תיאוריה Y, המבוא 

כל ספר יסוד בכלכלה יתחיל בהרצאה מלומדת על כוחו של השוק, על יתרונה הברור של התחרות המשוכללת כאמצעי להקצאה יעילה של גורמי ייצור ועל חשיבותה של החשיבה הכלכלית לבניית בסיס מחשבתי מוצק לשיפור תפקודה של הממשלה כאשר זו נאלצת להתערב בפעילות הכלכלית.

רובן של ההגדרות מסתובבות מסביב לכך שכלכלה היא תחום הפעולה האנושית המכוון להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו. כלכלה גם עוסקת ביחסים האנושיים והחברתיים הקשורים בהשגת אמצעים חומריים, והחוקים והיחסים החברתיים הנוגעים לייצורו וחלוקתו של קניין המשמש לצורכי אדם. הכלכלה עוסקת באופן בו משאבים במחסור משמשים, מעובדים, מיוצרים, מוקצים, מופצים ונצרכים כמוצרים. כמו כן עוסקת הכלכלה במגוון הקשרים ויחסי החליפין בין בני אדם במהלך ייצור מוצרים וצריכתם. הכלכלה מבקשת לעגן בתורה את ההליכים של ייצור, הפצה, מסחר וצריכה של מוצרים ושירותים.

כך כבר עשרות רבות של שנים.

רק שאנחנו פשוט לא שם.

הנחת היסוד של ספרי הלימוד המופיעה בדרך כלל בפרק הראשון של כולם היא המחסור, גבול אפשרויות הייצור ועקומת התמורה. אלו הם שיקולים שמאז ימיו של מלטוס הוכחו כבלתי נכונים באופן עקבי ומתמשך, ומאפיינות חשיבה בדפוס של מערכת סטטית מבלי לקחת בחשבון כי המערכת הכלכלית היא מערכת דינמית. אבל, בכול זאת צמודים כולנו לשינון ולימוד הנחת יסוד זו. חידושים טכנולוגיים, למשל, הם מאפיין הרבה יותר מהותי וחשוב ממגבלת ייצור. אבל הם מטופלים כמקרה פרטי ובשלבי לימוד מאוחרים הרבה יותר.

התיאוריה הכלכלית בספרי הלימוד דנה ארוכות וממושכות במוצר, בשרות, ובסיפוק צורכי הלקוח. ככה פשוט. אבל נניח שאומה שלמה שמשך עשורים העדיפה ילודת בנים זכרים, כאשר מותר ללדת ילד אחד בלבד. בתהליך מתחיל להיווצר, בשלב מסוים, מחסור בבנות זוג נקבות להקמת משפחה מהסוג של גבר - אישה. האם נשים הופכות למוצר? האם הסחר בנשים אינו פשוט עוד אחד משוקי התחרות המשוכללת? או לחילופין, האם אין הסחר באיברי אדם מקרב אוכלוסיות חלשות להשתלה בחולים מקרב שכבות האליטה מקיים את כל הגדרות המונחים: מוצר, שוק, יעילות בהקצאת גורמי ייצור? סמים כבר מזמן מוגדר כשוק רשמי בכל פורום, פסולת רדיואקטיבית או כל פסולת אחרת, נשק בלתי קונבנציונאלי ושוק הטרור הבינלאומי? זאת למרות שאיך שלא מסתכלים על זה, הנושאים הללו עומדים בכל הגדרה "חוקית".

יגידו הכלכלנים: נכון. בהחלט ישנם מקרים של כשל שוק ובשביל זה יש ממשלה לתקן.

נו באמת... כאשר כשל השוק הוא הכלל ולא היוצא מהכלל לא הגיע הזמן לבדוק שוב את התיאוריה?

בדיוק כמו הניסיונות השונים במשך מאות ואלפי שנים לתאר את תנועת השמש מסביב לכדור הארץ, או בשלב מאוחר יותר ההתפתלויות המורכבות שניסו להסביר את תוצאות המדידות עם התורה שסברה כי גרמי השמיים נעים במסלולים מעגליים מושלמים, כך גם נראית התיאוריה הכלכלית של ימינו אלה. אין לפעילות הכלכלית מסביבנו דבר וחצי דבר עם עקרונותיה של התחרות המשוכללת, גם לא כמודל תיאורטי מרוחק שיש לשאוף אליו. החברה שלנו כיום נשענת על מערך של קשרי תלות וחסות אישיים. זוהי שיטה חברתית שלמה של חברה שרוב חבריה כפופים בדרכים שונות לאליטה מצומצמת תוך קיומה של מערכת יחסי חסות. יחסי האדון והוואסאל מבוססים על הדדיות. כוחו של האדון מותנה בנאמנותם ובתמיכתם של הוואסאלים שלו, ואילו מעמדם של הוואסאלים כרוך במידה רבה בעוצמתו של אדונם. יחסים אלו מבוססים על חובות הדדיות, מתנות ומענקים. הוואסאל מחויב להיות נאמן לאדונו, לא להתייצב נגדו, להגיש לו עזרה, להשתתף בקבלת החלטות וכדומה. האדון מצדו מתחייב לקחת את הוואסאל תחת חסותו. שוק משוכלל? שיקולי הקצאה יעילה של גורמי ייצור? בחייכם ...

