבת סופים בעבור יוצרים אחרים שאינם מסוגלים להביא את עבודתם לכדי גמירה. חמשה עשר חודשים לאחר מותה של מריאן, אשתו, בתאונה מחרידה, הוא מחליט לשים קץ לחייו בעולם הזה ולצאת המשימה אורפיאית מסע חיפוש אחריה ברחבי העולם האחר, עולם שהוא הגרסה החילונים של החיים לאחרי המוות, עולם שנאספו אליו כלי מתי העולם הזה, מאחרון האלמונים ועוד ענקי היוצרים דוגמת שייקספיר, מוצרט ואורסון ולס. אולם נדמה שמריאן איננה שם, אלא דווקא בתל אביב, בעולם שבן הותיר מאחוריו. בצר לו הוא פונה לבלש פרטי לא שגרתי ומבקש ממנו להתחקות על עקבותיה.התבדותו של בן וחיפושיו אחר אשתו מציתים בשני עולמות שרשרת של מאורעות שמעורבים בהם בני משפחתו של בן, משפחתה העלומה של מריאן, סיפורי אהבה רבים ומגוונים וסודותיו של העולם האחר." (תקציר הספר כפי שמופיע על גבי הכריכה).
ומה שכתוב על הכריכה לגבי הסופר, מה שקיבל חיזוקים בביקורות אחרות שהתפרסמו על הספר ברחבי האינטרנט בעבר.
"בעולם הסוף נותן אופיר טושה גפלה תשובה מרעננת על השאלה מה פירוש לא לחוש זר בשום ז'אנר ספרותי קיים . בכתיבתו הוא יונק ממסורת ענפה ומסגנונות שונים מן הפרוזה הקנונית ומן הספרות הפנטסטית, מספרות ההרפתקאות ומספרות הבלש. מכל אלה הוא מרכיב יצירה מקורית, שופעת חידושים והמצאות, רומן העוסק רובו וכולו באהבה על שלל צורותיה ומנעדה הרחב, מאהבה לספרות ולשפה ועד לאהבה בשר ודם שהמוות היא רק מכשול אחד מכל המכשולים הנקרים בדרכה. עולם הסוף הוא הספר הראשון של אופיר טושה גפלה."
אני אתחיל מהסוף, אולי בגלל גודל הציפיות, הספר היווה אכזבה. הוא קריא, אבל לא מעבר לזה. ועכשיו להתחלה:
אני חובבת ספרות בדיונית, פנטסיה, ספרי מתח וספרי בלשים, למען האמת, אני קוראת ספרים בכל הז`אנרים הקיימים (אולי פרט לרומן הרומנטי שמתוק לי עד כדי בחילה ואני לא יכולה לבלוע). כך שלא ניתן לפטור את המילים שאני הולכת לכתוב על הספר בעובדה שאני לא מצליחה לעכל את עירוב הז`אנרים הפנטסטי והמקורי של היוצר החדש והמוצלח הזה, ולא מצליחה לרדת לעומק דעתו הנרחבת של העורך המהולל של הסדרה. קודם כל, בלי לפגוע באף אחד, גם לא בעצמי, אין שמץ של סיכוי שאופיר או שמעון או מישהו שמכיר את המחבר, בכלל יתעה ויגיע למילים שלי. והיה והגיע, יצליח לראות את החוויה שלי דרך העיניים שלי. כך שלמרות כל זואת, אני יכולה לכתוב את הדברים שלי בצורה ברורה, ועדיין, אשתדל, במודעות מלאה, בעקבות דבריו של שבתאי קור בעבר, לעדן אותם, למרות שאני אדם עדין מטבעי בביקורות ().
הספר לא טוב, לא טוב בשום סוגה שהיא, ולא טוב כסוגה מעורבת. הוא קריא, בדיוק כמו שספרה של ג`ניפר ויינר "רעידות אדמה קלות" קריא. גמעתי את כל 400 ומשהו עמודיו ביום אחד, במספר שעות. חיפשתי אחר משהו חמקמק בספר, משהו שגם לאחר הקריאה שלו במלואה, לא מצאתי. הספר מנסה לדון בעולם אחר, זה שמשום מה לא הפסיק להזכיר לי את המקום ההוא שאתגר קרת מתאר כמנוחת עולמים של המתאבדים, איכשהו, נראה לי שכמוני, גם אופיר קרא את המילים הללו בצעירוותו, והוא שואב מהן השראה, במידה מסוימת, גם אם ייתכן שאיננה מודעת. כל זה לא פוגם בספר, את מילותיו של קרת, שהיו חלק מסיפור קצר, אהבתי, כי הן היו חדשניות, ממצות ומדויקות. המלים של אופיר קצת פחות דיברו אלי.
