מעולם של פרדיגמות לעולם של קטגוריות - במדע ובעסקים 

מעולם של פרדיגמות לעולם של קטגוריות - במדע ובעסקים
מאת: דר' צבי לניר, יולי 2007


תפיסת העולם הפרדיגמאטית - הכנסייה והמדע

"פרדיגמה" משמעותה "ראיית העולם" (Weltanschauung). הדרך שבה אנו "רואים" את העולם - לא באמצעות חוש הראייה, אלא במובן של תפיסה, הבנה ופירוש. הפרדיגמה כוללת סידרה של אמונות וערכים, המשפיעים על הדרך בה היחיד תופס את המציאות ומגיב לתפיסה זו.

הפרדיגמה המקיפה והיציבה ביותר בעולם המערבי הייתה הפרדיגמה הכנסייתית. יחסי האדם עם האלוהות והדת הם אחד הנושאים המערכתיים הסבוכים ביותר שחווים האנושות בכלל, וכל אדם בפרט. סיפורה של הכנסייה הקתולית הוא סיפורו של הניסיון ליצור ולקיים לאורך זמן פרדיגמת-על תפיסתית וארגונית מקפת בדבר הסדר העולמי שתאפשר לייצג את סיבוכן של התופעות בעולם באמצעות מערכת של סדר היררכי ברור.

פרדיגמת-על זו היא שהעניקה לכנסייה את ההיגיון שמצדיק את מעמדה ואת כוחה במבנה הסדר הכללי שנתפס כסדר הקוסמי-האלוהי. סדר זה בנוי על היגיון מערכתי מדרגי, כאשר בראש הפירמידה הפרדיגמאטית של הקוסמוס מצויה האלוהות (או, ליתר דיוק, מצוי "השילוש הקדוש"), מתחתיו הכנסייה כשליחתו ומתחתיה האדם כנזר הבריאה, כשאחריו במדרג כל יתר היצורים. הפרדיגמה הכנסייתית מיסדה את הסדר בעולם כמערכת פשוטה. מיסוד זה הוא שקובע מהן השאלות הלגיטימית על העולם על-פי הגיונה של הכנסייה.

כאשר הציג קופרניקוס ב-1543 הוכחה לכך שהשמש מצויה במרכז היקום, וכדור הארץ סובב סביבה, נתפסו ממצאיו ככפירה בעיקר, שכן הם שמטו את הבסיס לסדר הפשוט של המערכת ולפרדיגמת-העל שבנתה הכנסייה לכינונו של סדר זה. קופרניקוס נמנע, על כן, מלפרסם את תגליתו בפומבי, והיא פורסמה מאוחר יותר על-ידי גלילאו גלילאי. גלילאו הגיע למסקנה ששיטת תלמי (שלפיה כדור הארץ מצוי במרכז היקום והירח והכוכבים נעים כולם סביבו) אינה תקפה. הוא קיבל במקומה את גישתו של קופרניקוס, ופרסם אותה ב-1632 בספרו "דיאלוג: על שתי שיטות העולם העיקריות, של תלמי ושל קופרניקוס".

שנה לאחר מכן החליטה הכנסייה לכלול את ספרו של גלילאו ברשימת הספרים האסורים, ולהרשיעו בחשד לכפירה מדרגה שנייה. גלילאו, לבוש בגלימה לבנה כבעל תשובה, הוכרח לכרוע ברך בפני שבעה קרדינלים-אינקוויזיטורים, ולקרוא וידוי שהוכן מראש. הוא הכריז על כך שהוא "כופר ומואס בכל השגיאות והכפירות", ונשבע, כי "בעתיד לבוא שוב לא אומר ולא אהגה, בעל פה או בכתב, דבר וחצי דבר שעלולים לעורר חשד דומה כנגדי". האגדה מספרת כי בעת שחזר בו מדעותיו בפומבי, מלמל: EPPUR SI MUOVE "ואף על פי כן נוע תנוע" - בהתכווננו לכדור הארץ, שהכנסייה טענה, כי הוא נייח ונמצא במרכז היקום. בכך הוא סלל את הדרך לתחילת ירידתה של פרדיגמת-העל הכנסייתית, אך גם לעלייתה של פרדיגמת-על חדשה - הפרדיגמה המדעי.

