שאלה בעניין בני זוג גמלאים שיש להם הכנסה ממשכורת והכנסה מנכס בית 

המסגרת הנורמטיבית לתשובה מצויה בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א - 1971 (להלן - התקנה), הקובעת :

" 15. עובד שאין עיקר הכנסותיו משכר או שיש לו הכנסה מפנסיה
(א) (1) מבוטח שהוא עובד וטרם מלאו לו 65 שנה בגבר ו- 60 שנה באשה, אך אינו באותו זמן עובד עצמאי ולפחות 50% מהכנסתו אינם מהמקורות לפי סעיף 2 (2) לפקודה, ישתלמו דמי ביטוח בשיעור החל על עובד מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 (2) לפקודה ובשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עצמאי מהכנסתו שאינה מהמקורות לפי סעיף 2 (2) לפקודה למעט מהכנסתו מפנסיה, ובלבד שהכנסתו הכוללת עולה על מחצית השכר הממוצע כמשמעותו בחוק.
(2) בתקנת משנה זו, "ההכנסה הכוללת" - ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה והכנסה אחרת לפי המקורות האמורים בסעיף 2 לפקודה " .
(ההדגשה אינה במקור)

ככלל קובעת התקנה תנאים לחיוב בדמי ביטוח על שכיר שיש לו הכנסות אחרות לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אשר הנן שוות או עולות על הכנסותיו כשכיר, ואלו התנאים:

1. המבוטח בו מדובר הינו עובד - "עובד" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי ועל פי מבחני הפסיקה, הינו מי שמתקיימים בו מבחני עובד מעביד בעת עבודתו.
2. למבוטח טרם מלאו 65 שנה בגבר ו- 60 שנה באישה.
3. המבוטח אינו באותו זמן גם עובד עצמאי - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.
4. הכנסתו משכר לפי סעיף 2(2) נמוכה מהכנסותיו הכוללות לפי סעיף 2 לפקודה - דהיינו, ההכנסות של המבוטח המנויות בסעיף 2(4) עד וכולל סעיף 2(10), שוות או עולות, על הכנסותיו לפי סעיף 2(2) לפקודה.
5. מתוך ההכנסות האחרות לפי סעיף 2 לפקודה, מועטה הכנסה מפנסיה - לגביה יש הוראת חיוב מיוחדת הקבועה בתקנה 15 (ג).
6. הכנסתו הכוללת של המבוטח עולה על מחצית השכר הממוצע במשק - "ההכנסה הכוללת" מכל המקורות האמורים בסעיף 2 לפקודה, לרבות ההכנסה שלו כשכיר לפי סעיף 2(2) לפקודה. מחצית השכר הממוצע במשק עומדת כיום על סך של כ- 3,400 - ומשתנה מידי רבעון.


ראשית, יש לחלק את ההכנסה מדמי שכירות בין בני הזוג, לפי זכויות בנכס הבית. אמנם, סעיף 66 (א) (2) לפקודה קובע כי יש לייחס את ההכנסות מנכס בית של בני זוג, לבעל ההכנסה הגבוהה מבין שני בני הזוג. אלא, שבפסיקה נקבע כי ההוראה האמורה שבפקודה אינה רלבנטית לעניין החיוב בביטוח לאומי. (ראה עניין דומה בדב"ע נה / 2330 , פס"ד דרורה עשת, שם ביקשה דווקא האישה לייחס את ההכנסות מנכס בית לבן זוגה, אלא שביה"ד קבע כי הדיווח המאוחד לעניין הפקודה, אינו רלבנטי לעניין חוק הביטוח הלאומי). ראה בעניין זה גם תקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי האמורות, הקובעת הוראות לעניין פיצול הכנסתם של שני בני זוג העובדים באותו עסק.

שנית, לאחר חלוקת ההכנסה משכירות בין בני הזוג, יש לקבוע לכל בן זוג בנפרד, מה היחס שבין הכנסתו כשכיר לבין הכנסתו הפסיבית מדמי שכירות. החלוקה מאפשרת תכנוני מס רבים לעניין החיוב בביטוח לאומי. נזכיר כאן שלושה מהם:

1. באם לאחד מבני הזוג הכנסה גבוהה כשכיר מעל חלקו היחסי בהכנסה מדמי שכירות, אזי חלקו בדמי השכירות יהיה פטור מחיוב ביטוח לאומי.
2. באם בת הזוג היא "עקרת בית" כהגדרתה בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, אזי אותו חלק מדמי השכירות שייוחס אליה, יהיה פטור מחבות בביטוח לאומי.
3. עצם החלוקה של דמי השכירות בין בני הזוג יכולה להביא לכך שהכנסת כל אחד מהם מדמי שכירות תהא נמוכה מהכנסת כל אחד מהם כשכיר, כך שלא תחול על אותה הכנסה מדמי שכירות כל חבות בביטוח לאומי.

שלישית, ורלבנטית לשאלה, היות ומדובר בזוג גמלאים, הרי לא מתקיים התנאי השני שבתקנה 15, לפיו "לא מלאו לו 65 שנה בגבר ו- 60 שנה באשה". היות והתקנה לא חלה, לא יחויבו בני הזוג האמורים בכל חיוב לעניין ביטוח לאומי, לרבות בגין דמי בריאות, על הכנסותיהם מדמי השכירות.
היה ושני בני הזוג טרם הגיעו לגיל פרישה, היה צורך לייחס את דמי השכירות לכל אחד מהם. היות ולכל אחד מהם הייתה הכנסה מדמי שכירות בסך 6,000 ?, העולה על הכנסת כל אחד מהם כשכיר בסך 3,800 ?. היו שניהם מתחייבים בדמי ביטוח על מלוא הכנסתם, לרבות על דמי השכירות. תכנון מס נכון היה במקרה כזה להפסיק את עבודתה של האישה ולהפכה ל"עקרת בית", ובכך להימנע מתשלום דמי ביטוח על חלקה בדמי השכירות. צעד חריף יותר של העברת מלוא הנכס המושכר לבעלותה, כשהיא "עקרת בית", יפטור את מלוא דמי השכירות מחבות דמי ביטוח. נדגיש, כי כאמור לעיל, אין לחיובים אלו, כל קשר לדבריה של פקודת מס הכנסה בעניין זה.