עולם הפנויים 

"המהפכה הפמיניסטית", המאבק לשוויון זכויות הנשים בחברה והקידמה הטכנולוגית, גרמו בין היתר, לשינויים גם ביחסים בין גברים לנשים.
בעבר, היתה האשה תלויה בגבר, מבחינה כלכלית והגבר היה תלוי באשה בכל הנוגע לצרכים בסיסיים בחיי היום יום בשרותי משק הבית. ברובה של החברה האנושית, היה הגבר המפרנס העיקרי והאשה אחראית למשק הבית ולגידול הילדים.
כיום, בעידן שיוויון הזכויות בין המינים והקידמה הטכנולוגית, יכולות הנשים לפרנס את עצמן ולגברים היכולת לדאוג לצרכי היום יום, גם ללא עזרת הנשים.
המזון המוכן, המקררים / מקפיאים, מיקרוגלים, שרותי ההסעדה למיניהם, מכבסות ועוד?, משחררים הן את הגברים והן את הנשים, מהיות קשורים יתר על המידה למשימות המעיקות על ניהול משק הבית.
"חברת השפע" מציעה לנו פיתויים רבים: מוצרים, בילויים ,נסיעות, השכלה, תקשורת וכו'. כל זה


משפיע על שינוי בסדרי העדיפויות בכל הנוגע לזוגיות.
בעוד שבעבר היה הגיל הממוצע של הנישאים 20 - 25 והדגש היה על המשך קיומה של המשפחה, הרי שכיום הגיל הממוצע של הנישאים עלה ל 25 - 35 בעוד שהדגש הוא, קודם כל, על המימוש העצמי של הפרט ורק אחר כך בא הרצון להקמת
משפחה.
החברה ההשגית והתחרותית, גורמת לכל להשקיע מאמצים, זמן ומרץ במרוץ לרכישת מעמד, השכלה ושכר גבוהים יותר, לבלות במקומות רבים יותר, להיראות טוב יותר, וכתוצאה מכך: נותרו לנו פחות זמן ואנרגיה להשקיע בבניית "קשר זוגי" ולטפח אותו.
הייצור ההמוני הזול, מניע אותנו להחלפה תדירה של מוצרים במוצרים חדשים (כמו: מכוניות, מחשבים, טלפונים ושאר מוצרי צריכה ומותרות) או קניית חדשים כתחליף לאלו שהתקלקלו, גורמת לנו התייחסות שטחית אל מוצרים ומונעת מאתנו התקשרות נפשית עימם.
לכל זה יש השלכות על יחסנו אל "קשר זוגי", ההופך גם הוא, שטחי יותר במקרים רבים וקל יותר לניתוק והחלפה בקשר חדש. כאשר מתעוררות בעיות כלשהן

בין בני-זוג,במקרים רבים בוחר אחד מהם או שניהם, במוצא של פרידה, במקום להשקיע מאמצים במציאת פתרונות לתיקון המצב והבאת הזוגיות למסלול של הבנה הדדית והנאה מפרותיה.
"מהפכת התקשורת" האלקטרונית, אשר הביאה לחיינו מוצרים מופלאים כמו: הטלפון (הרגיל והסלולרי), מכשירי הפקס והאינטרנט (הדואר האלקטרוני והויזואלי), מקלה על חיינו ומגוונת אותם, אך "מהפכה" זו, ככל שהולכת ומתפתחת, הולכת ומצמצמת את הקשר האנושי והמגע הישיר, בין בני האדם.
התקשורת האלקטרונית מביאה אל בתינו את הבידור באמצעות הטלוויזיה (מבחר של תוכניות וערוצי שידור), סרטי וידאו באכות של "קולנוע ביתי", המחשבים (משחקים והגלישה באינטרנט), אפשרויות להתקשרות עם כל אחד כמעט ובכל מקום כמעט, מבלי לצאת מהבית.
ה"התמכרות" לצפיה בתוכניות שונות בטלוויזיה או ל"גלישה" באתרי האינטרנט השונים, משפיעה גם על יתרת הזמן הפנוי והעיתוי שבו אנו יכולים לקבוע פגישות ישירות עם קרובינו, חברינו, השתתפות במפגשים חברתיים וכמובן, פגישות לשם יצירת "קשר זוגי" ובנייתו. מחקרים שנערכו לאחרונה