תהליך ערעור הפרדיגמה הכנסייתית נמשך עוד מאות בשנים ורק ב-1979 הזמין אליו האפיפיור יוחנן פאולוס השני תיאולוגים, חוקרים והיסטוריונים כדי לשוב ולבחון את פרשת גלילאו. האפיפיור הצהיר במעמד זה כי הכנסייה מסכימה עתה עם דעתו של גלילאו, כי גם בדת וגם במדע יש אמיתות שלעולם לא יוכלו להגיע לכלל עימות. ב-1982 הקים האפיפיור את "ועדת גלילאו", במטרה לשוב ולחקור את הפרשה. ב?1992, לאחר סדרה של מחקרים, הגישו חברי הוועדה את ממצאיהם. באותו מעמד הצהיר האפיפיור בפומבי על תמיכתו בפילוסופיה של גלילאו, וציין כמה "ההבנה, שמעידים עליה הגילויים הנפלאים של המדע ושל הטכנולוגיה, מוליכה אותנו בסופו של דבר אל המחשבה הנשגבת והראשונית הטבועה בכל דבר".

הפרדיגמה המדעית הפכה בהדרגה למתחרה בפרדיגמה הכנסייתית כפרדיגמת-על השואפת להסדיר ולהסביר את מכלול עולם התופעות על?פי היגיון-העל שלה. המטאפורה של המדע הניוטוני גם היא הציגה את הידע כבניין-על. המדענים הניחו, כי המדע יגלה את החוקים הבסיסיים, ועליהם ראוי יהיה להשתית - כפי שהציע דקארט (1650-1596) בספרו "הגיונות" - יסודות מוצקים שעליהם אפשר להניח את בניין הידע.

התפיסה הניוטונית קבעה כנורמה מדעית את החתירה לחקר "האמת המדעית", הנסמכת על העלאת השערות ועל בדיקת תקפותן. בתוך המדע עצמו מתקיימת תחרות בין פרדיגמות על שליטה בתחומים דיסציפלינאריים שונים; אולם לפי הנורמה המדעית, היגיון פנימי זה של החתירה המתמדת ל"אמת המדעית" הוא שיסדיר שאלות אלו במבנה הירארכי מוסדר ויציב. הנחות אלו על הסדר המדעי העולמי המשיכו ליהנות מהגמוניה במשך מאות בשנים, הגם שבפועל לא כך התנהלו המאבקים בין הפרדיגמות.

ספרו של תומס קון על "המבנה של מהפכות מדעיות", שראה אור ב-1962, דן במעברים פרדיגמטיים במדע. קון הדגים, שההנחה שפרדיגמות במדע השתנו כתוצאה מתהליכים מדעיים צרופים של "הפרכה" (במשמעות הפופריאנית של המלה), היא במידה רבה מיתוס. הטענה העיקרית של קון היא שהמציאות מראה, כי כדי שתתרחש במדע "מהפכה" - "אפיזודה של התפתחות בלתי-מצטברת שבה מוחלפת פרדיגמה ישנה, כולה או חלקה, בפרדיגמה חדשה ממנה, שאינה מתיישבת עמה" - לא די ב"משבר אפיסטימולוגי", אלא נדרש גם "משבר סוציולוגי". כלומר, בנוסף למשבר הנובע מההכרה בכך שהתיאוריה אינה מצליחה לפתור את החידות שמוצבות בפניה, חייב להתרחש מאבק בין האליטה השלטת הקובעת מהי ה"אמת" של התחום לבין המנהיגות של האליטה החדשה. כל שינוי כזה כרוך בתהליכים שמציינים את היחלשותם ואת שקיעתם של האליטה הקובעת באוניברסיטאות ושל עורכי כתבי-העת המדעיים המייצגים את הפרדיגמה הישנה. הוא כרוך גם בתפיסתם ההדרגתית של תפקידים ושל משרות על-ידי צעירים המאמינים בפרדיגמה החדשה ופועלים לבססה. החלפתן של פרדיגמות במדע היא תהליך ארוך, שמעורבים בו שינויי תפיסה לצד מאבקי עוצמה.

