רוברט "בובי" קנדי נורה למוות לפני 40 שנה, לאחר שיצא מחגיגת ניצחון פריימריס בקליפורניה. קנדי היה תומך נלהב של ישראל ותמיכתו הייתה כנה, עמוקה ולבבית. התמיכה הזו גם עלתה לו בחייו.
בתו הבכורה, קת'לין קנדי טאונסנד, אמרה ביום השנה ה- 30 למותו כי אביה "נרצח בידי טרוריסט ערבי [סירחאן סירחאן] בגלל תמיכתו בישראל". מניעיו של סירחאן - שתועדו ביומניו ובמשפטו - מקורם בזעם שחש לנוכח ניצחונה של ישראל שנה קודם לכן, במלחמת ששת הימים.
לפני 60 שנה, שבועות ספורים לאחר שישראל הכריזה על עצמאותה, פרסם העיתון "בוסטון גלוב" סדרת כתבות מאת קנדי, שהיה אז סטודנט צעיר וביקר בארץ ישראל בשלהי מרץ 1948. עד היום, דבריו של קנדי מעוררים השראה:
"היהודים בפלשתינה, שמאמינים ופועלים למען רעיון המדינה הלאומית, הפכו לעם גאה ונחוש. הם מהווים דוגמה מודרנית נפלאה להולדתה של אומה ולמרכיביה הראשוניים: כבוד והערכה עצמית. היהודים מציינים בגאווה שבין השנים 1944-1932, יותר מ- 500 אלף ערבים הגיעו לפלשתינה כדי להנות מתנאי חיים שלא קיימים באף מדינה ערבית אחרת".
דבריו של קנדי עשויים לשמש כמענה לטענות האנטי-ישראליות הנשמעות בימינו. יש הגורסים שיהודי היישוב עלו במספרם ובתחמושתם על הערבים בפלשתינה. עדותו של קנדי מוכיחה אחרת:
"ראיתי אלפי גדודים ערבים זרים בפלשתינה, ביניהם לגיונותיו של המלך עבדאללה, שאומנו וצוידו על ידי הבריטים. היו שם חיילים מסוריה, לבנון, עיראק ועבר-הירדן. כל ערבי ששוחחתי איתו ציין בפני את העובדה שאלפי חיילים נאספים במשולש שכם-טול כרם-ג'נין ומאות מצטרפים מדי יום.
חוסר יכולתה [של 'ההגנה'] לבצע תמרונים צבאיים לטווח ארוך, בעקבות נוכחותם של הבריטים, היוותה מגבלה גדולה וכמעט הרסנית עבור היהודים... לו חיכתה ההגנה ל- 15 במאי ולנסיגת הכוחות הבריטיים, מעטים היו חיים היום בירושלים".
קירבתו של קנדי ליהודים בארה"ב והאמפתיה שחש כלפי היהודים בפלשתינה היו יוצאות דופן בהתחשב בסלידה שגילה כלפיהם אביו. הביוגרף ארתור שלזינגר גילה כי בקיץ 1942, התלונן קנדי האב באוזניי חבר על מורת הרוח שהוא חש למראה "מינויים של כל כך הרבה יהודים למשרות רמות בוושינגטון".
בובי קנדי היה כנראה אחד הפוליטיקאים האמריקאים הכי אופטימיים וישירי מחשבה מאז פרנקלין רוזוולט. גישתו באה לידי ביטוי בציטוט המפורסם שלו כי "יש כאלו המסתכלים על הדברים כפי שהם, אולם אני שואל מדוע. אני חולם על דברים שמעולם לא היו, ושואל: למה לא?".
אותה גישה הייתה ברורה כבר ב- 1948, כשקנדי כתב את הדברים הבאים:
"היהודים מאמינים שתוך מספר שנים, לו תוקם מדינה יהודית, היא תהיה הגורם המייצב היחיד במזרח התיכון. השנאה בין היהודים לערבים גוברת מיום ליום, אך במקרים רבים הם עובדים אלו לצד אלו בשדות ובמטעי התפוזים מחוץ לתל אביב. יתכן שהיהודים והערבים האלו תורמים תרומה גדולה יותר לשלום העתידי בפלשתינה מאשר אלו שנושאים על גבם רובים".
