לאן נעלמה האהבה- טיפול זוגי לפי גישת האימאגו 

מי לא חולם על האהבה האחת ויחידה, מבן זוג אוהב, תומך ומפנק? שהרי כולנו כמהים למצוא בן זוג שבמחיצתו נרגיש בטוחים, אהובים, חשובים ובעלי משמעות וערך. אז למה זה כל כך קשה? מה הסיבה שכ- 30% מהנשואים מתגרשים? מדוע כל כך הרבה פנויים ופנויות לא מוצאים לעצמם בן זוג מתאים? מדוע הזוגיות של רבים מאיתנו מלווה במריבות וויכוחים תמידיים, בכעס ובתחושות בדידות ותסכול?

התשובה לכך נעוצה בילדותנו. עפ"י גישת האימאגו שפותחה ע"י ד"ר הנדריקס ופורסמה בספריו "לבסוף מוצאים אהבה" ו"לשמור על האהבה הזאת", אנחנו בוחרים את בן הזוג שלנו, בצורה לא מודעת, עפ"י דימוי ("אימאגו" בלטינית) המוטבע במוחנו , המבוסס על הורינו או אלה שגידלו אותנו, על החיובי והשלילי שבהם, מתוך משאלה לא מודעת לרפא את פצעי ילדותנו.

ס'-ד' התחתנו מאהבה לפני 21 שנים. היו עליות וירידות ביחסיהם במהלך השנים, אך לאחרונה החריפו המריבות והוויכוחים ביניהם והם פנו לעזרה. הם הורים ל-3 ילדים,שניהם עוסקים במקצועות חופשיים, נראים צעירים ונאים למראה. "בתקופה האחרונה" הם מספרים, "אנחנו מתווכחים ורבים הרבה". שניהם כועסים, פגועים ומתוסכלים. לא מצליחים לגשר על הפער. "הוא חזר לעשן" מתלוננת ס' "וזה אחרי שהפסקנו לעשן ביחד לפני מספר שנים. הוא לא מתחשב בי, לא אכפת לו שזה מפריע לי וכך זה בעוד דברים"." לא מוכן שתגידי לי מה לעשות. אני מעשן רק מידי פעם וגם רק במרפסת", עונה לה ד'."היא כל הזמן אומרת לי מה לעשות וזה נמאס לי".

זוג זה הוא רק דוגמא לזוגות לא מעטים שאיבדו את תחושת ה'ביחד' שלהם וחייהם מלווים ברגשות כעס, בדידות, ריחוק ותסכול מתמיד. לעיתים, היחסים מחריפים עד כדי כך שבני הזוג מעלים את אפשרות הפרידה והגירושין. אך לא כדאי למהר להתגרש, כי בחירת בן הזוג לא נעשתה במקרה. מה שרבים מאיתנו אינם יודעים הוא שהכאב והסכסוך שבנישואין הם לא תוצר של חוסר אהבה, אלא תוצאה של חוסר הבנה לגבי התהליך ומהות הקשר הזוגי.

גם ההורים הכי טובים אינם יכולים לספק תמיד את כל הצרכים של ילדיהם כי הם לפעמים חולים, עסוקים, מתמודדים עם פחדיהם והקשיים שלהם וכד'. כל צורך שלא סופק לילד באופן קבוע, יוצר אצלו פצע וכדי להגן על עצמו מפני הכאב והפחד הוא יוצר לעצמו דפוסי הגנה והתמודדות, חליפת הישרדות, שהולכת איתו לחייו הבוגרים והזוגיות שלו. לפיכך, כאשר נוצר מצב בו הוא חווה שוב את הפציעה המוקדמת או אפילו הוא רק מרגיש איום לפציעה מחדש,מופעלים דפוסי ההגנה האופייניים לו, אשר בדרך כלל פוגעים בבן זוגו.

למעשה, ישנם מצבים בהם הילד הפנימי הפצוע שבתוכנו מנהל את חיינו , מבלי דעת. בחרנו את בן זוגנו כדי לרפא את פצעי ילדותנו, כדי שיהיה דומה להורינו וגם ימלא את החלקים החסרים שלנו שדוכאו בנו במהלך הילדות. הבחירה היא אכן נכונה אך טומנת בחובה מאבק עם חוסר ההתאמה שבינינו. זאת, משום שבמהותנו אנו כולנו שואפים לחיות כאנשים שלמים עם מלוא הפוטנציאל שלנו וכוח החיים שבתוכנו, ובן הזוג נבחר כמו תוכנית ריפוי על מנת להחזיר לעצמנו את החלקים האבודים שלנו וע"י כך את השלמות הטבעית שהייתה לנו עם לידתנו.

