בימים אלא, בהם מחיר ליטר דלק נמצא בשיא ישראלי חדש, 6.73 ש' לליטר דלק 95 אוקטן, החלטתי לבחון את הנעשה בשוק הדלק מול ההבטחות שניתנו לנו בשנת 1992, כאשר החלה הרפורמה בשוק הדלק ו"פתיחת שוק הדלק לתחרות". האמנם?
בתסקיר שהגיש גד שרלין, בעל תחנת "פז מעלה אדומים" במשפט המתנהל כבר שנים רבות בבית הדין הגבוה לצדק, העוסק בהסדרים הכובלים את בעלי תחנות הדלק עם חברות
הדלק הותיקות. וכך סוקר את המצב שרלין: "בשנת 1988 הוחלט בממשלה על רפורמה במשק הדלק, במיוחד במקטע השיווק. הוחלט כי יינתנו רישיונות לפתיחת חברות דלק חדשות ותחנות תדלוק חדשות. 5 שנים אח"כ, לאחר שהתגלה כי לא חל כל שינוי במשק, הוחלט לחקור את הנושא. ועדה בראשות הפרופסור (והשופט בדימוס) י. זמיר חקרה וקבעה כי הגורם לאי התחרות הינה בפשטות העדר לקוחות פוטנציאלים לחברות הדלק החדשות, באשר כל התחנות שהוקמו עד לשנת 1993 מחויבות בחוזים, שסעיפיהם המהותיים אחידים, לרכוש דלקים בלעדית מהחברות הוותיקות."
גד שרלין ממשיך בתסקיר לבית המשפט ומספר כי "בעקבות זאת, בשנת 1993 פרסם הממונה על ההגבלים קביעתו לפיה הסכמי האספקה ארוכי הטווח הינם הסדרים כובלים, באשר יש בהם פגיעה בצרכנים. אולם, בשנת 1995 הממונה נאלץ לבסוף למשוך את קביעתו זו וסוכם בפשרה כי הנושא יידון בביהמ"ש, אגב מחווה של שחרור כ-80 תחנות תדלוק." החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים התבססה על ההנחה שחברות הדלק החדשות והתחנות החדשות שיוקמו, ישנו את מצב אי התחרות הקיים בשנת 1995.
היום, 13 שנים אח"כ. האם חל שינוי? האם יש תחנות המתחרות ביניהן על מחיר הדלק? האם הוזלה של 31 אג' לליטר היא המקסימום האפשרי? הכפר-סבא, עירי, יש תחרות בין כ- 10 תחנות דלק של החברות סונול, פז,דלק דור-אלון וטן. כשהוקמה תחנת טן במרכז שרונה מול משטרת כ"ס, הבשורה שהביא לנו הצרכנים היית מחיר דלק מוזל ב-10 אג' לליטר, בשרות מלא. תוך כחודש רוב תחנות הדלק יישרו קו עם המחיר המוזל וכך במהלך השנים הגענו כבר ל-30 א"ג הנחה ברוב התחנות ומעט מהן כבר עם 31 אג' מתחת למחיר המחירון- חלקן עם שרות מלא וחלקן בשרות עצמי ועיתון חינם ( כולל יום שישי ) - אכן תחרות שאנחנו נהנים ממנה. אולם האם כך המצב בישראל - האין היוצא מן הכלל, כפר-סבא, מעיד על הכלל?
חברות הדלק, הנהנות הגדולות ממצב אי התחרות האמיתית, מצליחות בלהטטנות משפטית למשוך את הכרעת בית המשפט והממונה על ההגבלים העסקיים, וכך כבר שנים מונצח המצב בו אנו יכולים להינות מתחרות חלקית רק בחלק מאזורי הארץ- אזורים בהם נפתחו תחנות דלק חדשות בעשור האחרון.
מה באשר לערים הותיקות בהן יש הרבה תחנות דלק גדולות? האם יש שם תחרות אמיתית?
לדברי עו"ד שלי היאט, העוסקת בעתירה "ההנחנה יכולה להיות יותר גדולה. התחנה הכי זולה נותנת הנחה של 30 אג' מהמחיר המירבי בשרות מלא וניתן לתת הנחה של 45 אג' מהמחיר הזה. (לצורך החישוב יש להוסיף 15 אג' לעמלה בגין שרות מלא)". עו"ד היאט סוקרת את שוק תחנות הדלק בישראל ומספרת כי : "חלוקת תחנות הדלק הוא:
1. יש כ- 1100 תחנות ציבוריות.
