הקריטריונים והמאפיינים של פונדקאיות 

פונדקאיות או מלאכיות" מאת מינה יולזרי ועדה אטיאס מנהלות המרכז להורות באמצעות פונדקאות

פונדקאות במדינת ישראל הינה חוקית ממרץ 1996 .

במהלך שנים אלו נולדו מעל 200 ילדים באמצעות פונדקאיות. כשנולד תינוק הוא הופך באופן טבעי גבר ואישה למשפחה ואין דבר מרגש יותר מלצפות בגבר ואישה שחובקים לראשונה את ילדם שזה עתה נולד.

בפונדקאות אנו חייבות לציין ההתרגשות הרבה יותר גדולה. בחדר הלידה נמצאים זוג פונדקאית אחות מילדת ומלווה מטעם המרכז וכולם ביחד מלווים את הולדתו של הצאצא בהתרגשות שעולה במקביל לשלבי התהליך ומגיעה לשיא ברגע זה.

גופה של הפונדקאית מטלטל בכאב וכל כולה רוצה להגיע לרגע בו תוכל לסיים את ההריון ולהעניק את הדבר היקר מכל להוריו.

קבלת התינוק לאחר כל התהליך יוצרת התרגשות שעולה ונוסקת עם קבלת הילד לחיקם. כל הרגשות האלו הם פרי של שיתוף פעולה בין הורים מיועדים לבין אישה שלקחה על עצמה לסייע לזוג להפוך להורים.

כשנמצאים בחדר לידה שבו הנפשות האלו פועלות ברור שהמניע הכספי קיים אבל לא לבדו. במאמר זה ברצונו לדבר על אם פונדקאית, מה קורה עם אותה אישה שהביאה לעולם ילד או תאומים לזוג שזו האלטרנטיבה היחידה עבורם להפוך להורים איזה תהליך רגשי היא עוברת מה טיב היחסים בינה לבין הזוג איך חוזרים הביתה שהילד שנשאת חוזר לביתו בזרועות הוריו ?

על פי החוק פונדקאיות צריכות להיות נשים חד הוריות (בגילאים 22-39) שעברו עד34 לידות תקינות שהינן בריאות מבחינה נפשית ופסיכולוגית נושאים שנבדקים על ידי אנשי מקצוע.

אם פונדקאית הנכנסת לתהליך לראשונה היא עושה זאת במרבית המקרים מתוך מניע כספי מוצהר ובמהלך הזמן מסתבר לה ולנו שהרכיב הרגשי שהיה טמון עמוק ומוסווה הוא מניע שיש לו משמעות בקבלת ההחלטה להיות פונדקאית.

הפונדקאיות שמגיעות לפונדקאות עוברות תהליך שבמהלכו בודקות ומתוודעות ליותר ויותר פרטים הכרוכים בתהליך. חלק מהפרטים הם בעלי אפיון פסיכולוגי וחלקם בעלי אפיון רפואי. בדיקת כל הפרטים הינה הכרחית ויוצרת לעיתים שינויים ברמת המחוייבות של הפונדקאית בשלב בו היא עדיין בשלבי האבחונים השונים.

האמביולנטיות הזו הינה הכרחית וההחלטה להמשיך לאחר האמביולנטיות יכולה לתת ביטחון רב יותר ביחס למחויבותה של הפונדקאית בהמשך תהליך הפונדקאות. לכאורה תהליך הפונדקאות מתחיל עם התשובה החיובית שנים עשר ימים לאחר ההחזרה. בפועל תהליך הפונדקאות מתחיל הרבה לפני ולהערכתנו הוא נובט בפגישה הראשונה בין ההורים המיועדים לבין הפונדקאית המועמדת.

הקשר שנוצר והאמפטיה שמתפתחת במהלכה הפונדקאית נושאת בדרך כלל גם את הרגשות של ההורים שהגיעו ברוב המקרים לאחר אובדנים רבים אכזבות וכישלונות היוצרים רצף של רגשות כואבים שברוב המקרים נקלטים היטב אצל הפונדקאית. ההיריון שנקלט מגיע בשלב בו שני הצדדים מחכים לו בכיליון עיניים.

יש כבר במרבית המקרים אינטימיות ונינוחות ביחסים דבר שמגביר את המוטיבציה בקרב שני הצדדים. לאחר הלידה ההורים המיועדים נמצאים בחדר לידה עם הפונדקאית והתינוק או התינוקות שנולדו עד שניתן להעבירם למחלקת תינוקות. בזמן הזה תמיד יש התרגשות רבה והכרת תודה לפונדקאית מאוחר יותר הפונדקאית עוברת למחלקת נשים ונמצאת שם מס' ימים עד השחרור.

בימים אלו היא מתאוששת פיזית מהלידה ולקראת שחרור מתחילים רגשות לעלות, רגשות הקשורים בריקנות כשכולן מתייחסות לשינוי שהלידה יצרה ביחסים עם ההורים ותוהות על המשך הקשר שיהיה איתם. נראה כאילו המשקעים הרגשיים שעולים קשורים יותר לפרידה מההורים ולא מהתינוק שילדו. כשפונדקאית חוזרת הביתה לאחר הלידה היא חוזרת בידיים ריקות בניגוד ללידות קודמות שלה.