סיבה נוספת על פי "האימאגו" לבחירת בן הזוג היא שאנו מחפשים בבן הזוג את התכונות שלא פיתחנו בגלל לחץ החברה שסביבנו. לבן הזוג יש משהו שחסר אצלנו ולכן, זה מביא לחיבור הזוגי בין בני זוג שהם הפכים או משלימים זה את זה. אומנם בהתחלה זה מאוד נוח לנו, יש הרגשה של שלימות, אך זו שלימות מזויפת, כי היא לא באמת שלנו, ועם הזמן מסתבר לנו שקשה לחיות עם אדם כה שונה מאיתנו. במיוחד שיש לו משהו שלמדנו בילדותנו כי הוא לא רצוי ו"לא בסדר" אצלנו ולכן, דיכאנו אותו בתוכנו. אנו מתחילים להעביר ביקורת ולכעוס על התנהגותו ההפוכה משלנו. מה שמצא חן כל כך בעינינו בבן זוגנו בתחילת הקשר, גורם לנו למריבות וויכוחים בהמשך.

 הבחירה נעשית בשלב ההתאהבות הרומנטית, בו אנו חשים את ה'קליק' או את המשיכה החזקה לבן הזוג. הלא מודע מזהה מישהו המתאים לאותו הדימוי במוח העתיק שלנו ואז מופרשים בגוף הורמונים המשפיעים עלינו כמו סם. יש תחושה של התרוממות רוח ושלימות.הכול נראה נהדר. יש תשוקה ואנרגיה, מחוות גופניות, כינויי חיבה, פינוקים, חיזורים ובילויים. בני הזוג רוצים להיות ביחד בכל רגע, מרגישים שמכירים מאז ועולם ויש להם תחושת ביטחון. הם מסונוורים ואינם רואים כלל את תכונותיו השליליות של בן הזוג. למעשה, האהבה הרומנטית היא אשליה שאנו אוהבים את בן זוגנו כאדם בזכות עצמו. אנו מצפים שאהובנו, כמו הורינו, ייתן לנו את כל מה שחסר לנו באמצעות הקשר.

האהבה הרומנטית היא בעצם פנטזיה ילדותית לסיפוק ומילוי הצרכים שלנו. כשמתחילה המחויבות לחיים משותפים ולנישואין, האשליה מתחילה להתנפץ. בן הזוג כבר אינו מעניק לנו את כל מה שאנו צריכים וזקוקים כמו שחשבנו. חשוב לדעת שאהבות כאלה אמורות לדעוך. השפעת הסם פגה ופתאום אנו רואים את בן הזוג עם תכונותיו השליליות, שהן כה דומות לאלו של הורינו ומתחיל מאבק הכוח. תחושת הביטחון בקשר דולפת וכל אחד מבני הזוג מנסה להחזיר לו את מה שהיה לו, לשנות ולהתאים את בן זוגו לציפיות ולצרכים שלו. מתחיל הכעס, המריבות, הביקורת, ההאשמות ההדדיות, הבכי, התרחקות והסתגרות. כל אלה הם בעצם הצעקה של הילד הפנימי למילוי צורך שלא סופק.

בשלב זה, רבים חשים כישלון בבחירת בן הזוג, ייאוש ואכזבה ולעיתים, מפרקים את הקשר ומתגרשים. אם הם לא יבינו את מניעי בחירתם הנובעת מפצעי ילדותם, לא מן הנמנע שכשהם יתחתנו שוב, גם אם זה יראה להם שונה הפעם, הם עלולים למצוא את עצמם בדיוק באותו מקום. אחרים נשארים בנישואין, אך חשים תסכול רב. חלקם מוצאים פתחי מילוט שונים כדי להמשיך את הנישואין כגון, מאהבים, עבודה או עיסוקים אחרים בבית או מחוץ לבית, אך מרגישים חוסר סיפוק תמידי.

