צורך רצון ויכולת בקבלת החלטות 

אנו נדרשים לקבל החלטה על מנת לפתור בעיה או כדי להשיג מטרה. מהותו של תהליך קבלת ההחלטה היא בחירת אחת מתוך מספר דרכי פעולה, וביניהן גם האפשרות שלא לעשות דבר.
אין זה כה פשוט; אנו מחפשים דרך פעולה שעל פי הידע שלנו עכשיו, תבטיח לנו חרטה מינימלית בעתיד. אנו משתדלים לנצל את כל הכלים העומדים לרשותנו, ואנו גם שואפים לעשות זאת בתזמון מדויק.
כיוון שכך, העיסוק בקבלת החלטות מלווה את האנושות משחר ההיסטוריה, וכיום הוא נכלל בתחומי מדע רבים: החל ממתמטיקה וסטטיסטיקה; כלכלה ומדע המדינה, ועד סוציולוגיה ופסיכולוגיה.
לכל אדם דפוס ספציפי של קבלת החלטות הנובע מאופיו האישי. תכניות טלוויזיה רבות, כמו למשל התכנית "כוכב נולד", מבוססות על תיעוד התמודדות בין מועמדים. חלק חשוב מהתכנית מוקדש לשלב שבו השופטים מבקרים כל מועמד. בשלב זה, כל אחד מהשופטים מציג בפני הצופים את דעתו האישית, וכך אנו נחשפים להשפעת אופיו האישי של כל שופט על טיב החלטתו.
יחד עם זאת, אנו חולקים גם הרבה מהמשותף: רובנו מקבלים החלטות על סמך כללי אצבע פשוטים של "עשה ואל תעשה". רובנו גם יודעים לקבל החלטה שתצמצם הפסד אפשרי, תוך שאנו לוקחים בחשבון מה יותר טוב לנו ועל מה אנו עלולים להצטער אח"כ.
ברור לנו גם, שכל החלטה מתקבלת במסגרת מערכת אילוצים. חלקם אובייקטיביים כמו מזג אוויר גרוע, מכונית שהתקלקלה או אפילו מתנה שקיבלנו; חלקם ערכיים כמו הרצון לאכול מזון כשר, או לא לזהם את הסביבה. האילוצים הערכיים של הפרט הם אמונותיו וערכיו, בעוד שאצל אנשי המקצוע, האילוצים הערכיים ממוסדים במסגרת חוקים ותקנות. "שבועת הרופאים" למשל, מגבילה את אפשרויות ההחלטה של רופא לאי טיפול בחולה.
אילוצי חוקי הטבע והמדינה אמורים לחול על כולנו.
מהלך חיינו הוא תוצאה של החלטותינו, ומי שמרבה להשתמש באילוצים כתרוצים, נותן בעצם לחיים "להחליט עבורו" או במקרה הגרוע יותר: "לעבור על פניו".
אנו עלולים להתקשות בקבלת החלטה לא רק משום שהאילוצים מגבילים את אפשרויותינו, אלא גם במקרה ההפוך, שבו אנו נתקלים במבחר רב מדי של חלופות. ככל שאפשרויות הבחירה רבות יותר, כך נתקשה יותר לבחור. ריבוי צמתי ההחלטה בחיינו ויותר מכך: ריבוי האפשרויות הפתוחות בפנינו בכל צומת, נובעים מהגמישות ומהפתיחות המאפיינים את העידן הנוכחי. העתידן האמריקאי אלווין טופלר (Alvin Toffler), זיהה כבר בשנת 1970 שמדובר בבעיה המרכזית של דורנו. בספרו "הלם העתיד" (Future Shock), הוא כתב: "למרבה האירוניה, נסבול בעתיד לא מהיעדר בחירה חופשית, אלא משפע מהמם ומשתק של אפשרויות בחירה".
לעתים נתקשה לקבל החלטה בשל החשש מהתוצאות. הפחד לקבל החלטה הוא פחד משתק. כוחו עלול להיות כה גדול, עד שהוא ישתק אפילו החלטה אינסטינקטיבית. ברגע שאדם מחליט על בחירה בדרך פעולה אחת, עליו לוותר על חלופות אחרות, וההכרה בכך מרתיעה אותו ועוצרת את תהליך קבלת
ההחלטה. מקור המילה decide באנגלית הוא במילה הלטינית decidere שמשמעותה "לחתוך". ואכן, היכולת "לחתוך עניינים" היא תנאי הכרחי לכך שתהליך קבלת
ההחלטה לא "ייתקע".
לאחר שההחלטה התקבלה, אנו מוציאים אותה אל הפועל. קורה לנו גם שאנו מקבלים החלטה ואין לנו כוח לבצע אותה. כולנו מכירים את המשפטים: "מחר אתחיל דיאטה!" או "מעכשיו אני מפסיק לעשן!" עלינו להיות מחויבים להחלטה שקיבלנו. איך? נעסוק בכך בשער השלישי של הספר.
מובן שהמחויבות שלנו לבדה אינה יכולה להבטיח את התוצאה שרצינו. מימוש החלטתנו מותנה גם בגורמים שאינם בשליטתנו. ייתכנו השפעות של "כוח עליון" או של כוחות טבע ארציים, וייתכנו גם החלטות הפוכות של אדם אחר. אנחנו יכולים להחליט על כך שברצוננו להתחתן עם אדם מסוים, והוא רשאי כמובן לא לקבל את החלטתנו.