בארצות הברית, מוכיחים כי ככל שהתקצר יום העבודה, כך נותר לאנשים פחות פנאי: יש להם עיסוקים קבועים הנכנסים לסדר-יומם השגרתי והרשמי כמו הטניס, הגולף וענפי ספורט אחרים וכן מכוני הכושר, מגוון רחב של בילויים ועוד.
הצרכים בחייהם של ה"פנויים" וה"פנויים לקשר", אינם שונים מצרכיהם של הנשואים, אך בגלל היותם לבד, הצרכים מוקצנים יותר.
לכולנו משותף הצורך בביטחון כלכלי, שייכות, חמימות, הבנה, אהדה, אהבה, מין, בידור, בילוי וקשר חברתי.
מאחר והקשר החברתי בין "הפנויים" כיחידים לבין זוגות נשואים, הוא בעייתי לרוב ,מעדיפים אלו וגם אלו,להמצא בקשר חברתי עם אלו הנמצאים במצבם והקרובים לתחושתם הנפשית.
הבדידות היא ה"אויב" של רובנו, מלבד של אלה, הבוחרים בה.
להיות לבד, אין פירושו, להיות בודד.
להיות לבד, זהו מצב זמני או קבוע, לפי בחירה (לרוב), של חוסר ב"קשר זוגי". על הבדידות ניתן להקל בעזרת קשרים חברתיים ומשפחתיים, אך את בעיית ה"לבד" פותר רק "קשר זוגי" .

. למה הם לבד ?
"פנויים" רבים למדי, מכירים את השאלה "מדוע את/ה עדיין לבד ?"
להיותם לבד, ללא "קשר זוגי", סיבות רבות.
סיבות אחדות להיותם לבד משותפות ל"פנויים" ככלל (רווקים, גרושים, אלמנים..) ואחרות אופייניות לקבוצות המוזכרות כאן, בפרט.
סיבות כמו:
? חוסר בשלות ל"קשר זוגי".
? פחדים (מה יהיה אם?).
? טראומות ואכזבות מקשרים קודמים (שלהם או של הקרובים להם).
? הרגל (פירוט בהמשך).
? רגשי אשם (פירוט בהמשך).
? "דעות קדומות"
אני מכיר אדם מבוגר, איש פשוט, שלא נשא אישה מעולם. פעם סיפר, כי הסיבה לרווקותו נעוצה בדברי אימו, אשר אמרה לו בצעירותו כי "הבעל חייב להכות את האישה מדי פעם" כיוון שהאיש עדין נפש וטוב לב, לא רצה להכות אישה ולכן גם לא נשא אחת.


(הסיפור אינו אופייני, אך משמש דוגמה ל"דעות קדומות", אשר רבים סופגים או מפתחים בקשר לזוגיות ודברים אחרים בחיים).
? "בררנות יתר" - חיפוש אחר בני-זוג "מושלמים" ובעצם, הבלתי ניתנים להשגה.
אימרות כמו: "אני יודע/ת בדיוק מה אני רוצה
ומה טוב בשבילי" או "מגיע לי?" חוסמות
את הדרך לרבים, להתנסות בכיוונים שלא
חשבו עליהם, אשר דוקא בהם עשויים למצוא
אושר גדול יותר, מאשר בכיוון ובדרך עליהם
"התבייתו" בקו מחשבותיהם.

הרווקים - למה הם לבד ?
רווקים רבים אינם חשים עצמם "בשלים עדיין" ל"קשר זוגי" של ממש ומעדיפים להיות לבד או ב"קשר זוגי" זמני (ללא קשר לגילם).
יש החוששים מכישלון "קשר זוגי", מנטל האחריות שבמחויבות כלפי בני-זוג והחיים המשותפים (על כל המשתמע מכך).
יש החוששים מאובדן העצמאות ( היכולת "לעשות מה שבא לי"), לאחר שהתרגלו לחיות ואף ליהנות מחייהם, ללא מסגרת של "קשר זוגי".


יש החושבים, שעדיין "לא מיצו עצמם" דיים ולא הגיעו אל רמת ההשגים, אשר הציבו לעצמם (או הוצבו להם על ידי אחרים) ו"קשר זוגי" עלול להפריע בדרכם אל השגת המטרות.
ככל שעולה רמת ההשגים והערכה העצמית של הרווקים, כך עולה רמת הציפיות והעדפות לגבי בני-זוג בעלי הישגים דומים (לפחות) או "מוצלחים" יותר (אך אלה הולכים ומתמעטים).
במקרים רבים, שומעים הרווקים ומפנימים את דברי הקרובים להם: "לך מגיע את הטוב ביותר ולא צריך להתפשר על פחות מזה".
כתוצאה מאימרות ומחשבות כאלה,מגיעים הרווקים לגיל מתקדם ,ללא יכולת יצירת קשר, אשר יוביל בסופו של דבר, לנישואין.
רבים המקרים, בהם ההורים "לוחצים" על ניתוק "קשר זוגי" של הרווקים, בגלל שלדעתם בני-זוגם אינם "ראויים" לילדיהם (אם כי זכותם להשמיע
דעתם בנושא), כדוגמת הסיפור על רווק בגיל 40, שחברו שואל: "איך זה, שלא מצאת עדיין בת-זוג מתאימה ?" ענה הרווק: "כל אחת שהבאתי הביתה והצגתי בפני הורי, אמא שלי פסלה אותה" "אז תביא אחת הדומה לאמא שלך" אמר החבר, "הבאתי אחת כזו" אומר הרווק, "אז אבא שלי פסל אותה".