הרעיון שעומד בבסיסו של הספר מרתק, גם הדמויות שבחר לבנות עליהן את הסיפור, בעיקר הדמויות המשניות, נדירות בקיומן בספרות (לעניות דעתי) ושופכות אור אחר על החברה בה אנו חיים. אבל עדיין, הספר לא מתרומם. אולי אני, שמצפה מספרים שעוסקים בעולם שמעבר, במוות, חיים, אהבה ונושאים גדולים אחרים, לקצת יותר עומק. התשבוחות שהוערפו על הספר רק גירו את הסקרנות שלי, ואחרי עיון קצרצר בעמודים הראשונים בחנות הספרים, רכשתי את הספר במיטב כספי במבצע 2+1, ומיהרתי הביתה, אחרי שסיימתי לקרוא את זה שהיה סמוך אליו בערימת הספרים ליד מיטתי, וענה על הציפיות הקלילות שלי במדויק (כאמור: רעידות אדמה קלות), נחפזתי למלא את המקום הזה שחיכה לספר.
התאכזבתי, כן, אני יודעת, כתבתי את זה כבר קודם, ממש בהתחלה. התאכזבתי, כי ציפיתי לחויה קצת יותר מעמיקה, לא בספר כולו, לא בכל עמוד, אלא בקטעים שמתיימרים להיות כאלו, מתיימרים ולא משיגים את היעד. אחר כך חשבתי לעצמי "תראי, הוא אדם אחר, ואת אדם אחר והעורך אדם אחר, והמבקרים האחרים הם בעליל לא את, כולם מצאו בספר הזה משהו מהם, ואת כנראה לא." הם צודקים, כולם צודקים ,וגם אני. אבל כשאתה מוצא תמימות דעים מקיר לקיר, אתה מצפה שיהיה משהו ממנה גם בחוויה שלך.
אני אוהבת ספרות פנטסיה, וספרות לא הגיונית,וספרות שמערבת בין מציאות ודמיון, וספרות שיש בה נגיעות חולניות לפעמים, אני חובבת קריאה, אני אוהבת לקרוא. הספר הזה, אם היו אומרים לי שהוא קליל, הייתי מחבקת את ההגדרה הזו בשתי ידיים, וממצה את הקריאה שלי בהנהון הסכמה מלא עם כל קוראיו הקודמים. אם היו אומרים לי שהספר הוא פנטסיה מהסוג שלא נועד להפעיל את הראש, הייתי מהנהנת שוב, אבל לא זה מה שהובטח לי, התאכזבתי.
ולמרות הכל, יש לסופר ולעורך מספיק חברים מקושרים שדאגו לספר הזה, ואין להם מה לדאוג מחוות הדעת של אני הקטנה שיש לה דעות מגובשות, גם על דברים שהיא לא מבינה בהם (ספרות מופת איכותית וחדשנית).
מי שמחפש ספר להעביר איתו את הזמן, אבל שלא עוסק בנושאים קליליים, ימצא את מה שהוא מחפש.
ומה שכתוב על הכריכה לגבי הסופר, מה שקיבל חיזוקים בביקורות אחרות שהתפרסמו על הספר ברחבי האינטרנט בעבר.
"בעולם הסוף נותן אופיר טושה גפלה תשובה מרעננת על השאלה מה פירוש לא לחוש זר בשום ז'אנר ספרותי קיים . בכתיבתו הוא יונק ממסורת ענפה ומסגנונות שונים מן הפרוזה הקנונית ומן הספרות הפנטסטית, מספרות ההרפתקאות ומספרות הבלש. מכל אלה הוא מרכיב יצירה מקורית, שופעת חידושים והמצאות, רומן העוסק רובו וכולו באהבה על שלל צורותיה ומנעדה הרחב, מאהבה לספרות ולשפה ועד לאהבה בשר ודם שהמוות היא רק מכשול אחד מכל המכשולים הנקרים בדרכה. עולם הסוף הוא הספר הראשון של אופיר טושה גפלה."
אני אתחיל מהסוף, אולי בגלל גודל הציפיות, הספר היווה אכזבה. הוא קריא, אבל לא מעבר לזה. ועכשיו להתחלה:
אני חובבת ספרות בדיונית, פנטסיה, ספרי מתח וספרי בלשים, למען האמת, אני קוראת ספרים בכל הז`אנרים הקיימים (אולי פרט לרומן הרומנטי שמתוק לי עד כדי בחילה ואני לא יכולה לבלוע). כך שלא ניתן לפטור את המילים שאני הולכת לכתוב על הספר בעובדה שאני לא מצליחה לעכל את עירוב הז`אנרים הפנטסטי והמקורי של היוצר החדש והמוצלח הזה, ולא מצליחה לרדת לעומק דעתו הנרחבת של העורך המהולל של הסדרה. קודם כל, בלי לפגוע באף אחד, גם לא בעצמי, אין שמץ של סיכוי שאופיר או שמעון או מישהו שמכיר את המחבר, בכלל יתעה ויגיע למילים שלי. והיה והגיע, יצליח לראות את החוויה שלי דרך העיניים שלי. כך שלמרות כל זואת, אני יכולה לכתוב את הדברים שלי בצורה ברורה, ועדיין, אשתדל, במודעות מלאה, בעקבות דבריו של שבתאי קור בעבר, לעדן אותם, למרות שאני אדם עדין מטבעי בביקורות ().