השפה האנגלית מדברת במונחים של "עשיית החלטה" (Decision-Making) או "לקיחת החלטה", ואילו השפה העברית מדברת על "קבלת החלטה". הביטוי העברי כולל גם את תהליך ההשלמה עם ההחלטה שאינו פחות חשוב. על כן, חשוב שנדע להשלים עם ההחלטה (וגם עם עצמנו...).
עלינו לשים לב להבדל שבין "החלטה נכונה" המתייחסת לתוצאה, לבין "החלטה טובה" המתייחסת לאופן קבלתה.
"החלטה נכונה" נמדדת במבחן התוצאה. זוהי הבחירה שבסופו של דבר נהיה שלמים אתה יותר מכל דרך פעולה אחרת שיכולנו לבחור. החלטה נכונה היא עניין סובייקטיבי.
"החלטה טובה" מתייחסת לאופן קבלת ההחלטה מבלי קשר לשביעות הרצון שלנו, או של אחרים, מתוצאותיה. לעתים אנו מחליטים בחופזה, לעתים אנו מתלבטים יותר מהדרוש. "החלטה טובה" או "החלטה שקולה" היא החלטה הנעשית בתזמון המתאים, תוך מינוף כל הכלים העומדים לרשותנו בנסיבות הקיימות.
ההכרה שמיצינו את כל הכלים העומדים לרשותנו בצורה הטובה ביותר, תקל עלינו להשלים עם תוצאות ההחלטה. במיוחד אם ציפינו לתוצאות אחרות.
לעתים קורה לנו, שבפרספקטיבה קצרת טווח אנו מאוכזבים מתוצאות ההחלטה שקיבלנו, ורק לאחר זמן מתברר לנו שקיבלנו את ההחלטה הנכונה.
בהמשך הספר נכיר טוב יותר את השפעת הרגש על החלטותינו. היכרות זו אמנם אינה יכולה להבטיח שלא נדע עוד צער, אך היא יכולה בהחלט להפחית את תחושת החרטה שלנו.
בעבר הגבילו הסובבים אותנו - קהילה ומשפחה - את האפשרויות שעמדו בפנינו, אך גם חלקו אתנו את האחריות לבחירותינו. העולם העכשווי, השם את הדגש על האחריות האישית, אינו מותיר לנו בררה אלא לסמוך יותר על כושר השיפוט שלנו עצמנו. יחד עם זאת, אנו מתחשבים - אם נרצה או לא נרצה - בדעתם של אחרים, גם אם בפועל איננו מתייעצים אתם.
עלינו לזכור שלא תמיד ההחלטה שקיבלנו היא באמת החלטה נכונה, על פי אמות המידה שלנו (שלא לדבר על אמות המידה של האחרים). זאת משום שהחלטה אינה בהכרח בחירה בין טוב לרע. היא יכולה להיות בחירה בין רע לפחות רע. לפעמים, דרך הפעולה שבה אנו בוחרים היא פשוט זו הפחות גרועה מבין כל דרכי הפעולה הבאות בחשבון.
לביקורת על תוצאות ההחלטה שקיבלנו שותפים גם אחרים, כולל אלה שלא סייעו לנו לקבל את ההחלטה. עלינו להתעלות ולמצוא את הכוח בתוך עצמנו להשלים עם ההחלטה.
הביטחון שבחרנו נכון יגדל כמובן אם נמצה את מלוא "פוטנציאל ההחלטה" שלנו. בשער השני של הספר נלמד למנף את שלושת מקורות ההחלטה העומדים לרשותנו.
המקור הראשון שלנו הוא האינסטינקט הראשוני - תחושת הבטן שלנו. חייו של האדם הקדמון היו תלויים ביכולתו לקבל את ההחלטה האינסטינקטיבית הנכונה. כפי שנראה בשער השני של הספר, גם ההחלטה האינסטינקטיבית הנכונה דורשת אימון: כל אחד מאתנו יודע כמה שעות אימונים מושקעות כדי להטמיע אצל ספורטאים וחיילים "תגובה ספונטנית" מתאימה.
המקור השני שלנו הוא השכל הישר. הוא נמצא בבסיס החשיבה המודעת שלנו, ועדיין יש צורך בשעות הדרכה רבות כדי לפתח אותו. כל מסלול להכשרת מנהלים למשל, כולל בתוכו שעות לימוד ותרגול של טכניקות ניתוח שכלתניות המכשירות אותנו לקבל החלטות על בסיס מקצועי.
המקור השלישי העומד לרשותנו הוא התת-מודע. התת-מודע שלנו יכול לסייע לנו רבות בקבלת החלטות מורכבות ומרובות משתנים. לא בכדי שולחים אותנו "לישון" על ההחלטה. מקור זה דומה לראשון בכך שכמוהו הוא מסתמך על אינטואיציה ואינו מצריך חשיבה מודעת. ההבדל ביניהם הוא במידת הזמן שאנו מקצים "לעיכול" ההחלטה: בעוד שההחלטה האינסטינקטיבית מתבצעת באפס זמן, הרי שההחלטה של התת-מודע דווקא מחייבת הבשלה לאורך זמן.
מתוך הספר "לדעת להחליט" /רוני פרידמן