מאת עדה אטיאס ומינה יולזרי מנהלות המרכז להורות באמצעות פונדקאות הילד שנולד מתרומת ביצית הופך להיות שייך גנטית להוריו רק ב-.50% ונשאלת השאלה האם יש מקום לספר לילד שהוא גנטית שייך רק בחלקו להוריו. האני מאמין שלנו בעניין זה הרבה יותר גמיש בהשוואה לשאלה דומה ביחס לפונדקאות. בפונדקאות יש קושי אובייקטיבי להסתיר הריון או לבטל את שאלת אי קיומו אצל הורים שמטיילים עם תינוק בן יומו מבלי שהסביבה היתה עדה לקיומו של ההריון. ראשית, יש להיות מודעים לכך שתרומת ביצית נעשית באופן חשאי בתוך קליניקה או במוסד הרפואי בו מתבצע הטיפול עצמו ושותפים לו מעט מאוד אנשים. התורמת היא אנונימית בדרך כלל ופרטיה ידועים אך ורק לרופאים המטפלים. מתוך דברים אלו עולה, השאלה האם לספר או לא, אנו יכולים לשאול מה הסיכון בהסתרת הסוד מול הסיכוי של הסוד להתגלות. חוקרים מהתחום טוענים ובצדק שלסוד במשפחה יש כוח להרוס קשר,לפגוע באינטימיות ולערער את תחושת הבטחון שהם כה הכרחיים במשפחה. לטענתם העובדה שההורים מחזיקים בסוד כל כך גדול ולא משתפים את ילדם באינפורמציה הזו היא לבדה יוצרת סוג של מיסוך במערכת היחסים התוך משפחתית. אנו מאמינות שלסוד יש באמת כוח בעייתי ביותר ביחס לשמירת מערכת משפחתית ובנדורית תקינים, השאלה היא האם מדובר ממש בסוד, שהרי יחודו של הסוד הוא באנפורמציה הטמונה בו ומשמעותה למערכת המשפחתית.. איזה מידע יש ב"סוד" של תרומת הביצית מלבד העובדה שהייתה בעיית פריון שנפתרה באמצעות תרומת ביצית. האם בלי המידע הזה חייו של הילד ישתנו?, האם יש מישהו שיכול לחשוף את סודו של הילד ובכך להביך אותו ואת הוריו? ובמה הסוד הזה יכול לתרום למערכת היחסים המשפחתית או למצבו הפסיכולוגי של הילד.? אנו חוששות שלעיתים עודף מידע עלול לפגום יותר מאשר לתרום. המבחן האמיתי של הסוד הוא בעצם השימוש שהילד יכול לעשות בו מבחינה פסיכולוגית. הזהות האישית של הילד לא יכולה להבנות או להתרם מהעובדה שמדובר בסוד ריק מתוכן כי לא ניתן להכיר את התורמת או לדעת פרטים אודותיה. אחרים טוענים שלילד יש זכות טבעית לדעת את מקורותיו הגנטים וקשה לנו להבין מהי הזכות הזו וכיצד היא מתממשת בחיי היום במיוחד לאור העובדה שפרטיה של התורמת חסויים לחלוטין והעובדה שילד יהיה חשוף למידע שהוא נולד באמצעות תרומת ביצית לא תאפשר לו ידיעה רחבה יותר על מקורותיו הגנטים למעט העובדה של התרומה עצמה. העובדה שילד נולד בסיוע של תרומת ביצית משמעותית להערכתנו רק מסיבות רפואיות ולכן אינפורמציה זו אמורה להינתן לרופא המטפל. כשמדובר בפונדקאות עם תרומת ביצית הדילמה מקבלת ממדים נוספים. הרי עצם הנשיאה של העובר אינה נעשית ע"י האם עצמה וגם אין קשר גנטי בינה ובין הילד שנולד. לעומת זאת, היא מלווה את כל ההריון והיא הראשונה שפוגשת את התינוק עם היוולדו ומכאן ואילך מטפלת בו.העקרון כאן לדעתנו הינו אותו עקרון של שמירת שלומו הפסיכולוגי של הילד. להערכתנו יש לשתף ילד בעובדה שהגיע באמצעות פונדקאית לעולם והסיבות הן מגוונות (ר, מאמר קודם שלנו בנושא) ילד תמיד יוכל לבקש להיפגש עם האם הפונדקאית אבל לעולם לא יוכל להיפגש עם התורמת ולא ידע פרטים אודותיה ואודות משפחתה. לסיום, תורמת הביצית מבחינה ביולוגית הינה אם ביולוגית . אבל בשום טרמינולוגיה לא מתייחסים אליה כאל אם אלא כאל תורמת., אשר תרומתה חסויה.. תפקידה של האם הנושאת שונה למרות שאין בינה ובין העובר שהיא נושאת קשר ביולוגי כל שהוא.הרי שהפונדקאית לאורך תקופה מסוימת משמשת כאם נושאת. היא אמורה לדאוג לעצמה כדי לשמור על בריאות העובר היא אמורה להיות רגישה לקצב תנועותיו ומקפידה על ביקורים במרפאה כדי לבדוק את קצב התפתחותו. מהבחינה הזו היא אם בתקופה בה הוא הופך מעובר לילוד.ופרטיה ידועים ויכולים להיות בעתיד חשופים בפני התינוק שיוולד. מעת לידתו ולתמיד האם המיועדת היא אמא לכל דבר ועניין., והיא בעיני הילד שיוולד אימו היחידה, מתוקף גידולו ומתוקף החוק. לסיכום, איננו טוענות כי אין מקום לספר לילד על כך שהגיע לעולם באמצעות פונדקאית ותורמת ביצית. אנו טוענות שיש כאן אינפורמציה רבה מידי עבור ילד כמעט בכל גיל. השאלות שיעלו הן רבות ואין לנו אפשרות לענות על רבות מהן מכיוון שתורמת הביציות הינה אנונימית למשפחה לה היא תורמת את הביציות. כאנשי מקצוע אנו מודעים היטב לנושא שמירת סוד במשפחה ועל הפוטנציאל ההרסני שהוא נושא. יחד עם זאת לעיתים הגבלת האינפורמציה עדיפה לדעתנו על נתינת אינפורמציה לא שלמה במיוחד שסביב האינפורמציה הזו ישנן כל כך הרבה שאלות שאין להן תשובות.
חשוב לציין שהליך פונדקאות בישראל בשילוב תרומת ביציות חוקי והמידע אודות התורמת נמצא במשרד הבריאות וניתן יהיה להשתמש בו אך ורק בעניינים הקשורים בבריאותו של הילד הנולד כתוצאה מהליך זה
http://www.pundekaut.com/
