השנה האקדמית 2007-8 קרבה לסיומה. כקודמותיה, נרשמה בה שורה ארוכה של תקריות אנטישמיות ואנטי-ישראליות במדינות רבות. בדרך כלל מכונות ההצעות האנטי-ישראליות המתקבלות באיגוד האוניברסיטאות והמכללות הבריטי (UCU) "הצעות חרם", אך למען הדיוק יש לציין שהן רק כמעט כאלה. בשנה שעברה קיבל האיגוד חוות דעת משפטית שלפיה חרם אקדמי על ישראל מנוגד לחוק. פרטים מחוות הדעת הזו לא פורסמו.
כמו בכל שנה, לוו החלטות האיגוד בגינויים מצד גורמים בכירים. שר החינוך הגבוה של בריטניה, ביל ראמל, אמר כי חרם אקדמי הוא צעד מדאיג ביותר. חבר הפרלמנט מהלייבור, ג'ון מאן, המשמש יו"ר השדולה הבין-מפלגתית נגד אנטישמיות, העיר כי ההחלטה מפלה לרעה גם את יהודי בריטניה: "חרמות אינם תורמים דבר לקידום השלום וההבנה במזרח התיכון, הם מבודדים סטודנטים ואקדמאים יהודים בקמפוסים הבריטיים ואף מעודדים פגיעה בהם".
למעשה, ההחלטות האנטי-ישראליות אינן צפויות להשפיע על אקדמאים בריטים המשתפים פעולה עם אוניברסיטאות ישראליות. תומכי ההחלטות יודעים זאת. אולם מטרותיהם האמיתיות אחרות והם מבקשים להציג עצמם כמוסריים באמצעות השחרת פניה של ישראל.
לאור העובדה שהאוניברסיטאות בישראל הן מושא המתקפה, אפשר היה לצפות שתהיינה הראשונות להגיב. למרבה הצער, הן נטשו את שדה הקרב והותירו אותו ליהדות בריטניה ולפעיליה. עד לפני כמה חודשים, עמדו בחזית הקרב נגד אויביה של ישראל באקדמיה אנשי 'המועצה האקדמית הבינלאומית לחופש אקדמי', בראשות אופיר פרנקל. זהו ארגון שהוקם בידי אוניברסיטת בר-אילן והפך משותף לכל האוניברסיטאות בישראל. אלא שלאחרונה הופסקה פעילותה של המועצה בשל היעדר תקציב. ממשלת ישראל מוכנה לתת את חלקה בתקציב המועצה, אך מתנה זאת בכך שהאוניברסיטאות תעברנה את חלקן שלהן. נשיאי האוניברסיטאות, כך נראה, עסוקים כל כך שהם אינם מתפנים אפילו לדון בנושא.
הכפשתה של האקדמיה הישראלית אינה מוגבלת רק לקמפיינים המתוקשרים בבריטניה. בכמה וכמה מדינות נרשמו השנה מקרים קיצוניים של פעילות אנטי-ישראלית. בקמפוסים רבים בארצות הברית, בקנדה, בבריטניה, בדרום אפריקה וברשות הפלשתינית צוין בפברואר השנה "שבוע האפרטהייד הישראלי", בנוסף לימי-מודעות אנטי-ישראליים אחרים.
לבסוף, ישנן גם פעולות עוינות מצידם של אקדמאים יחידים, פעולות שמן הראוי שתזכינה לתגובה. דוגמה אחת לכך היא התנהגותו המחפירה של המתמטיקאי דיוויד ממפורד מאוניברסיטת הרווארד, שקיבל בישראל את פרס וולף. הלה החליט להעביר חלק מכספי הפרס לסטודנטים מאוניברסיטת ביר-זית הסמוכה לרמאללה, בה הוצגו ב- 2003 דגמים של אוטובוסים ישראליים מתפוצצים. ממפורד קיבל אפוא כסף מגוף ישראלי והשתמש בו כדי לסבסד סטודנטים באוניברסיטה פלשתינית בה מתקיימת הסתה מאסיבית לרצח ישראלים. אם פועלו הפוליטי של ממפורד יהיה מוכר לציבור כפי שמוכר לו פועלו המדעי של האיש, יהיה בכך משם לקח לאחרים. אולם, למרבה הצער, נראה שהאוניברסיטאות בישראל לא תהיינה שותפות למערכה מסוג זה. הרי אפילו לאינטרס הישיר שלהן, מניעת החרמתן, הן אינן דואגות.