2. מתוך התחנות הציבוריות, כ- 800 שייכות לחברות הותיקות: פז, דלק וסונול.
3. מתוך אלה ששייכות לחברות הותיקות, כ- 430 בבעלות פרטית (היינו הקרקע היא פרטית ולא בבעלות החברה). חברות אלה מחויבות בהסכמים כובלים של מאה שנים לקנות דלק במחירים המוכתבים על ידי החברות הותיקות וכיום מנהלות מאבק משפטי.
4. מתוכן, כ- 380 תחנות בניהול פרטי העבירו את השליטה לחברות הותיקות בחוזים ארוכי טווח.
5. 50 חברות בלבד, נשארו בניהול פרטי".
במצב הקיים יש "תחרות" בין 4 חברות הדלק הגדולות בעלות נתח שוק של יותר מ- 90% שמשאירות לעצמן את רוב הרווח ומאפשרות להוריד מחיר נקודתי היכן שיש להן תחרות עם חברת דלק "מציקה" כמו "טן" או "סדש" או חברות אחרות קטנות, שפועלות בעיקר בפריפריה. אילו כל בעלי תחנות הדלק - כ-1100 במספר, היו חופשיים מהחוזים הדרקוניים ל-100 שנה, עליהם הם חתומים, היתה תחרות אמיתים בין החברות על מחיר המכירה לבעל התחנה וכך גם במחיר המכירה לצרכן.
כיום, גם כאשר כתוב הנחה של 2,90 ש' לליטר סולר, זו פיקציה, היות ואין מחיר מומלץ לצרכן, וכל חברת דלק או תחנה קובעת את המחיר המומלץ לצרכן, ועל כן רק מחיר הדלק הוא הקובע ולא ההנחה הפיקטיבית. למחיר הפיקטיבי של הסולר יש גם תרומה מבינת מחירי התחבורה הציבורית, שמחושבים מידי פעם בפעם עפ"י מחיר הסולר המדגמיים והם לא תמיד האמיתיים.
לפני כ-3 חודשים היה אמור בית המשפט העליון לקבל החלטה בנושא החוזים הכובלים, שמעקרים את התחרות בשוק הדלק, אולם גם הפעם, התקבלה החלטה לא להחליט- הדיון נידחה ובינתיים חברות הדלק סופרות מזומנים.
מה אנחנו הצרכנים יכולים לעשות?
מחד, למצוא את מקום התדלוק הזול ביותר במסלול הנסיעה לעבודה, לבילוי ולתדלק שם. כמו כן לחסוך בדלק ע"י נסיעה חסכנית במהירות קבוע של לא יותר מ- 90 קמ"ש וכן לדאוג לצמיגי הרכב- שהם הגורם המקשר בין הרכב וכביש, ואחרי להתנגדות ולחיכוך עליהם על מנוע הרכב להתגבר. יש לשמור על לחץ הניפוח בהתאם להמלצת יצרן הרכב לנסיעה בטוחה, להארכת חיי הצמיג, לחסכון בדלק וליציבות הרכב. עשה לך נוהג לבדוק את לחץ הניפוח כשהצמיג במצב קר כל שבועיים או מקסימום פעם בחודש ולמלא את החסר. החלף צמיגים כאשר עומק התעלות הנותר במדרס יהיה 2 מ"מ. כאשר העומק נמוך מ-2 מ"מ, אחיזת הכביש של הצמיג לא תהיה יעילה בעיקר כאשר הכביש רטוב.אין חובה בהחלפת הצמיגים באחת. ניתן לעשות זאת בצמדים על הצירים מתוצרת שונה בתנאי שיהיו זהים במבניהם, במידותם, יחס החתך, קוד המהירות, בחוזקם ודומים בדגמם. בהחלפת צמיג בודד יש להקפיד שעומק התעלות בצמיג הנגדי על אותו סרן יהיה לא פחות מ? 50% מהחדש. הפרשי הגובה בין צמיג חדש לבין צמיג בעל שחיקה של למעלה מ-50% עלולים לגרום לכך שהרכב "ימשוך" לצד הנמוך/שחוק יותר. יש להמנע מזינוקים ובלימות חזקות, מהירויות גבוהות בעיקולי הדרך, עליה על רציפים ואבני שפה בזויות חדות. בכל מקרה של בלימה חריגה, עלייה על מדרכות ופגיעה בבורות בכביש, יש לבדוק ויזואלית את הצמיגים ולאתר פגיעות חיצוניות בצמיג ובחישוק.