הטבע עושה את שלו רמת ההורמונים יורדת ויש תחושה של עצבות(כמו אחרי כל לידה) השכנים שלא ידעו על הפונדקאות מאחלים ברכות ותוהים היכן התינוק וזה זמן שהאנרגיה הרגשית מעט מוגבלת ולא ממש מאפשרת קונפורטציות מהסוג הזה. מכיוון שמדובר בנשים עם חוסן נפשי שנבדק עוד בתחילת התהליך הן מוצאות את הדרך להתחזק ולצאת מהחולשה הזמנית שהחלה לאחר הלידה.

איך זה נעשה? פונדקאיות בדרך כלל הינן נשים שחווית האמהות עבורן היא חוויה טובה. הן תופסות עצמן קודם כל כאמהות ורק אחר כך מציינות תפקידים אחרים בחייהן (מפרנסת, בת להורים חברה של וכו') היכולת שלהן להיות מחויבות לתהליך תוך כדי אמפטיות כלפי ההורים ומעבר בשלבים שונים של התהליך היא תולדה גם של החויה ההורית שלהן עצמן.

החזרה לאחר הלידה לביתן ולחייהן נעשית אפשרית גם בזכות הילדים שלהן שמחכים בבית לאמם וניתן לומר שהן לא מקבלות את עובדת הפריון באופן כל כך ברור כמו שהתייחסו אליו בעבר. הן יודעות ומבינות היטב שהתפקיד שלהן כאמהות הינו חשוב ביותר ולכן כבר בתחילת החזרה דואגות למצוא דרך ולאזן את הרגשות.

איזון הרגשות נעשה אפשרי וברור מתוך הכנה מוקדמת שעברו שכן רוב הפונדקאיות מקבלות ליווי לאורך ההריון שמכין אותן בין היתר גם לרגע הזה של החזרה הביתה. לציין כי המרכז להורות מקפיד ללוות את הפונדקאיות עד חצי שנה לאחר הלידה ולסייע ולכוון בתקופה זו. במקביל לחזרה לחיים מתחילה להתחזק תחושה של יכולת שהחלה לנבוט עוד בשלבים המוקדמים של ההריון שכן באמצעות הלידה הן יכלו לסייע לזוג שאלמלא עזרתן לא יכול היה לעמוד בחדר הלידה ולחבוק את התינוק שזה עתה נולד.

תהליך ההתחזקות הוא בעצם תהליך העצמה אישית. הקשר שנוצר בינה ובין ההורים תלוי באישות של הצדדים. ישנם זוגות ופונדקאיות שמעוניינים בקשר קרוב לאורך כל תקופת ההיריון וישנן אחרים שמעוניינים בקשר קונקרטי כשהמטרה העיקרית היא הבאת ילד לעולם מצד אחד ופיצוי כספי מצד השני. להערכתנו הקצנה לצד מערכת יחסים אינטנסיבית או לצד מערכת יחסים מרוחקת משאיר את הפונדקאית לאחר היחסים עם תחושה של קושי רגשי.

קרבת היתר של לפני הלידה תשתנה באופן טבעי שכן מרגע הלידה התינוק יתפוס את מרכז העניינים ומקומה של הפונדקאית ידחק וגם ההבנה שהתהליך הינו טבעי ונכון, משאיר רגשות מעט כואבים. המרחק להערכתנו יוצר בעייתיות גדולה יותר שכן תהליך הוכרת התודה גם של הנותן (פונדקאית) וגם של המקבל (ההורים) לא יכול להיות מושלם ללא מערכת יחסים שיש בה קרבה וחילופי רגשות. במצב זה, הרגשות שנוצרו במהלך התהליך ובלידה מתקשים להתארגן ומשאירים את השותפים לתהליך עם רגשות שיכולים להיות לא פתורים תקופה ארוכה יותר.

באופן הדרגתי הרגשות הקשורים בפרידה ובסיום ההריון ותהליך הפונדקאות חולפים ומפנים את מקומם לתהליך של העצמה . "תהליך העצמה" שנחווה כפיתוח אישי שנעשה לפי הציפיות של הפרט מתוך קבלה עצמית ונאמנות לתפיסה היחודית של האדם את עצמו. מדובר בתהליך המערב גם חשיבה וגם רגשות." תהליך העצמה" בא לידי ביטוי בשטחים רבים בחייהן כמו קריירה משפחה וכו'. אצל רבות מהפונדקאיות אנו עדות לתחושה של בטחון רב יותר נסיון ליצור שינויים חיוביים בחייהן. חלקן יוצרות תכנית עבודה הקשורה בשינוי מקצועי ואף לימודים, חלקן מתכננות ומבצעות שינויים בתנאי המגורים.

תמונה זו מתאימה לתהליך העצמה שהוא תולדה של החוויה שעברו. חווית הפונדקאות כנראה הציבה אותן מול סיטואציה שבחנה את כוחן ויכולתן במצבים שונים. היכולת להתמודד עם תהליך ארוך שהוא גם פיזי וגם רגשי שמסתיים בנתינה גדולה כזו יוצרת תחושה של יכולת ועוצמה שהן גילו בעצמן וכנראה שואפות לתרגל את תחושת היכולת והעוצמה גם בנושאים אחרים בחייהן.