רשלנות רפואית - חשיבות ביצוע נתיחה לאחר המוות 

במקרים רבים עלול טיפול רפואי רשלני להסתיים בתוצאה הגרועה מכל - מוות של המטופל.
במקרים אלו כאשר בני משפחתו של הנפטר מבקשים לברר לאחר זמן מה אם הייתה רשלנות רפואית בטיפול מסתבר להם כי קשה עד מאד לברר את סיבת המוות ואם המוות קשור לרשלנות רפואית שכן לא בוצעה נתיחה לאחר המוות.

נתיחה לאחר המוות הינה פרוצדורה של ניתוח אברי המת, בדיקתם באמצעים שונים וניסיון להגיע למסקנה ברורה מה היו הגורמים שהביאו למותו של המנוח. בנתיחה נלקחות דגימות של נוזלי הגוף ורקמות על מנת לבצע בדיקות שונות כגון בדיקות רעלים ועוד.

בחלק גדול מן המקרים רק נתיחה לאחר המוות יכולה לאשר חשד כי המוות נגרם בשל רשלנות רפואית בטיפול. כך למשל בחלק גדול מן המקרים של מות תינוק זמן קצר לאחר לידה ניתן להגיע רק בעזרת נתיחה לאחר המוות למסקנה ברורה באשר לסיבת המוות הוודאית.

על פי החוק נתיחה לאחר המוות יכולה להתבצע כל פי בקשת המנוח לפני מותו, על פי בקשת בני המשפחה של המנוח, קצין משטרה, רופא, או היועץ המשפטי לממשלה.

נתיחה לאחר מוות מתבצעת במקרים בהם סיבת המוות אינה ברורה ויש חשיבות רפואית לברר אותה, כאשר קיים חשד שהמוות נגרם בשל נסיבות לא טבעיות - עבירה, הזנחה או רשלנות וכאשר האדם נפטר במעצר או במאסר, בבית חולים לחולי נפש או במוסד לאנשים הסבלים מפיגור שכלי.

בכל מקרה כאשר המשטרה מבקשת לערוך נתיחה לאחר המוות בחשד לעבירה או לרשלנות נעשית פניה למשפחה על מנת לקבל את הסכמת המשפחה לביצוע הנתיחה. במידה והמשפחה מסרבת לנתיחה הרי שבחלק מן המקרים מועברת ההחלטה לשופט אשר יכריע אם תבוצע נתיחה לאחר שבדיון העלה את טענותיו בפני בית המשפט נציג משפחת המנוח או עורך דין מטעמה.

כאמור לעיל במקרים של חשד לרשלנות רפואית קיימת חשיבות עליונה לביצוע נתיחה לאחר המוות. מטבע הדברים משפחת המנוח נמצאת במצב נפשי קשה מאד עם היוודע קרות האסון ולכן חלק מן המשפחות כלל אינן מודעות לאפשרות של בקשת נתיחה לאחר המוות וחלקן אף מעדיפות שלא לבצע נתיחה כזו בהיעדר מידע על חשיבות הנתיחה.

החלק מן המקרים של רשלנות רפואית בטיפול יתכן מצב בו הגורם המטפל אשר מודע לנסיבות המוות כלל לא יציע למשפחה ביצוע נתיחה לאחר המוות. יודגש כי אם המשפחה מבקשת ביצוע נתיחה אין כל מניעה לבצע את הנתיחה ואין צורך לקבל אישור של בית משפט או כל גורם אחר, די בבקשה של בני המשפחה.

בתביעות רשלנות רפואית רבות אשר עוסקות בפטירה עקב טיפול רפואי הוכחת הרשלנות נתקלת בקשיים רבים כאשר לא מבוצעת נתיחה לאחר המוות וקיימים גם קשיים רבים בהוכחת הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לפטירה.

כך למשל במקרה בו אדם נפטר זמן קצר לאחר מתן תרופה אשר במינון גבוה מהמומלץ עלולה להביא לדום לב - נתיחה לאחר המוות תוכל לסייע עד מאד בביסוס הטענה כי אכן פטירת המנוח מקורה בדום לב ובחלק מן המקרים אף ניתן למצוא עקבות של רמת התרופה בדמו של המנוח.

בישראל מספר הנתיחות לאחר המוות קטן יחסית למרבית מדינות המערב וזאת, בין היתר, בשל התפיסה בציבור כי נתיחה לאחר המוות אינה מתיישבת עם ההלכה היהודית. מתברר כי לעניין זה פנים שונות וההלכה הדתית בעניין זה משתנה בהתאם למטרת הנתיחה ונחיצותה.

ככלל ניתן לומר כי במרבית המקרים של חשד לרשלנות רפואית בטיפול אשר הביאה למות המטופל נתיחה לאחר המוות יכולה לשמש ככלי חשוב בידי משפחת הנפטר ושאריו לבדיקת נסיבות הפטירה וביסוס תביעה לפיצויים במקרה של רשלנות רפואית בטיפול.