בתו הבכורה, קת'לין קנדי טאונסנד, אמרה ביום השנה ה- 30 למותו כי אביה "נרצח בידי טרוריסט ערבי [סירחאן סירחאן] בגלל תמיכתו בישראל". מניעיו של סירחאן - שתועדו ביומניו ובמשפטו - מקורם בזעם שחש לנוכח ניצחונה של ישראל שנה קודם לכן, במלחמת ששת הימים.
לפני 60 שנה, שבועות ספורים לאחר שישראל הכריזה על עצמאותה, פרסם העיתון "בוסטון גלוב" סדרת כתבות מאת קנדי, שהיה אז סטודנט צעיר וביקר בארץ ישראל בשלהי מרץ 1948. עד היום, דבריו של קנדי מעוררים השראה:
"היהודים בפלשתינה, שמאמינים ופועלים למען רעיון המדינה הלאומית, הפכו לעם גאה ונחוש. הם מהווים דוגמה מודרנית נפלאה להולדתה של אומה ולמרכיביה הראשוניים: כבוד והערכה עצמית. היהודים מציינים בגאווה שבין השנים 1944-1932, יותר מ- 500 אלף ערבים הגיעו לפלשתינה כדי להנות מתנאי חיים שלא קיימים באף מדינה ערבית אחרת".
דבריו של קנדי עשויים לשמש כמענה לטענות האנטי-ישראליות הנשמעות בימינו. יש הגורסים שיהודי היישוב עלו במספרם ובתחמושתם על הערבים בפלשתינה. עדותו של קנדי מוכיחה אחרת:
"ראיתי אלפי גדודים ערבים זרים בפלשתינה, ביניהם לגיונותיו של המלך עבדאללה, שאומנו וצוידו על ידי הבריטים. היו שם חיילים מסוריה, לבנון, עיראק ועבר-הירדן. כל ערבי ששוחחתי איתו ציין בפני את העובדה שאלפי חיילים נאספים במשולש שכם-טול כרם-ג'נין ומאות מצטרפים מדי יום.
חוסר יכולתה [של 'ההגנה'] לבצע תמרונים צבאיים לטווח ארוך, בעקבות נוכחותם של הבריטים, היוותה מגבלה גדולה וכמעט הרסנית עבור היהודים... לו חיכתה ההגנה ל- 15 במאי ולנסיגת הכוחות הבריטיים, מעטים היו חיים היום בירושלים".
קירבתו של קנדי ליהודים בארה"ב והאמפתיה שחש כלפי היהודים בפלשתינה היו יוצאות דופן בהתחשב בסלידה שגילה כלפיהם אביו. הביוגרף ארתור שלזינגר גילה כי בקיץ 1942, התלונן קנדי האב באוזניי חבר על מורת הרוח שהוא חש למראה "מינויים של כל כך הרבה יהודים למשרות רמות בוושינגטון".
בובי קנדי היה כנראה אחד הפוליטיקאים האמריקאים הכי אופטימיים וישירי מחשבה מאז פרנקלין רוזוולט. גישתו באה לידי ביטוי בציטוט המפורסם שלו כי "יש כאלו המסתכלים על הדברים כפי שהם, אולם אני שואל מדוע. אני חולם על דברים שמעולם לא היו, ושואל: למה לא?".
אותה גישה הייתה ברורה כבר ב- 1948, כשקנדי כתב את הדברים הבאים:
"היהודים מאמינים שתוך מספר שנים, לו תוקם מדינה יהודית, היא תהיה הגורם המייצב היחיד במזרח התיכון. השנאה בין היהודים לערבים גוברת מיום ליום, אך במקרים רבים הם עובדים אלו לצד אלו בשדות ובמטעי התפוזים מחוץ לתל אביב. יתכן שהיהודים והערבים האלו תורמים תרומה גדולה יותר לשלום העתידי בפלשתינה מאשר אלו שנושאים על גבם רובים".
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
