עול הפרנסה הוטל כולו רק על האיש, כשבמקביל, עול גידול הילדים וניהול הבית הוטל רק על האישה. האישה לא יכלה בדרך כלל לפרנס את עצמה והייתה תלויה תלות כלכלית בלעדית בבעל. הבעל לעומתה התמחה במקצוע בו עבד קשה מבוקר עד ערב להביא טרף לביתו.אך לא כך כיום!
בעקבות המאבק לשוויון בין המינים. למעלה משני דורות, מתרחש בעולם המערבי תהליך דרמטי להשוואת זכויות הנשים. המאבק הפמיניסטי מתקיים במישורים שונים: במישור הפוליטי והחברתי, על ידי חינוך, חקיקה, הגברת מודעות, מאבק נגד דיכוי נשים והפרת זכויותיהן, ועוד. אולם, אחת הזירות החשובות לקידום השינוי הוא תחום הפרט; לתוכו של כל אדם הנחשף לרעיון השוויון, מחלחלים ערכים חדשים המשפיעים בין היתר על שאיפותיו ועל הגדרת הזהות והתפקיד שלה ושלו בחברה ובמשפחה. שני מודלים מתחרים על הזירה הזוגית: מודל שמרני שהיה הנורמה המקובלת בעולם המערבי עד שנות החמישים, של גבר מפרנס ואישה המטפלת בבית ובילדים, לעומת מודל שמתפתח מאז שנות השישים, ומאפשר לאישה לעבוד ולזכות בעצמאות רבה יותר.
הבעיות החינוכיות הנובעות משינויים אלה הן:
המודל החדש מעורר מתח, שכן מכשולים רבים ניצבים בפני אשה הרוצה להעביר לבן זוגה חלק מהתפקיד הביתי. לא תמיד מתרחש שינוי מספיק בזהות הנשית והגברית, כך שתתאפשר חלוקת תפקידים אחרת במשפחה.
במישור הפסיכולוגי, ניתן לראות בלבול, מצוקה ומתח לגבי שאלות אלו של הגדרת הזהות העצמית, וההסתגלות למציאות משתנה. יש הרוצים להשתנות אך "תקועים" בדמות הישנה שהפנימו בילדותם המכתיבה מה הוא "גבר אמיתי" ומהי "אישה אמיתית", ויש אנשים שסביבתם מפריעה להם להשתנות ולהנות מחופש בחירה גדול יותר.
למשל, נשים הרוצות לבטא תכונות שנחשבו לגבריות כמו אסרטיביות ושאפתנות, מוצאות בתוכן את הדמות הנשית, שזוהתה במשך מאות שנים עם כניעות, צניעות, ותרנות והתמסרות. לעתים הן חוששות כי הפגנת כוחן, דרישותיהן ודאגה לצרכיהן תהפוך אותן פחות מושכות ופחות נשיות בעיני אחרים. לצערנו, יש גברים המגיבים באופן דומה ומתקשים לראות אישה חזקה ועצמאית כנשיית ומושכת, בגלל אותה דמות ארכאית של אישה כנועה, ותרנית, המוגדרת על ידי טיפול ודאגה לזולת.
גם אצל הגבר ניתן לראות בלבול ומבוכה, כאשר עליו לבטא התנהגויות ותכונות שנחשבות נשיות באופן מסורתי, גם אם הן אמיתיות וחשובות לקיומו הנפשי. למשל, גברים רבים סובלים מקושי גדול לבטא את רגשותיהם, לקבל צדדים פאסיביים וצרכי תלות, הקיימים בתוכם אך במשך דורות התכחשו להם. ידוע ממחקרים רבים כי גברים תלויים בנשותיהן תלות רגשית עזה, אולם, האישה היא זו שנתפסת כתלותית בתרבות, היות והחברה נותנת לה לגיטימציה לבטא רגשות רוך, נזקקות ותלות. (א. פרידמן "באה מאהבה").
