בכורה, בית צבי, ר"ג, 20 ביוני
מאת חיים נוי
המחזמר "פיפן" הוא מופע מרהיב , ייחודי, הזוי, המוצג לראשונה בישראל ומבצעת אותו להקת שחקנים מוכשרת ביותר , תלמידי מחזור שנה ג' בבית צבי ברמת גן. בניגוד למחזות זמר אחרים, אין מדובר כאן בעלילה שבה משובצים שירים מתקתקים שתמשיכו לפזם אותם לאחר שתצאו מהאולם. זה משהו אחר, לא בטוח שראינו סגנון כזה בעבר.
המוזיקאי האמריקני סטיבן שוורץ, שאחראי למיוזיקל וויקד ולעוד מחזות זמר (חלק מהן כפזמונאי וחלק כמלחין), חיבר את השירים והלחנים בשנות השבעים. את המופע בברודווי ביים והיה אחראי לכוריאוגרפיה בוב פוסי שזכה לקבל את פרס הטוני על עבודתו. המיוזיקל הזה רץ בברודווי משנת 1972 במשך קרוב לאלפיים פעמים ונחל הצלחה רבה. פוסי נקרא לביים את המופע גם בווסט אנד, אך טעמם של האנגלים (או התיירים שבאו לבירת המיוזיקלס) היה שונה והמחזמר נחל כישלון והמסך ירד עליו שם לאחר 85 פעמים, שזה דווקא הצלחה בקנה מידה ישראלי ושבר גדול בווסט אנד.
מאז, כמעט ולא היו הפקות מקצועיות של המחזמר הזה, למעט סרט מוזיקלי בקנדה בשנת 1981 והפקות קטנות פה ושם. מייקל ג'קסון עוד בחר לעצמו שיר מהמחזמר ושיבץ אותו באחד מתקליטיו.
בלוס אנג'לס העלו בימים אלה את המופע למשך חודש אחד. נראה שהמחזמר הזה הוא קצת בעייתי. לא נהוג להעלות אותו על בימות ענק , שכן סגולתו היא בייחודיות שלו, מעין מופע קברטי עתיר שירים ומפגני מחול מרהיבים, המעניקים לו חן מיוחד בבמה אינטימית יותר.
פיפן הוא מחזמר שנון, מקאברי, הבנוי כהצגה בתוך הצגה. להקת שחקני קברט מציגה בפנינו את מסעו של הנסיך פיפן לחיפוש משמעות ומתמרנת את עלילות חייו של הנסיך המחפש תשובות בחצר המלכות, בשדה הקרב, במיטה ולבסוף באהבה. זהו מעין סיפור משל מצחיק-נוקב-סרקאסטי על משמעות החיים.
שחקני ההצגה הם בוגרי המחזור המסיים השנה את בית הספר וכבר ציינתי בעבר שהשנה מדובר ברמה גבוהה מאוד של שחקנים-זמרים רקדנים.
המלך צ'ארלס מגולם על ידי עמירם אדרעי , שמגיש לנו משחק נפלא, ונדמה לי, גם לראשונה, מיטיב לשיר. עמירם הוא שחקן מעולה ,משחק ברגישות ומפגין יכולות מצוינות.
המספר או "השחקן הראשי" הוא אמיר הילל , שיודע להופיע, לשיר ולרקוד ומגיש משחק אמין ומשובח. אברי ארבל בתפקיד הנסיך פיפן, הוא שחקן-זמר מוכשר ביותר.
אור אילן הייחודית בתפקיד ראשי של האלמנה קתרין היא מדהימה, יפה ומפתה, יש לה יכולת שירה משובחת ביותר, מגישה משחק מצוין.
אניטל אלבחר מופיעה בתפקיד כובש של הסבתא ברטה. אניטל היא שחקנית נפלאה, קומיקאית ומעל לכל, זמרת עם קול אלט מדהים ומלטף.
לירון מזרחי כמלכה פסטרדה היא מלכה של הבמה, מפגינה משחק, שירה, ריקוד נהדרים - חוויה .
בין השחקנים מתבלטת גם קרן מור (מרום), שחקנית, רקדנית וזמרת מצוינת ומוכשרת.
אוריה רון כילד תיאו משחק היטב וכמותו אחיו לואיס, יניב הלפגוט.
לחלק מהלהקה ישנם שחקנים מקבילים, בימים אחרים ובהם תדהר יששכר, שחר פרץ (שהוא רקדן מדהים ומקווה שמצא את הטלפון הנייד שלו שאבד לו באולם במופע הבכורה), תמיר שגיא, אלון גאוי, ניצן אשל, נועה גורן, לירון לוי, אלינור פלקסמן (שהיא זמרת מוכשרת ורקדנית מפליטי כוכב נולד), ליטל ווסרמן, מיכל פוליצר , מור בטיטו והילה ספורטס.
הנוסח העברי והביום הוא של דניאל אפרת המוכשר, שלזכותו ייאמר שהוא אחראי למעין מפעל חיים של תרגום עשרות רבות של שירים ממחזות זמר.
הכוריאוגרפיה המדהימה היא של עוז מורג ואני משוכנע שהיא לא פחות טובה מהמקור של בוב פוסי ואולי אפילו ססגונית יותר.
קשה לדעת אם המחזמר הזה ימצא לו קהל בישראל. זהו מיוזיקל שונה. קצבי מאוד, יפה מאוד, ססגוני, אבל וכאן מגיע האבל. הקהל בארץ אינו מכיר את פיפן ולמעשה גם בעולם מעטים המודעים לו. סטיבן שוורץ קנה את עולמו במיוזיקל שלו וויקד (מכושפת) והוא אוסר להפיק אותו עד שימצה את הופעותיו מעל בימות ברודווי. את פיפן הוא הלחין לפני שנים רבות והטעם של הקהל השתנה. הקהל בארץ מכיר מחזות זמר שגרתיים ובכלל לא מייצגים כמו שיער (שאחד השירים בפיפן קורץ לשיר הנושא בשיער) וממש לא כל כך מודע למשהו אחר, שימשוך אותו לז'אנר הזה . דווקא סטיבן שוורץ שמח על העלאת המחזמר בישראל ועוזרו האישי מייקל קול איחל בפני שתהיה זו הפקה מוצלחת מאוד כאן בארץ.
מה שבטוח שיש לנו דור של שחקנים מצוינים למחזות זמר והבעיה תתחיל כאשר ייפלטו בסיום השנה אל העולם האכזרי של השואו ביזנס, אבל זהו כבר סיפור אחר ומחזמר אחר עם סוף שונה.
חיים נוי, עיתונאי, לשעבר העורך הראשי של סוכנות הידיעות עתי"ם, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, מבעלי חברת עיתונות ויח"צ בינ"ל, מומחה למיוזיקלס ומבקר מופעים.
