נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, שביקר השבוע בישראל, הוא ידיד טוב ונאמן למדינת ישראל וערב לביטחונה. עם זאת, הנשיא צרפתי אינו מסוגל לשנות את מדיניותה רבת השנים של ארצו במזרח התיכון. מדיניות משרד החוץ הצרפתי, "מדיניות הלבנט", לא תשתנה בנושא הפליטים, הסכסוך הפלסטיני או בסוגיית היחסים עם סוריה ולבנון. בבסיס מדיניות זו אינטרסים אסטרטגיים של צרפת במזרח התיכון, ובעיקר באגן הים התיכון. זו הסיבה לכך שצרפת תארח את כינוס מדינות הים התיכון בחודש הבא. כבר ב-1945, מיד לאחר המלחמה, יזם שארל דה-גול קיום ועידה שכזו. לפיכך, אין לצפות לשינוי ביחסה האוהד של צרפת למדינות ערב וכן למושבותיה לשעבר במגרב.
עם זאת, בכל זאת ניכר שינוי באווירה וביוזמות של סרקוזי, שהן יוזמות אמיצות. לראשונה, יש נשיא שמחויב בצורה חד-משמעית לביטחונה של מדינת ישראל, ועל כך יעידו דבריו הנחושים נגד הטרור והצהרתו כי לא ילחץ את ידו של מנהיג שלא יכיר במדינת ישראל, לא של אחמדינג'אד ולא של אנשי החמאס.
למרות זאת, לסרקוזי יש אינטרסים ולכן הוא מתפייס עם סוריה. הוא מחזיק בגישה שעדיף שסוריה תהיה לצידך מאשר לצד איראן ומעדיף לדבר עימה מאשר לבודד אותה מבחינת יחסים בינלאומיים. בנוסף, יש לו גם אינטרס כלכלי בשמירה על יחסים תקינים עם סוריה. למעשה, צרפת לא שינתה את גישתה המרקנטילית במזרח התיכון. מנגד, אי אפשר לצפות מסרקוזי להיות יותר קתולי מהאפיפיור. הרי ישראל עצמה מקיימת שיחות עם הסורים בתיווך טורקי.
סרקוזי פועל רבות כדי לשחרר אזרחית צרפתייה הנמצאת בשבי מורדי ה- farc בקולומביה. לשם כך, הוא אף הזמין לצרפת את נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, המקורב לארגון. למרבה הצער, הוא אינו נוקט בגישה דומה בנוגע לחייל החטוף, גלעד שליט, המחזיק גם הוא באזרחות צרפתית. לדברי סרקוזי, אין לו מה לעשות בנושא.
אשר לפלסטינים, סרקוזי מאמץ ביחס אליהם את עמדת הפרשנות הצרפתית להחלטה 242, התומכת בנסיגה מכל השטחים, לעומת הפרשנות האמריקנית, המדברת על נסיגה משטחים מסוימים. זו הסיבה שהנשיא הצרפתי העלה את נושא ההתנחלויות וה'כיבוש' והדגיש את הצורך בנסיגה ישראלית.
בנושא ירושלים, סרקוזי עשה טעות איומה כאשר דיבר על הפיכת ירושלים לבירת שתי המדינות. מדובר בטעות מהותית מבחינת הגישה לפתרון הסכסוך. אמנם יש דיבורים על חלוקה בירושלים, אך לא על חלוקתה לבירת שתי מדינות. העובדה שממשלת ישראל לא הגיבה לדבריו של סרקוזי בעניין מעוררת פליאה. ב- 1982, רה"מ מנחם בגין הזדרז להגיב על נאומו של פרנסואה מיטראן, שדיבר אז על הצורך להכיר באש"ף. מדינות ערב, מצידן, קיבלו באהדה את דבריו של סרקוזי ואמרו כי "צרפת היא אותה צרפת".
עם זאת, בכל זאת ניכר שינוי באווירה וביוזמות של סרקוזי, שהן יוזמות אמיצות. לראשונה, יש נשיא שמחויב בצורה חד-משמעית לביטחונה של מדינת ישראל, ועל כך יעידו דבריו הנחושים נגד הטרור והצהרתו כי לא ילחץ את ידו של מנהיג שלא יכיר במדינת ישראל, לא של אחמדינג'אד ולא של אנשי החמאס.
למרות זאת, לסרקוזי יש אינטרסים ולכן הוא מתפייס עם סוריה. הוא מחזיק בגישה שעדיף שסוריה תהיה לצידך מאשר לצד איראן ומעדיף לדבר עימה מאשר לבודד אותה מבחינת יחסים בינלאומיים. בנוסף, יש לו גם אינטרס כלכלי בשמירה על יחסים תקינים עם סוריה. למעשה, צרפת לא שינתה את גישתה המרקנטילית במזרח התיכון. מנגד, אי אפשר לצפות מסרקוזי להיות יותר קתולי מהאפיפיור. הרי ישראל עצמה מקיימת שיחות עם הסורים בתיווך טורקי.
סרקוזי פועל רבות כדי לשחרר אזרחית צרפתייה הנמצאת בשבי מורדי ה- farc בקולומביה. לשם כך, הוא אף הזמין לצרפת את נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, המקורב לארגון. למרבה הצער, הוא אינו נוקט בגישה דומה בנוגע לחייל החטוף, גלעד שליט, המחזיק גם הוא באזרחות צרפתית. לדברי סרקוזי, אין לו מה לעשות בנושא.
אשר לפלסטינים, סרקוזי מאמץ ביחס אליהם את עמדת הפרשנות הצרפתית להחלטה 242, התומכת בנסיגה מכל השטחים, לעומת הפרשנות האמריקנית, המדברת על נסיגה משטחים מסוימים. זו הסיבה שהנשיא הצרפתי העלה את נושא ההתנחלויות וה'כיבוש' והדגיש את הצורך בנסיגה ישראלית.
בנושא ירושלים, סרקוזי עשה טעות איומה כאשר דיבר על הפיכת ירושלים לבירת שתי המדינות. מדובר בטעות מהותית מבחינת הגישה לפתרון הסכסוך. אמנם יש דיבורים על חלוקה בירושלים, אך לא על חלוקתה לבירת שתי מדינות. העובדה שממשלת ישראל לא הגיבה לדבריו של סרקוזי בעניין מעוררת פליאה. ב- 1982, רה"מ מנחם בגין הזדרז להגיב על נאומו של פרנסואה מיטראן, שדיבר אז על הצורך להכיר באש"ף. מדינות ערב, מצידן, קיבלו באהדה את דבריו של סרקוזי ואמרו כי "צרפת היא אותה צרפת".
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