בתיאורית-העל שלו על עצמו, ביסס המדע את אמונתו על חוקים רציונאליים דטרמיניסטיים, סיבתיים ואובייקטיבים, והניח שאלו יאפשרו לו לרדת לחקר עולם התופעות. כשיטה, נועד המדע לקיים את "המשמעת (הדיסציפלינה) המדעית", שתאפשר לו לפענח את חידות היקום וכל אשר בו. יתר על כן, הנחות אלה הוחלו כמודל-העל גם על כל תחומי הדימויים שלנו בדבר סדר העולם "הנכון", ודחו את כל תפיסות הסדר האחרות כלא-רציונאליות או כלא-מדעיות. ההיגיון הפרדיגמאטי שלהן לא היה מוגבל רק לתחום ההתנהלות המדעית. הוא השפיע על דפוס המדינה המודרנית ועל דפוס הארגונים הציבוריים, הצבאיים ובמידה רבה גם העסקיים. הניהול שאף גם הוא להגיע למעלת '"ניהול מדעי".

התערערות התפיסה הפרדיגמאטית בעולם המדע

במשך כשלוש מאות שנה השתעשעו המדענים בניסיון לפצח את חידות היקום, עד שהגיעו פיסיקאים בני המאה העשרים (שרדינגר, הייזנברג, בוהר ואחרים), הפריכו את הנחתה של הפרדיגמה הניוטונית, שאפשר להגיע לידיעה שלמה של הטבע, ודחו את "השילוש הקדוש" הניוטוני של ודאות-סיבתיות-דטרמיניזם. "המציאות", כפי שהיא נתפסת על-ידינו, אינה אלא פועל יוצא של האדם המתבונן ושל מושאי תצפיתו. הפיסיקאים של המאה העשרים הוכיחו, כי כל יידע שלנו הוא תלוי-מתבונן ותלוי-הקשר. אנו יכולים להכיר רק את היבט המציאות שאנו מחפשים, בהתאם לאמצעים המשמשים אותנו בחיפוש זה; ובלשונו של הייזנברג: "מה שאנו רואים, אינו הטבע לעצמו, אלא הטבע כפי שהועמד בפני שיטת חקירתנו (...). מלאכתנו המדעית בפיסיקה אינה אלא שאילת שאלות בנוגע לטבע בלשון שבפינו, והשתדלות לקבל תשובה מהניסוי על-ידי האמצעים שברשותנו. על במת המציאות אנו עצמנו גם שחקנים וגם צופים".

לעיקרון אי-הוודאות של הייזנברג, שלפיו עצם הצפייה בטבע משנה את תכונותיו, נודעו השלכות מרחיקות לכת באשר לפרדיגמה המדעית במאה העשרים, בדומה לאלו שהיו לתיאוריה הקופרניקנית ביחס לפרדיגמה הכנסייתית במאה השש עשרה. לאורו של עיקרון אי-הוודאות, ולאורן של התפתחויות אחרות בשלהי המאה העשרים, התחילו המדענים עצמם לראות את ה"מציאות" כמערכת סבוכה. הטבע התגלה כמערכת של קישוריות דינאמית הכוללת גם את הצופה האנושי כרכיב אינטגראלי. כל חלק מחלקי המערכת הוא מערך יציב רק באופן יחסי, ושום חלק אינו יסודי יותר מהאחרים.

ההשלכות של התפתחויות אלו היו מרחיקות לכת ביותר, שכן הן שללו את כל ההצדקות של "בניין?העל של הידע". לקריסת הפרדיגמות הגדולות הייתה השפעה של "חילוץ הפקק", שמנע בעבר את האפשרות לראות את השונות ואת הסיבוכיות הגוברת של העולם.

סמכותם של שומרי הסף של הידע המדעי-הפרדיגמאטי - האוניברסיטאות וכתבי העת המדעיים - מתרופפת והולכת. ידע חדש ורב מתפתח מחוץ לכותלי האקדמיה - בארגוני הזנק למיניהם, ביחידות המחקר והפיתוח של התאגידים הגדולים, במכוני מחקר וקביעת מדיניות, ובגופים וארגונים רבים אחרים שאינם נזקקים להרשאה ולאישור של המוסדות הפרדיגמאטיים הישנים.

כיום מטשטשים והולכים הגבולות בין הדיסציפלינות הישנות, שבעבר נהגו להתבצר בהגיונן הן ונוצרות סינתזות חדשות מעניינות בין זרמים ובין אסכולות. השילוב הבין-תחומי והעל-תחומי, שבעבר נתפס על-ידי המוסדות האקדמיים כשולי ו"לא מדעי", נראה עתה כמרכזי וכמהווה דרך מבטיחה יותר להתפתחויות מרתקות במדע.