מבחינת תפקיד המיגדר, ניתן לראות נשים רבות, אשר הפנימו בביתן מודל שמרני של אישה המסורה לתפקיד האימהי, ומצד שני, ספגו מהסביבה גם את המסר החברתי הפמיניסטי של חיים עצמאיים יותר. ניתן לראות נערות שהן דור שני או שלישי לבלבול ולמסרים הכפולים, אשר מחזיקות בתוכן לפחות שני מודלים מתנגשים של אשת בית ואם מסורה לעומת אשה אסרטיבית המגשימה עצמה. בעיה עיקרית היא, שבמעבר ממודל שמרני למודל פמיניסטי האישה מתקשה לקיים עם עצמה משא ומתן פנימי על אורח החיים המתאים לה. לעתים, גם כאשת קריירה היא נותרת ללא החופש הפנימי לשאול את עצמה: מה מתאים לי? כיצד אני רוצה שחיי ינוהלו?
בעקבות מאות שנים של שליטה גברית במשפחה, הופנם אצל נשים וגברים כאחד הייצוג הפנימי של האשה כאובייקט, כמי שעיקר ייעודה למלא צרכים ולטפל בזולת. נשים מתקשות להשתחרר מהנטיה המושרשת לבטל את עצמיותן וקיימת סכנה כי ההתמסרות וההתבטלות העצמית יופיעו גם בתחום העבודה.
דוגמה:
אתי, (אחותה של גלית) רואה בעצמה בחורה מודרנית ופמיניסטית, אולם היא מתמסרת לתפקידה ולבוס שלה מתוך מחיקה עצמית מוחלטת של צרכיה, אינה מתקוממת על כל דרישה, הן לשעות נוספות והן לתפקידים "נשיים" שאינם חלק מתפקידה המקצועי, כמו הכנת קפה ועריכת סידורים פרטיים לבוס. היא אינה מודעת לכך שהחליפה את הבעל ב"אדון" החדש - הקריירה, הבוס, המפעל.
לעומתה, יעל(חברה של נטלי), נלחמת בנטיה לבטל עצמה, ובוחרת בחיים של הגשמה עצמית, בזוגיות שוויונית, אולם סובלת מרגשות אשמה על שאינה מטפלת מספיק בילדיה ועל כך שבעלה עושה ויתורים בקריירה שלו למענה. היא מבוהלת מ"המרד" שלה במוסכמות ומענישה עצמה באופן לא מודע בכך שסובלת מחרדה, מתח ודכדוך.
גם אצל הגבר החדש, בעל השאיפות השוויוניות, יש משקעים של זהות אחרת, קדומה יותר, אשר לא במהרה יעלמו מהעולם. מאות דורות של גברים לפניו, בעלי כוח, זכויות יתר ושררה על נשותיהם וילדיהם, רובצים עדיין בעולמו המודע והלא-מודע ומשפיעים על רגשותיו ועמדותיו. על כן, ניתן לראות גברים אשר אינם יכולים להימנע מלחוש זעם או מרירות על התפקידים "הנשיים" שהם ממלאים תפקידים שנתפסו מזה דורות כנחותים ונטותי תגמול.
דר' קלייר רבין, מצאה במחקריה, כי ברמה המוצהרת, מרבית הזוגות מדווחים על עמדות שוויוניות. אולם בפועל, גם בזוגות שויוניים במוצהר, מרבית הנשים נושאות בנטל העיקרי של החזקת הבית והמשפחה, כתוספת לפעילותן המקצועית. ניתן לראות כי השינוי בתפקידי המיגדר התרחש קודם כל ברמה המוצהרת, רמת האידאולוגיה והעמדה, אולם עדיין רחוק מלהיות מופנם בזהות ובתפיסת התפקיד המיגדרי.
