עאידה - יומן קריאה 

עאידה. זה השם שמעניק זכי דאלי לפליטה הכורדית שנמצאת גוססת על סף דלתו. עאידה, כשמה של הנסיכה האתיופית גיבורת האופרה של ורדי שכל כך אהב.
זכי הוא כתב ומגיש בטלוויזיה העיראקית, מאחרוני היהודים החיים בעיראק של שנות התשעים ומלחמת המפרץ. אחיו והוריו עזבו את המולדת לפני זמן, פזורים בעולם והוא נותר יחידי, ערירי, בבית המשפחה המרווח בבגדאד. "מדוע אתה נשאר?" שואלים אותו מכריו ומשפחתו, והוא עונה כי שאיפתו היא להיות היהודי האחרון בעיראק. אך למעשה, ליבו הוא שאינו מתיר לו לעזוב, וזכי נשאר בכדי לשמר אהבתו לנור, אהובת נעוריו אשר עונתה למוות בידי השלטונות העיראקיים.
תחילתו של הספר נקרא על ידי באימה גדולה, קריאה מלווה בחרדה, כמו הליכה זהירה קדימה על בהונות בעיניים קרועות בפחד, מה ילד יום, מה תלד פסקה. לאט לאט שוככת האימה, והספר שוקע לשגרת יומם של זכי ועאידה. מגוש בשר פגוע ומעונה, משתקמת ומתחזקת עאידה תחת חסותו של זכי ומתגלית כאישה חזקה, יפה וחכמה, רק אילמותה נותרה בעינה. כדמות אילמת אשר איננה מבטאת את עצמה בקול, מתוודע הקורא אל דמותה רק באמצעות זכי, החושף טפח אחר טפח את הלכותיה, אופייה ויופייה.
לכאורה מתנהלים החיים של השניים על מי מנוחות, אך לא לאורך זמן, מתחת לפני הבית רוחשת האדמה והשקט מופר ומטלטל את זכי לשינויים מרחיקי לכת בחייו. או אז מיטלטלת גם העלילה, והקורא איתה.
בתוך העלילה הנרקמת ומסתבכת של כניסת עאידה לחייו של זכי, נשזרים זיכרונות ילדותו, מאורעות בעברו, ודמויות מפתח בחייו הנארגות יחד למקלעת האנושית הסובבת אותו. סופו של הסיפור בתובנה של זכי כי המולדת האמיתית היא האישה שאתה אוהב. כל עוד אהב את נור היה קשור לעיראק בעבותות, אך עתה, משגילה אהבתו לעאידה, נמצא בו הכוח לעזוב.

כיהודי משכיל ועשיר, מהלך זכי על חבל דק בין חירות למאסר, בין נאמנות לעצמו לנאמנות למשטר, בין חסד נעורים לחבריו הנרדפים על ידי השלטונות לבין הידידות עם נזאר איש המוכבראת, בין יהדותו להיותו עיראקי, בין זיכרונות עבר למחשבות על העתיד. במסגרת המציאות הבלתי אפשרית המתבהרת לעיני הקורא, פרושים לבטיו. הוא מבקש לדעת מיהו זכי האמיתי, זה שהיה בעבר, זה השורד את ההווה, או זה שחלם להיות פעם בעתיד.

סמי מיכאל עזב את עיראק ב- 1948 בחטף כנרדף. הוא פורש לפנינו את החיים בעיראק בשנים שלא הכיר, בשפה אמינה ומשכנעת. ואומר, האהבה נמצאת מעל לכל. היא החורצת גורלות, היא המציירת את נתיב החיים. אין לה חוקים או גבולות.

קריאה מהנה, דפנה