הסיכוי לפתור את הסכסוך הזוגי היא הישארות בקשר תוך הבנת כאבי העבר מהילדות ודרכי ההגנה וההסתגלות , הן שלנו והן של בן זוגנו. הבנה זו יוצרת אמפטיה הדדית, כבוד והערכה ומאפשרת לנו להעניק לבן זוגנו את מה שהוא זקוק לו. תחושת הביטחון בקשר עולה , הפעם עם מודעות, ואיתה עולה תשוקת החיים, האנרגיה והרומנטיקה. זו מתנה כפולה - ריפוי בן הזוג והענקת ביטחון מביאה אותנו לצמיחה אישית .

אחת המיומנויות הבסיסיות של קשר זוגי, הנלמדת בטיפול הזוגי, הינה הקשבה והכלה המבוססות על דיאלוג התכוונותי. באמצעות דיאלוג זה לומדים בני הזוג איך ליצור הקשבה מסוג אחר, הקשבה שמביאה להבנה מלאה, היוצרת תחושת ביטחון ואמפטיה הדדית. דיאלוג זה מסייע לזוג להגיע למקומות הפצועים מן הילדות שלהם ולהבין את דפוסי ההגנה וההתמודדות שלהם , אותם הביאו לנישואין ואשר גורמים להם את הכאב, הסכסוך והמריבות ביניהם. תהליך זה של התבוננות פנימית, תוך הכלה של בני הזוג אחד את השני, קבלת הקשבה מלאה ונוכחות בטוחה וחיבור לפצעי הילדות הינו תהליך איטי הדורש זמן.

ס' ו-ד' למדו כיצד לנהל דיאלוג עפ"י האימאגו, תוך מתן הכלה וביטחון שאפשר להם לשוחח על תסכוליהם. באחד הדיאלוגים שהם ניהלו, סיפרה ס' כי בילדותה, הוריה ואחותה הגדולה עישנו בשרשרת בבית. כשישבו בערב בסלון וצפו בטלביזיה היא חשה מחנק מעשן הסיגריות וביקשה שיפסיקו, כדי שהיא תוכל גם לשבת איתם. התשובה שהיא קיבלה הייתה שאם זה מפריע לה היא יכולה לצאת מהחדר. היא לקחה כסא וישבה בפתח החדר שהיה קרוב ליציאה מן הבית. וכך נהגה בכל פעם כשהדבר חזר על עצמו. היא כבר לא ביקשה יותר. תוך כדי בכי, סיפרה ס' ל-ד', שהרגישה לא שייכת, דחויה,לא אהובה ולא חשובה. עכשיו ד' כבר הבין ש-ס' לא מבקשת להשתלט עליו אלא בכל פעם שהוא מעשן ס' חווה תחושת דחייה , בדידות וחוסר שייכות.

ד' מצידו סיפר בדיאלוג אחר כי בילדותו הייתה לו אימא שתלטנית שקבעה עבורו הכול, לא העריכה את מאמציו והישגיו, היה שעות רבות לבדו בבית וכילד הרגיש חוסר ביטחון וחוסר ערך.שניהם הבינו שכש-ס' מבקשת משהו מ-ד' הוא חווה אותה כמשתלטת עליו, חסר ערך ולכן, הוא מתנגד. מהרגע ששניהם הבינו את התנהגותם כנובעת מפצעי ילדותם, התמוסס הקונפליקט לחלוטין. המרחב ביניהם הפך להיות חם, בטוח, עם אינטימיות וקירבה. ס' הפסיק לעשן, אך גם אם עישן מידי פעם, ס' קיבלה בהבנה את הצורך.

לסיום, חשוב לדעת כי הכאב והסכסוך שבנישואין הם לא תוצר של חוסר אהבה, אלא תוצאה של חוסר הבנה לגבי תהליך ומהות הקשר הזוגי. אפשר לפתח נישואין ואהבה מודעת, להבין את הצרכים של בן הזוג ומקורותיהם ומכאן לצמוח ביחד לקראת אהבה בטוחה, מספקת וקבועה. לפיכך, אין צורך לארוז מזוודה ולעזוב את הבית או את הקשר בכל פעם שיש מריבות וכעסים עם בן הזוג. התסכול והסכסוך הזוגי הינם הזדמנות נכונה לצמיחה אישית וזוגית ע"י הבנת הצרכים ההדדיים ומקורותיהם. זה לא קל אבל שווה את המאמץ.

לקבלת סדרת הטיפים במתנה – "לחידוש האהבה בזוגיות " יש ללחוץ על הקישור

אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.