כמו בכל שנה, לוו החלטות האיגוד בגינויים מצד גורמים בכירים. שר החינוך הגבוה של בריטניה, ביל ראמל, אמר כי חרם אקדמי הוא צעד מדאיג ביותר. חבר הפרלמנט מהלייבור, ג'ון מאן, המשמש יו"ר השדולה הבין-מפלגתית נגד אנטישמיות, העיר כי ההחלטה מפלה לרעה גם את יהודי בריטניה: "חרמות אינם תורמים דבר לקידום השלום וההבנה במזרח התיכון, הם מבודדים סטודנטים ואקדמאים יהודים בקמפוסים הבריטיים ואף מעודדים פגיעה בהם".
למעשה, ההחלטות האנטי-ישראליות אינן צפויות להשפיע על אקדמאים בריטים המשתפים פעולה עם אוניברסיטאות ישראליות. תומכי ההחלטות יודעים זאת. אולם מטרותיהם האמיתיות אחרות והם מבקשים להציג עצמם כמוסריים באמצעות השחרת פניה של ישראל.
לאור העובדה שהאוניברסיטאות בישראל הן מושא המתקפה, אפשר היה לצפות שתהיינה הראשונות להגיב. למרבה הצער, הן נטשו את שדה הקרב והותירו אותו ליהדות בריטניה ולפעיליה. עד לפני כמה חודשים, עמדו בחזית הקרב נגד אויביה של ישראל באקדמיה אנשי 'המועצה האקדמית הבינלאומית לחופש אקדמי', בראשות אופיר פרנקל. זהו ארגון שהוקם בידי אוניברסיטת בר-אילן והפך משותף לכל האוניברסיטאות בישראל. אלא שלאחרונה הופסקה פעילותה של המועצה בשל היעדר תקציב. ממשלת ישראל מוכנה לתת את חלקה בתקציב המועצה, אך מתנה זאת בכך שהאוניברסיטאות תעברנה את חלקן שלהן. נשיאי האוניברסיטאות, כך נראה, עסוקים כל כך שהם אינם מתפנים אפילו לדון בנושא.
הכפשתה של האקדמיה הישראלית אינה מוגבלת רק לקמפיינים המתוקשרים בבריטניה. בכמה וכמה מדינות נרשמו השנה מקרים קיצוניים של פעילות אנטי-ישראלית. בקמפוסים רבים בארצות הברית, בקנדה, בבריטניה, בדרום אפריקה וברשות הפלשתינית צוין בפברואר השנה "שבוע האפרטהייד הישראלי", בנוסף לימי-מודעות אנטי-ישראליים אחרים.
לבסוף, ישנן גם פעולות עוינות מצידם של אקדמאים יחידים, פעולות שמן הראוי שתזכינה לתגובה. דוגמה אחת לכך היא התנהגותו המחפירה של המתמטיקאי דיוויד ממפורד מאוניברסיטת הרווארד, שקיבל בישראל את פרס וולף. הלה החליט להעביר חלק מכספי הפרס לסטודנטים מאוניברסיטת ביר-זית הסמוכה לרמאללה, בה הוצגו ב- 2003 דגמים של אוטובוסים ישראליים מתפוצצים. ממפורד קיבל אפוא כסף מגוף ישראלי והשתמש בו כדי לסבסד סטודנטים באוניברסיטה פלשתינית בה מתקיימת הסתה מאסיבית לרצח ישראלים. אם פועלו הפוליטי של ממפורד יהיה מוכר לציבור כפי שמוכר לו פועלו המדעי של האיש, יהיה בכך משם לקח לאחרים. אולם, למרבה הצער, נראה שהאוניברסיטאות בישראל לא תהיינה שותפות למערכה מסוג זה. הרי אפילו לאינטרס הישיר שלהן, מניעת החרמתן, הן אינן דואגות.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