נסיעה טובה זולה ובטוחה לכולם.
בתסקיר שהגיש גד שרלין, בעל תחנת "פז מעלה אדומים" במשפט המתנהל כבר שנים רבות בבית הדין הגבוה לצדק, העוסק בהסדרים הכובלים את בעלי תחנות הדלק עם חברות
הדלק הותיקות. וכך סוקר את המצב שרלין: "בשנת 1988 הוחלט בממשלה על רפורמה במשק הדלק, במיוחד במקטע השיווק. הוחלט כי יינתנו רישיונות לפתיחת חברות דלק חדשות ותחנות תדלוק חדשות. 5 שנים אח"כ, לאחר שהתגלה כי לא חל כל שינוי במשק, הוחלט לחקור את הנושא. ועדה בראשות הפרופסור (והשופט בדימוס) י. זמיר חקרה וקבעה כי הגורם לאי התחרות הינה בפשטות העדר לקוחות פוטנציאלים לחברות הדלק החדשות, באשר כל התחנות שהוקמו עד לשנת 1993 מחויבות בחוזים, שסעיפיהם המהותיים אחידים, לרכוש דלקים בלעדית מהחברות הוותיקות."
גד שרלין ממשיך בתסקיר לבית המשפט ומספר כי "בעקבות זאת, בשנת 1993 פרסם הממונה על ההגבלים קביעתו לפיה הסכמי האספקה ארוכי הטווח הינם הסדרים כובלים, באשר יש בהם פגיעה בצרכנים. אולם, בשנת 1995 הממונה נאלץ לבסוף למשוך את קביעתו זו וסוכם בפשרה כי הנושא יידון בביהמ"ש, אגב מחווה של שחרור כ-80 תחנות תדלוק." החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים התבססה על ההנחה שחברות הדלק החדשות והתחנות החדשות שיוקמו, ישנו את מצב אי התחרות הקיים בשנת 1995.
היום, 13 שנים אח"כ. האם חל שינוי? האם יש תחנות המתחרות ביניהן על מחיר הדלק? האם הוזלה של 31 אג' לליטר היא המקסימום האפשרי? הכפר-סבא, עירי, יש תחרות בין כ- 10 תחנות דלק של החברות סונול, פז,דלק דור-אלון וטן. כשהוקמה תחנת טן במרכז שרונה מול משטרת כ"ס, הבשורה שהביא לנו הצרכנים היית מחיר דלק מוזל ב-10 אג' לליטר, בשרות מלא. תוך כחודש רוב תחנות הדלק יישרו קו עם המחיר המוזל וכך במהלך השנים הגענו כבר ל-30 א"ג הנחה ברוב התחנות ומעט מהן כבר עם 31 אג' מתחת למחיר המחירון- חלקן עם שרות מלא וחלקן בשרות עצמי ועיתון חינם ( כולל יום שישי ) - אכן תחרות שאנחנו נהנים ממנה. אולם האם כך המצב בישראל - האין היוצא מן הכלל, כפר-סבא, מעיד על הכלל?
חברות הדלק, הנהנות הגדולות ממצב אי התחרות האמיתית, מצליחות בלהטטנות משפטית למשוך את הכרעת בית המשפט והממונה על ההגבלים העסקיים, וכך כבר שנים מונצח המצב בו אנו יכולים להינות מתחרות חלקית רק בחלק מאזורי הארץ- אזורים בהם נפתחו תחנות דלק חדשות בעשור האחרון.
מה באשר לערים הותיקות בהן יש הרבה תחנות דלק גדולות? האם יש שם תחרות אמיתית?