ניתן בקלות רבה להגדיר את הדפוסים המכוננים של הכלכלה החדשה באופן הבא:

• ביזור של הכוח הפוליטי הארגוני והענקת תוקף ומשקל למערכות מצומצמות ומקומיות.
• העברה של כוח ציבורי לידיים פרטיות.
• דפוס של קשר אישי תוך קיומה של מערכת יחסי חסות המבוססים על הדדיות.
• בטחון באמצעות חוזים של קבלנות משנה.

כלומר, ההבחנה הקלאסית בין מיקרו למאקרו, כבר לחלוטין אינה תקפה. ההנחה שכלכלת המיקרו מסבירה את פעולותיו של הפרט בעוד אחותה מטפלת במשקים הלאומיים נשענת שוב על הנחה שגויה שישנם משקים לאומיים סגורים ואוטונומיים. האם מיקרוסופט היא משק לאומי או חלק מעולם המיקרו? כך כמובן גם שאר תאגידי הענק המוחזקים בידיים פרטיות והפועלים בתוך הדפוסים שלעיל. באותו האופן ניתן לשאול האם ייבושו של ים המלח, פעילות המחצבות הפזורות על כל הר, פרויקט תעלת הימים המוגדר עוד בטרם התחיל כאסון אקולוגי מהמדרגה הראשונה בדיוק כמו ייבושה המטופש של ימת החולה בסוף שנות החמישים, האם כול אלו הם פעולות ממשלה למניעת כשל שוק? או שמה סיפוק תאוותיהם של יחידים בעלי עוצמה במערכת מבוזרת?

כאשר לפני כמאתיים וחמישים שנה לערך החלו להגות את יסודות החשיבה הכלכלית כתורה מסודרת, ראו לפניהם העוסקים בנושא מצד אחד את המבנה החברתי של חקלאות אגררית בעיקרה במבנה פיאודלי של ימי הביניים מצד אחד ומהצד השני את התפתחותה של המהפכה התעשייתית על מכונותיה והשינויים החברתיים שבה. מכאן באה גם עקומת התמורה המפורסמת שעד היום ברבים מספרי הלימוד מציגה את החלופה של לפני מאתיים וחמישים שנה: האם לייצר לחם או מכונות, חמאה או תותחים וכך הלאה. רק שהיום השאלות הן האם לייצר טלפון סלולרי דור 3 ואחריו דור 4 או להכניס גם דור 3.5 באמצע? האם לנסות לשכנע להחליף את מכשיר הטלוויזיה במסך שטוח מהדור ה- 17 ובאיזה גודל? כמה מכשירים עוד אפשר לדחוף בדירת מגורים ממוצעת? האם לזרוק את כל תכולת ארון הבגדים אחרי חודשיים או לשמור חלק גם לחודשיים נוספים? בכלל שאלת הייצור הולכת והופכת שולית יותר ויותר. כלכלנים שעוזבים את האקדמיה לשוק העבודה לא נוהרים למפעלי ייצור הנעליים. בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעה, מוסדות הון כאלו ואחרים הם צרכניו העיקריים של המשאב הזה, אז מה העניין פה בכלל?

לא שאין מחסור בעולמה של השכינה אבל כיום הוא בעיקרו פוליטי ונובע מהמבנה החברתי  של קשרי תלות וחסות אישיים ומהדפוסים שלעיל ולא מהבעיה המתוארת בספרי הלימוד. לא שאין שאלות בכלכלת הייצור שמחייבות הקצאה יעילה ושאר ירקות. אבל זאת לא תורת הכלכלה, אלא רק מקרים פרטיים של חלק מהנושאים.

נכון שאם תיאוריה Y תצליח להסביר את ההתנהגות הכלכלית של העולם החדש, הרבה יצטרכו ללמוד מקצוע חדש. אבל זה קורה במילא כל הזמן לאחרונה, לא ככה?