התערערות התפיסה הפרדיגמאטית בעולם העסקי

ארגונים היו קיימים תמיד. הם שימשו להשגת מטרות ויעדים שהיו מעבר להישג ידו של היחיד, אולם המהפכה התעשייתית היא שאפשרה את הקמת הארגונים התעשייתיים הגדולים והפרדיגמאטיים. הארגון התעשייתי בנוי במבנה פירמידה, עם גבולות ברורים, היררכיה ברורה, וחלוקת עבודה ברורה.

מטרות הארגון ותפיסותיו את עצמו, את עולמו ואת היעדים שיש להשיגם נקבעות בקודקוד הפירמידה בתהליך הקרוי אסטרטגיה. מטרות אלו מועברות כלפי מטה, כאשר המידע על הביצוע לצרכי השליטה והבקרה, מועבר מלמטה במעלה הפירמידה הארגונית. התפיסה האסטרטגית מבטאת במהותה את הגישה הפרדיגמאטית ואת יישומה בהקשר הארגוני. זו גם קבעה במידה רבה את הנטייה של ארגונים אלה למיסוד, ליציבות ולשימור עצמי.

הארגונים העסקיים, שאימצו לעצמם את עקרונות המהפכה התעשייתית ואת הרציונאל של הסדר המדעי, עברו מאז המהפכה התעשייתית שינויים גורפים. בעבר התקיימה יציבות רבה במוצרים שהארגונים העסקיים ייצרו, ועוד יותר מכך במודלים העסקיים שלהם. אולם כיום נדרשים הארגונים העסקיים להסתגל לא רק למציאות שבה כל "דור" של מוצרים טכנולוגיים ואחרים מתקצר באופן בולט (מעשר שנים בממוצע ערב מלחמת העולם השנייה, לפחות משנתיים בממוצע בסוף המאה העשרים), אלא גם לכך שהמודלים העסקיים עצמם מאבדים במהירות את הרלוונטיות שלהם. מה שמאפיין את העולם העסקי הם ההשתנות המהירה והסיבוכיות הגוברת של הסתעפויות לקטגוריות עסקיות חדשות.

שינויים אלה חייבו גמישות, שלא ניתן עוד לקיימה במבנה התפיסתי הפרדיגמאטי של האסטרטגיה. מאז הרבע האחרון של המאה הקודמת, הוגי הדעות של האסטרטגיה העסקית עוסקים במשבר המושג אסטרטגיה. השינויים הבסיסיים בסביבה העסקית מתרחשים במהירות כה גדולה עד שהריטואל של ההתכנסות האסטרטגית המתרחשת אחת לשנה, לקביעת יעדי הארגון לשנה הבאה, הפך לבלתי רלוונטי. הסיבוכיות חייבה גם את דרגי הביניים לקיים חשיבה שניתן לכנותה 'אסטרטגית' כחלק בלתי נפרד מהתהליך הניהולי.

אנו מצויים עתה בעיצומו של תהליך שניתן לתארו כמאבק בין שתי תפיסות עולם עסקיות, זו הפרדיגמאטית וזו הקטגוריאלית. התפיסה הפרדיגמאטית העסקית מניחה כי ניתן לשמר את המבנה דמוי הפירמידה ואת היציבות של הארגון העסקי ואילו התפיסה הקטגוריאלית טוענת למבנה ארגוני מטיפוס חדש - מבנה טרנספורמטיבי.

התהליך של יצירת קטגוריות חדשות בעולם העסקי מואץ עתה, אולם את תחילתו ניתן היה כבר לראות בתחילת המאה הקודמת. רוב התעשיות הבסיסיות, שבהקשרם נוצרו התאגידים הארגוניים הגדולים, התפתחו מיצירתה של קטגוריה חדשה. המכונית, הפטרוכימיה או הצילום, הציעו פתרונות לצרכים שלא היו מוכרים ככאלה בתחילת המאה העשרים. התעופה האזרחית, תעשיית התיירות, הטלוויזיה והטלפון הציעו פתרונות לצרכים שלא היו מוכרים ככאלה לפני כמחצית המאה. תעשיות דוגמת הצילום הדיגיטאלי והתקשורת הסלולארית, האינטרנט או תעשיית הון הסיכון, הציעו פתרונות לצרכים שלא היו מוכרים ככאלה לפני עשור.

קטגוריה חדשה היא לעולם לא רק טכנולוגיה חדשה. היא תמיד מערכתית ורב ממדית. יש לה היבטים טכנולוגיים, אך גם רבים אחרים, כולל שיווקיים התנהגותיים, ואף תפיסתיים, ויש שיטענו גם פילוסופיים, חדשים.