רווקות ארוכה (ככל שעולה הגיל), הופכת להרגל, אשר קשה יותר לשנותו, במקרים רבים, גם כאשר מחליטים, שהגיע הזמן ל"קשר זוגי". רווקים "בררנים" יתר על המידה, נאלצים לא פעם, לבצע "ויתורים" גדולים יותר ולהגמיש את רצונותיהם לגבי בני-זוג, בהגיעם לגיל "מתקדם".
בקרב הרווקות, בגילאים "מתקדמים", בולטת התופעה ביתר שאת.
הרווקים "המוצלחים", נישאים לרוב, בגיל סביר, לכן היצע הרווקים הולך ופוחת ברבות השנים, כך שכבני-זוג אפשריים, חייבים לבוא בחשבון גם הגרושים.
שמעתי פעם הלצה, האומרת כי:
הרווקות עד גיל 25, שואלות "איך הוא" - (חתיך ?).
בגילאים 35-25, שואלות "מה יש לו" (האם הוא מסודר כלכלית?).
מעל גיל 35, שואלות "איפה הוא" ?
רווקים רבים (בעיקר רווקות) חשים רגשי אשם, במצבים, בהם הם נותרים אחרונים מבין האחים, בבית ההורים(או שהינם יחידים), כאשר לרוב נותר הורה מבוגר אחד ("מי ידאג לאמא / אבא שלי, אם לא אני "?)
סיבה נוספת לרווקות ארוכה;

מעורבות ב"רומנים אסורים" חסרי תכלית, עם בני-זוג נשואים או שאינם "פנויים לקשר מחייב ".


גרושים ואלמנים - למה הם לבד ?
לגרושים ואלמנים, סיבות דומות להיותם לבד, לאלה של הרווקים, אך עליהן נוספות סיבות אחרות, הקשורות לנישואיהם, אשר הסתיימו ביוזמתם או בעל כורחם (במקרים של עזיבת בן-זוג או התאלמנות).
הדאגה לילדים, לרכוש, מהווים גורם משפיע על השיקולים לגבי אפשרות ליצירת "קשר זוגי" חדש.
ישנם החושבים, כי עליהם לעבור "תקופת צינון", עד אשר יהיו מוכנים להתחלת "קשר זוגי" חדש. במקרים רבים, נמשכת "תקופת הצינון" זמן רב מדי וכתוצאה מכך, הופך מצב ה"לבד" להרגל, המקשה על היציאה ממנו.
יש, החשים עצמם פגועים מיחסם או התנהגותם של בני-זוג הקודמים כלפיהם, ומפתחים חשדנות וחוסר אמון כלפי בני המין האחר, מתוך חשש, פן יכשל " קשר זוגי" חדש, כדוגמת הקודם ובאי יצירת קשר כזה, מאמינים הם, כי הם מגינים על עצמם מפני אכזבות נוספות (אך כמובן, בזאת מונעים מעצמם

אפשרות ל"קשר זוגי" אחר, טוב יותר אולי, מאשר בעבר).
רבים ובמיוחד הגרושים, מוצאים עצמם במצב כלכלי ירוד, עקב פירוק מסגרת הנישואין, על כן חושבים, כי במצבם הכלכלי (הזמני או לא), אין באפשרותם לפתח "קשר זוגי" העלול, לדעתם, להכביד את הנטל על רמת חייהם הנוכחית. יש הממתינים לשיפור מצבם הכלכלי ומאמינים כי רק אז יוכלו לפתח "קשר זוגי" הולם. אחרים, אף כאלה, שמצבם הכלכלי שפיר, חוששים מ"קשר זוג" המחייב (לדעתם) שותפות כלכלית מכל סוג שהוא.
גרושים ואלמנים רבים, נותרים עם ילדיהם בבית כהורים יחידים ו"מקדישים עצמם" לגידולם, לחינוכם ולרווחתם, על חשבון האפשרות ליצירת ובניית "קשר זוגי" חדש. הם חוששים, כי "קשר זוגי" חדש, יפגע ביכולתם למלא את המשימה אשר נטלו על עצמם: למלא את תפקיד שני ההורים (דבר שאינו אפשרי, כמובן).

אחרים חוששים להכניס בני-זוג חדשים לחיי ילדיהם, אשר יהוו או ייחשבו על ידי ילדיהם, כתחליף להורה החסר, במסגרתם המשפחתית.