בשבוע הספר שהסתיים במוצ"ש האחרון, עברה לנגד עיניי החברה הישראלית כולה, על כל פניה, גווניה ומגדריה. בשבוע שהסתיים לפני ימים ספורים עמדתי, יחד עם רבים מחבריי, מאחורי דוכן "קבלה לעם" למכירה, ובעיקר לחלוקה במתנה את ספרי חכמת הקבלה המקורית.אם הייתם מבין מאות אלפי הישראלים שהגיעו השנה לשבוע הספר, לא יכולתם לפספס אותנו.
עמדנו שם מחייכים, אדיבים, אוחזים בביטחון בחכמה עתיקה בת חמשת אלפים שנה שאיחדה את עם ישראל בעבר, ועודנה מוכנה לעשות זאת גם היום. ואתם באתם בהמוניכם. צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, צברים ועולים חדשים, חרדים וחובשי הכיפות הסרוגות לצד חילונים מבטן ומלידה. משפחות שלמות פגשו בספרי הקבלה. ההורים מצאו ספרים שהעלו ולראשונה גם התיימרו לענות להם על השאלה הפשוטה 'בשביל מה אנו חיים', והילדים נהנו מכל הצצה באגדות ומשלים קסומים שהמשילו המקובלים. רבים פתחו את ספרי הקבלה בציפייה, הערכה ועם ברק בעיניים, והספרים האירו להם בחזרה.
אני מודה שלא ציפיתי להפתעה שהתפשטה על פניהם של הבאים לדוכן, אוחזים בשובר שמבטיח ספר במתנה, כשהתברר להם שאכן הם זכאים לספר מתנה, ללא שיצטרכו לקנות דבר. הפתעתם גברה, ובתגובה לכך הגבירה את הפתעתי, כששמעו שהספר אותו הם מקבלים הינו הספר הטוב ביותר בהוצאת "קבלה לעם", ספר שהינו מורה נבוכים למציאות הישראלית המשוגעת של ימינו. בדיעבד גם הבנתי אותם. הישראלי הממוצע כבר שבע מהבטחות שווא שבעיקר נועדו לשדל אותו לפתוח את הארנק, או להעניק את קולו בבחירות ובכלל, כל דבר שמטרתו להרוויח על חשבונו. לא כך היה המצב הפעם. חכמת הקבלה עוסקת בנתינה, אהבה, באיחוד בין בני אדם ובהזדמנות לכל אחד למצוא את הטעם לחייו. ישנם כאלו שכבר מצאו. אחרים שבו ודאי לביתם בתחושה מעורבת, לא מעכלים עדיין שתופעה כזו תיתכן. אבל זה בסדר. בסדר גמור.
מעת לעת נקלעו לאזור הדוכן אנשים שנרתעים מחכמת הקבלה. אפשר להבין אותם. כל כך הרבה שמועות ותוויות נקשרו לקבלה במרוץ השנים, שחובשי כיפה וחילונים במידה שווה עדיין סוברים ש"אסור ללמוד קבלה", או שיש בחכמה מין המסוכנות וחוששים מפניה. כה רבות השמועות והבלבולים סביב הקבלה, שקשה להתנער מהם בבת אחת ולהבין שאין בהם שמץ של אמת, למרות שכל גדולי המקובלים חזרו ואמרו שמימי האר"י הקדוש הקבלה פתוחה לכולם. אך גם זה יבוא.
אולם מה ששימח אותי במיוחד בשבוע הספר הנוכחי היה המפגש היומיומי, פנים מול פנים באמצע החיים עם הישראלי הממוצע. והישראלי הממוצע יכול להיות גם מיליונר מרעננה. וגם זה לא משנה. כמו אל הקבלה, גם אל הישראלי נקשרו תוויות רבות שמורידות את ערכו. מה לא אמרו עלינו הישראלים – שאנחנו גסים וחוצפנים, אליטיסטים ורדודים, קומבינאטורים שמחפשים הכול בזול ולא אכפת לנו מכלום ובכלל, פדיחה להסתובב איתנו ברחוב.
טוב, אז אולי חלק מהדברים נכונים. אם חפצתם בנימוסים גבוהים, ידידיי, רבים יותר הסיכויים שתמצאו אותם באירופה. אבל אצל כל האנשים שהגיעו לדוכננו בשבוע הספר, אפשר היה לזהות דבר אחד ומיוחד במשותף. מתחת למעטה האדישות, קשיחות והנטייה הנצחית להראות ש'אותי אף אחד לא יכול ללמד שום דבר חדש', שכנה כמיהה נסתרת להרגיש, ולו רק מעט, תחושה אמיתית של 'ביחד'. גדלנו וחונכו על הערך הזה, וכשהתבגרנו מעט גילינו שביחד אפשר לחוש רק בימי זיכרון ומועדים של צער משותף. בשאר הזמן, איש איש לעצמו.
אבל החיוכים, והמילים החמות שהשאירו עימם האנשים בלכתם מן הדוכן, הראו שעוד לא מאוחר לעורר את הרצון שמקנן בתוכנו, לחוש קירבה אמיתית. כל שדרוש הוא האמצעי הנכון– והשיטה שהשאירו לנו המקובלים מאפשרת זאת.מתחת לפוזות, ישראל מחפשת אהבה. הגיע הזמן שהיא גם תמצא אותה.