קטגוריה חדשה מתעצבת כשבמהלכו של תהליך של התמודדות עם בעיה חדשה או חיפוש פתרון חדש לבעיה ישנה, מזוהים צורך וערך חדשים שעד כה לא זוהו ככאלה. חברת "קארייר", למשל, כשהצביעה לראשונה על הצורך במיזוג אויר ופיתחה מענה לצורך שהיא עצמה הצביעה עליו, גרמה ליצירתה של קטגוריה חדשה - 'מיזוג אוויר'. הקטגוריה החדשה מבטאת הן סוג של מוצר חדש, טכנולוגיה חדשה, צורך חדש, שוק חדש, סוג חדש של רווחה אנושית ועוד. כל אלה והיחסים שביניהם מקבלים את משמעותם במסגרת ומתוך הקטגוריה . כך גם "זירוקס " כשהצביעה לראשונה על הצורך בצילום מסמכים והציעה את מכונת הצילום כמענה לצורך הזה. וכך גם "אמאזון" כשהצביעה על צורך אנושי חדש - חנות ספרים מקוונת - ונתנה מענה יעיל לכך.

הצורך בקטגוריות חדשות בעולם הולך ומחלחל לתודעה כמקור לצמיחה ולרווחה בכל תחומי החיים. העניין בשאלה כיצד נוצרות קטגוריות חדשות הולך וגובר בעיקר בתחום העסקי, שבו ככל שמחריפה התחרות בקטגוריות הקיימות ובשווקים הקיימים, גוברת גם המוטיווציה ליצור קטגוריות חדשות.כולם רוצים לחקות את החברות שהצליחו ליצור קטגוריות חדשות ובכך חמקו מהתחרות בשוק קיים, יצרו לעצמן שווקים חדשים, וזכו ביתרון ערך משמעותי ומתמשך, בטרם הפך השוק שוב לצפוף.

גוברת ההכרה גם בכך שקצב ההתיישנות של קטגוריות קיימות הולך ונעשה מהיר יותר. קטגוריות חדשות הופכות במהירות הולכת וגוברת לקטגוריות ישנות והן מוחלפות על ידי קטגוריות חדשות אחרות. הדואר האלקטרוני הפך את דואר המכתבים והפקס לקטגוריות שחדלו כמעט להיות רלוונטיות. המצלמה הדיגיטאלית עשתה זאת למצלמת הפילם, הבנקאות האלקטרונית עושה זאת לבנקאות המסורתית והאינטרנט עושה זאת בתחומים רבים של תקשורת.

הקטגוריות החדשות מארגנות מחדש את עולם התופעות ופותחות מרחב לשאלות, לבעיות ולפתרונות חדשים. בתהליך יצירת קטגוריה חדשה יש חשיבות מיוחדת לשם או למושג המארגן של הקטגוריה, דוגמת השמות 'תחבורה', או 'תעופה' במאה הקודמת, או השם Web 2.0 במאה שלנו.

יצירת המושג המארגן של הקטגוריה החדשה היא תהליך תפיסתי ולא תהליך טכנולוגי. הטכנולוגיה החדשה מקדימה את התפיסה החדשה. כשריילי הציע את התפיסה של ה- Web 2.0 כקטגוריה חדשה ב- 2004, טענו נגדו, ובמידה רבה של צדק, אך לא של הבנה, כי חלק ניכר מהכלים שהוא ייחס אותם ל- Web 2.0 היו כבר במה שמאז התחילו לכנותו כ- Web 1.0.

קטגוריות חדשות כאלה מתפתחות עתה במהירות ומקדמות אותנו בכל תחומי החיים. בתחום הרפואה מאפשרות יכולות ההבחנה המשתכללות זיהוי של מחלות חדשות, שמובחנות מהקטגוריות המוכרות של המחלות הקיימות ואלו מביאות לפיתוח תרופות חדשות. בתחומי המדע מצביעים ומפתחים קטגוריות דיסציפלינאריות חדשות, שנוצרות מהכרת הצורך בפיתוח תחומים חדשים של יידע "בין" הקטגוריות הדיסציפלינאריות הישנות. כך, למשל, התפתחה המידענות בין הספרנות לבין תורת המידע, והננו-ביולוגיה התפתחה בין תחומי הפיסיקה והביולוגיה. הקטגוריות החדשות המתפתחות עתה בכל תחומי החיים, גורמות לגירויים עסקיים חדשים ליצירת קטגוריות נוספות וכך הלאה והלאה.

