ההבנה בלשחרר 

הננו בוחרים בהורינו מתוך רצון הנשמה למטרת תיקון. אולם לא תמיד אנו אוהבים את התיקון. תיקון זה התמודדות עם קושי. לא תמיד אנו רוצים גם לתקן. להלחם להביא את עצמנו למצבים שבהם אנו שמים את עצמנו במקום ראשון? האם אני מסוגל/ת? זה לפעמים חדש. ולא תמיד אנו יודעים איך עושים זאת?

נולדנו ללמוד. והננו כאן כדי ללמוד. החיים מכניסים אותנו למצבים שאיננו מבינים איך הגענו אליהם. ולא תמיד אנו יודעים שזהו רצון הנשמה שהוביל אותי לסיטואציה הזאת.

רצון הנשמה יצר בחיים שלנו קושי. כדי שנתמודד. לא תמיד אנו מספיק חזקים כדי להתמודד. הרי איך נאמר בשיר האומץ של קיפלינג "מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות".

מלחמות חיים יוצרות לנו כתפיים נוקשות. אולם זאת לא הדרך. זה מוביל אותנו אך ורק לכאבי צוואר וגב, מגרנות, לכיווץ בכתפיים ולתסמונת הכתף הקפואה ועוד שלא נרחיב אליהם את הדעת כעת כי אנו לא צריכים אותם בחיינו לחלוטין. ואם שכחתי עוד משהו אז זה תסכול. תסכול של עומס יתר שגורם לנו לנפילות עד לפעמים למצב של התרסקות.

אנו יוצרים את כתפינו החזקות כאשר אנו מתמודדים. מתמודדים עם כל כאב, עם כל מצב, משתמשים בחוזק שלנו ומרימים עצמנו מעלה. יוצרים בחיינו שלנו עמידה על שלנו. עמידה שנותנת לגופנו ולנשמתנו את החוזק והחוזקה.

אנו עומדים על שלנו. כאשר אנו עושים זאת אנו יוצרים את רצון הנשמה.

הנשמה אוהבת אנשים חזקים. הנשמה אינה אוהבת אנשים שאינם יודעים להחליט ומשנים את דעתם מרגע לרגע. הנשמה אוהבת אסרטיביות. וכאשר הננו פועלים בדרך זו הננו למעשה משחררים.

משחררים מוסכמות עבר, פחדים, והתנהלות לקויה שמגיעה מילדות.

דרך השחרור של הכוח הננו מקבלים הבנה שמעלה את עצמנו בדרגה אחת מעלה מעל אותו תיקון. תיקון הינו הבנה שאכן תיקנו.

גזרנו מחיינו את אותו הכאב. את אותו הפחד. את אותה התנהלות לקויה שגיבשנו לחיינו. ובדמיוננו כאילו בצענו פעולה פשוטה. גזרנו תפרנו וחיברנו. נכון רואים עדיין את החיבור. אולם זה בא להזכיר לנו. שלמקום הזה אנו לא חוזרים יותר. תם ונשלם.

אפשר לעבור לתיקון הבא.

אל דאגה אל תחפשו אותו הוא יבוא לבד.

תיקונים באים אחד אחר השני. בצעת אחד סיימת? השני כבר מחכה בפתח. והיה ועשיתם את התיקונים שלכם בהבנה גבוהה ובהערכה על זה שהסתיימו. תחושו חזקים.

ראו והבינו תיקונים שמגיעים באהבה, ושהנכם יודעים על בואם, הם מחכים לכם בפתח. ובלי הפתעות נדע איך להתנהג ולסיים אותם מהר ובאהבה רבה.

בזרימת החיים ללא הבנות כאשר התיקונים מגיעים שוב. והננו למעשה מרימים ידיים ואומרים. שוב פעם תיקון? שוב פעם להלחם? שוב פעם להתמודד? והננו מפעילים שוב את הפחד והחשש של איך אוכל להתמודד? אין לי כבר כוח לא נפשי ולא פיזי ולא רוחני! כך הם למעשה משתקים אותנו. הרי ידוע שפחד וחוסר ההתמודדות משתק.

ואיך מתגברים על הפחד?
קודם כל בהבנה לשחרר, בהבנה שאני מתמודד/ת עם הפחד שלי. הפחד לא ינהל אותי יותר בחיים שלי. אני זה/זאת שיצרתי ואני זה/זאת שאפטר ממנו. אף אחד אחר לא יעשה זאת עבורי טוב כמוני.

ולכן יש לומר בקול רם: "מרגע זה פחד יקר סיימת את תפקידך בחיי. עשית לי שרות אינני זקוק/ה לך יותר. אנו מודה לך ומשחרר/ת אותך בזה הרגע. סיימת את תפקידך בחיי שלי.שלום ולא להתראות."

בוודאי שאיננו אמורים להפטר מהפחד בנימוסין ובנחמדות יתרה. הננו אמורים ליצור את אותה האמירה באסרטיביות מוחלטת מתוך תחושה שאכן הפחד סיים את תפקידו בחיינו שלנו. ולחזור שוב ושוב על אותה האמירה בקול רם יותר ויותר עד שנחוש שחרור. הפחד יצר וגרם לי תקיעות. אינני זקוקים לו יותר. ואנו משחררים. תודה לך פחד שלום ולא להתראות - לא לשכוח להודות.

ברגע ששחררתי יצרתי בגופי חלל. ברור שאין להשאירו כך ללא אהבה. ולכן נבקש את אהבת הבריאה שתיצור ותמלא לתוך החלל שנוצר אור ורוד ושתחדיר את אבן הרוזקוורץ לתוכה כדי למלא את המקום באור של ריפוי מחודש.

לכל מעשה ומעשה שהננו יוצרים לגופנו הבריאה מתגמלת אותנו. הבריאה מבינה שאנו רוצים לעשות למען הנשמה. ואם נבין ונדע שאת אותם התיקונים הננו יוצרים באהבה רבה בשמחה רבה ומתוך רצון לסיים אותם במהירות. הבריאה באה לצידנו. אפילו אם נחוש שאיננו אהובים מספיק. לבריאה יש בתוכה את כל האהבה שהננו צריכים. נכון לא אהבה גופנית. אבל כאשר נבין שאם נוכל לקבל את אהבת הבריאה ונדע להכיל אותה נכון.

גם לאותה אהבה גופנית יגיע מקומה בשלום לחיינו.

הסביבה הקרובה אוהבת אותנו חזקים בנשמותינו אולם רכים בגופנו. כאשר נדע לוותר על האגו ונדע לוותר על הרגש הנמוך. ונעשה זאת במודעות גבוהה. הרווח יהיה שלנו בלבד.


אם קשה המלאכה לבדכם אני כאן בשבילכם. לעזרה, הבנות, לכיוון נכון, לשחזור גלגולים, השבת רסיסי נשמה, לטיפול ולפתיחת חסימות אנרגיות אשמח לעזור בכל עת.