הספר לא טוב, לא טוב בשום סוגה שהיא, ולא טוב כסוגה מעורבת. הוא קריא, בדיוק כמו שספרה של ג`ניפר ויינר "רעידות אדמה קלות" קריא. גמעתי את כל 400 ומשהו עמודיו ביום אחד, במספר שעות. חיפשתי אחר משהו חמקמק בספר, משהו שגם לאחר הקריאה שלו במלואה, לא מצאתי. הספר מנסה לדון בעולם אחר, זה שמשום מה לא הפסיק להזכיר לי את המקום ההוא שאתגר קרת מתאר כמנוחת עולמים של המתאבדים, איכשהו, נראה לי שכמוני, גם אופיר קרא את המילים הללו בצעירוותו, והוא שואב מהן השראה, במידה מסוימת, גם אם ייתכן שאיננה מודעת. כל זה לא פוגם בספר, את מילותיו של קרת, שהיו חלק מסיפור קצר, אהבתי, כי הן היו חדשניות, ממצות ומדויקות. המלים של אופיר קצת פחות דיברו אלי.
הרעיון שעומד בבסיסו של הספר מרתק, גם הדמויות שבחר לבנות עליהן את הסיפור, בעיקר הדמויות המשניות, נדירות בקיומן בספרות (לעניות דעתי) ושופכות אור אחר על החברה בה אנו חיים. אבל עדיין, הספר לא מתרומם. אולי אני, שמצפה מספרים שעוסקים בעולם שמעבר, במוות, חיים, אהבה ונושאים גדולים אחרים, לקצת יותר עומק. התשבוחות שהוערפו על הספר רק גירו את הסקרנות שלי, ואחרי עיון קצרצר בעמודים הראשונים בחנות הספרים, רכשתי את הספר במיטב כספי במבצע 2+1, ומיהרתי הביתה, אחרי שסיימתי לקרוא את זה שהיה סמוך אליו בערימת הספרים ליד מיטתי, וענה על הציפיות הקלילות שלי במדויק (כאמור: רעידות אדמה קלות), נחפזתי למלא את המקום הזה שחיכה לספר.
התאכזבתי, כן, אני יודעת, כתבתי את זה כבר קודם, ממש בהתחלה. התאכזבתי, כי ציפיתי לחויה קצת יותר מעמיקה, לא בספר כולו, לא בכל עמוד, אלא בקטעים שמתיימרים להיות כאלו, מתיימרים ולא משיגים את היעד. אחר כך חשבתי לעצמי "תראי, הוא אדם אחר, ואת אדם אחר והעורך אדם אחר, והמבקרים האחרים הם בעליל לא את, כולם מצאו בספר הזה משהו מהם, ואת כנראה לא." הם צודקים, כולם צודקים ,וגם אני. אבל כשאתה מוצא תמימות דעים מקיר לקיר, אתה מצפה שיהיה משהו ממנה גם בחוויה שלך.
אני אוהבת ספרות פנטסיה, וספרות לא הגיונית,וספרות שמערבת בין מציאות ודמיון, וספרות שיש בה נגיעות חולניות לפעמים, אני חובבת קריאה, אני אוהבת לקרוא. הספר הזה, אם היו אומרים לי שהוא קליל, הייתי מחבקת את ההגדרה הזו בשתי ידיים, וממצה את הקריאה שלי בהנהון הסכמה מלא עם כל קוראיו הקודמים. אם היו אומרים לי שהספר הוא פנטסיה מהסוג שלא נועד להפעיל את הראש, הייתי מהנהנת שוב, אבל לא זה מה שהובטח לי, התאכזבתי.
ולמרות הכל, יש לסופר ולעורך מספיק חברים מקושרים שדאגו לספר הזה, ואין להם מה לדאוג מחוות הדעת של אני הקטנה שיש לה דעות מגובשות, גם על דברים שהיא לא מבינה בהם (ספרות מופת איכותית וחדשנית).
מי שמחפש ספר להעביר איתו את הזמן, אבל שלא עוסק בנושאים קליליים, ימצא את מה שהוא מחפש.
סימניה הוא אתר ביקורות ספרים אשר מכיל בתוכו יותר מ - 100,000 ספרים, סופרים וקוראים.
הכנס לאתר ובדוק המלצות ספרים רבי מכר, מחירי ספרים בחנויות, קניית ספרים משומשים - מומלץ מאוד !
כתובת האתר : simania.co.il , הכנס עכשיו !