מהן ההשלכות?

מה הן ההשלכות של המעבר מעולם של פרדיגמות לעולם של חשיבה ופעולה דרך קטגוריות?

ההשלכות הן רב ממדיות והדיון הממצה בהם הוא מעבר לכוונתי כאן. אם זאת אסיים בכמה הערות ראשוניות המתייחסות לממדים הבאים - ההשלכות על המיקום של האדם "הרגיל" כמעצב את סביבתו, ההשלכות לגבי תפיסתנו מה היא יצירתיות אנושית, ולבסוף, ההשלכות של כל אלה על הארגונים דרכם אנו פועלים ומייצרים .

עולם הקטגוריות הוא עולם שבו בני האדם "הרגילים" נוטלים את הסמכות והאחריות שהייתה שמורה בעולם הפרדיגמות לאליטות וקובעי הסמכות הפרופסיונאליים. התהליך של יצירת קטגוריות הוא תהליך של יצירתיות אנושית וחברתית משולבת. האינטרנט ממחיש את האפשרויות המלהיבות החדשות ליצירתיות אנושית-חברתית כזו ובהקשרו מתפתחים עתה כלים חדשים שיזרזו וירחיבו את מעגל המשתתפים בתהליכים אלה.

לכך תהיה גם השפעה על הרחבת תפיסתנו בדבר מהותה של יצירתיות. לא עוד רק יצירתיות שהיא נחלתם של אומנים, מוזיקאים, סופרים ויוצרים. לא עוד יצירתיות במובן של המצאות טכנולוגיות בעיקר, אלא גם יצירתיות במובנה הרחב כפירוש מחדש ורלוונטי של האני האישי, הקבוצתי והארגוני בעולם של קטגוריות רבות ומשתנות ללא הרף.

מקומו של האדם בארגונים והארגונים עצמם, גם הם חייבים להשתנות. בעולם של קטגוריות מרובות ומתחלפות במהירות לא ניתן להמשיך ולקיים את הארגונים הפירמידאליים, שנוצרו בהשפעת ההנחות הפרדיגמאטיות.

יש קשר עמוק בין עולם אנושי המתקדם דרך יצירת קטגוריות חדשות ובין תופעת הופעתן ופריחתן של ארגוני ההזנק (start-up), המאיימות כל פעם מחדש על חברות הענק ומכריחות אותן לשנות ולהשתנות. ארגוני הענק מנסים להכיל את השינויים העמוקים האלה בהגיונן הן, אך ספק רב אם יוכלו להתמיד בכך לאורך זמן. כך בארגונים העסקיים וכך גם בארגונים הציבוריים.

התפתחותן המהירה של קטגוריות חדשות בתחומים החברתיים גורמת לגידול ניכר במספרם של הארגונים שלא-למטרות-רווח. אלו קמים במטרה לבטא צרכים חדשים ולתת להם מענה כקטגוריות מובחנות חדשות. הארגונים שלא-למטרות-רווח מבליטים עוד יותר את אי-הצלחתם של הארגונים הפרדיגמאטיים הממשלתיים לענות על הצרכים של הקטגוריות החברתיות שעתה הן מובחנות ומחייבות את מוסדות מדינה לגמישות שהן לא בנויות לה. תופעה זו סופה שתשפיע גם על התרחשותם של שינויים עמוקים של המדינה הן במבנה והן בצורת התנהלות.



[1] גינגריץ', אוון, הספר שאיש לא קרא: המרדף אחר ספרו של קופרניקוס. תל אביב: הוצאת אריה ניר, 2004.

[2] שם.

[ 3] דקארט, רנה, הגיונות: על הפילוסופיה הראשונית. תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2001.

[4]קון . ת' (1977), המבנה של מהפכות מדעיות הוצאת מוסד ביאליק ירושלים.

[5]

Heisenberg, W., The Copenhagen Interpretation of Quantum Theory,

in Physics and Philosophy. London , 1958, Chap. 3.



[6] ליוטאר ז' (1979), המצב הפוסטמודרני. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

[7] ריס, א' וריס ל' (2005). מוצא המותגים. תל אביב: הוצאת מטר.


[8] קים צ' ומובורן ר' (2005). אסטרטגיית האוקיינוס הכחול. תל אביב: הוצאת מטר.