אמנם יש שוני מהותי במוטיבציה לשינוי; הנשים יוזמות ודוחפות את השינוי החברתי, אשר יגדיל את זכויותיהן ויגן עליהן מניצול ודיכוי ויאפשר להן לטפח זהות שלמה וחופשיה יותר. הגברים, במובן מסויים, "נגררים" אחרי עגלת המהפכה הפמיניסטית אולם, אין זאת כי כל אדם, הנחשף לאי הצדק החברתי ומפתח מודעות לכך, מתעורר בו הדחף לתיקון ושינוי. מחקרים מעידים כי שביעות הרצון הכללית ואיכות החיים של גברים ונשים כאחד גבוהה יותר, כאשר הגבר שותף לעבודות הבית, הטיפול בילדים והאחריות הכוללת למשפחה. (ננסי מרשל, 1993). הבחירה בחיים שיוויוניים כדאית לשני המינים; מבחינה רגשית, היא מגבירה את האינטימיות בזוג, שביעות הרצון והמימוש העצמי, ומבחינה מעשית, היא מאפשרת לחלק את נטל העבודה והפרנסה כך שלא יוטל רק על כתפי הגבר ולייצר יחידה משפחתית המושתתת על שותפות אמיתית.
אולם, נשים וגברים רבים לכודים עדיין בין עולם ישן וחדש, כבולים במודלים הישנים של תפקידיהם, וסובלים מאד בנסיון לגבש את זהותם.
התמורות הכלכליות והחברתיות
המציאות הכלכלית-חברתית בימינו השתנתה . האישה רוכשת בדרך כלל מקצוע משלה ועובדת בו מחוץ לביתה. יש והיא משתכרת לא פחות מבעלה ולפעמים אף יותר. ומכיון שבעל המאה הוא גם בעל הדעה האישה שותפה מלאה לבעלה בכל הוצאות הבית. וממילא גם הרכוש שהיא מביאה עמה, בין אם הוא נכסי מלוג, או נכסי צאן ברזל או הכנסותיה ממעשי ידיה, אינו נמסר בלעדית בידי הבעל לעשות בו כטוב בעיניו. בפועל האישה לא ויתרה על זכותה בניהול רכושה. הקופה משותפת, ולמעשה האישה רואה את עצמה שותפה שוות זכויות בכל הרכוש המשותף בין זה שלה ובין זה של בעלה. ויש לשער, שאם בעל יתבע על פי דין זכויות בלעדיות ברכוש הבית, ייאמר לו, לפחות משום שלום בית, שיימנע מכך. יתירה מזו, ייתכן אף שייאמר לו שעל דעת כן האישה הביאה עמה את רכושה והכניסה את משכורתה לקופה המשפחתית, על מנת שתהיה שותפה שווה ברכוש.
הכניסה לזוגיות (או יציאה ממנה) והבאת צאצאים לעולם הולכות והופכות לשתי החלטות נפרדות. אם בעבר "נגררו" אנשים לנישואין והולדה בגלל ששאפו לחיי מין סדירים בתנאי פרטיות, הרי בעתיד ייווצרו משפחות רק אם שני בני הזוג ירצו לשלב בחייהם את שני מרכיבי הנישואין (מין והולדה).
הבעיות הנובעות משנויים אלה הן:
בעקבות עצמאותן הכלכלית של הנשים יחסיהן מאופיינות באי תלות בבן-
זוג ,יחסים המאופיינים באי-תלות הם, כמעט מעצם ההגדרה, פחות יציבים. אי היציבות אף מתגברת את עצמה, שכן נוכחותם של גרושים וגרושות במרחב החיים של זוגות נשואים מעודדת חלק מהנשואים לנסות מזלם שוב בשוק הנישואין הפתוח. הסיכוי הגבוה לגירושין, או במלים אחרות, אי ביטחון בנישואין והתפרקות המשפחה.
בגלל קשרי גומלין אלה בין תהליכי התמורה במשפחה, נראה שיש לתהליכים האלה פוטנציאל להימשך: הילודה תוסיף לרדת, השתתפות נשים בכוח העבודה תוסיף לעלות ושיעורי הגירושין לנסוק.
פרץ נטלי