לדברי עו"ד שלי היאט, העוסקת בעתירה "ההנחנה יכולה להיות יותר גדולה. התחנה הכי זולה נותנת הנחה של 30 אג' מהמחיר המירבי בשרות מלא וניתן לתת הנחה של 45 אג' מהמחיר הזה. (לצורך החישוב יש להוסיף 15 אג' לעמלה בגין שרות מלא)". עו"ד היאט סוקרת את שוק תחנות הדלק בישראל ומספרת כי : "חלוקת תחנות הדלק הוא:
1. יש כ- 1100 תחנות ציבוריות.
2. מתוך התחנות הציבוריות, כ- 800 שייכות לחברות הותיקות: פז, דלק וסונול.
3. מתוך אלה ששייכות לחברות הותיקות, כ- 430 בבעלות פרטית (היינו הקרקע היא פרטית ולא בבעלות החברה). חברות אלה מחויבות בהסכמים כובלים של מאה שנים לקנות דלק במחירים המוכתבים על ידי החברות הותיקות וכיום מנהלות מאבק משפטי.
4. מתוכן, כ- 380 תחנות בניהול פרטי העבירו את השליטה לחברות הותיקות בחוזים ארוכי טווח.
5. 50 חברות בלבד, נשארו בניהול פרטי".
במצב הקיים יש "תחרות" בין 4 חברות הדלק הגדולות בעלות נתח שוק של יותר מ- 90% שמשאירות לעצמן את רוב הרווח ומאפשרות להוריד מחיר נקודתי היכן שיש להן תחרות עם חברת דלק "מציקה" כמו "טן" או "סדש" או חברות אחרות קטנות, שפועלות בעיקר בפריפריה. אילו כל בעלי תחנות הדלק - כ-1100 במספר, היו חופשיים מהחוזים הדרקוניים ל-100 שנה, עליהם הם חתומים, היתה תחרות אמיתים בין החברות על מחיר המכירה לבעל התחנה וכך גם במחיר המכירה לצרכן.
כיום, גם כאשר כתוב הנחה של 2,90 ש' לליטר סולר, זו פיקציה, היות ואין מחיר מומלץ לצרכן, וכל חברת דלק או תחנה קובעת את המחיר המומלץ לצרכן, ועל כן רק מחיר הדלק הוא הקובע ולא ההנחה הפיקטיבית. למחיר הפיקטיבי של הסולר יש גם תרומה מבינת מחירי התחבורה הציבורית, שמחושבים מידי פעם בפעם עפ"י מחיר הסולר המדגמיים והם לא תמיד האמיתיים.
לפני כ-3 חודשים היה אמור בית המשפט העליון לקבל החלטה בנושא החוזים הכובלים, שמעקרים את התחרות בשוק הדלק, אולם גם הפעם, התקבלה החלטה לא להחליט- הדיון נידחה ובינתיים חברות הדלק סופרות מזומנים.
מה אנחנו הצרכנים יכולים לעשות?
מחד, למצוא את מקום התדלוק הזול ביותר במסלול הנסיעה לעבודה, לבילוי ולתדלק שם. כמו כן לחסוך בדלק ע"י נסיעה חסכנית במהירות קבוע של לא יותר מ- 90 קמ"ש וכן לדאוג לצמיגי הרכב- שהם הגורם המקשר בין הרכב וכביש, ואחרי להתנגדות ולחיכוך עליהם על מנוע הרכב להתגבר. יש לשמור על לחץ הניפוח בהתאם להמלצת יצרן הרכב לנסיעה בטוחה, להארכת חיי הצמיג, לחסכון בדלק וליציבות הרכב. עשה לך נוהג לבדוק את לחץ הניפוח כשהצמיג במצב קר כל שבועיים או מקסימום פעם בחודש ולמלא את החסר. החלף צמיגים כאשר עומק התעלות הנותר במדרס יהיה 2 מ"מ. כאשר העומק נמוך מ-2 מ"מ, אחיזת הכביש של הצמיג לא תהיה יעילה בעיקר כאשר הכביש רטוב.אין חובה בהחלפת הצמיגים באחת. ניתן לעשות זאת בצמדים על הצירים מתוצרת שונה בתנאי שיהיו זהים במבניהם, במידותם, יחס החתך, קוד המהירות, בחוזקם ודומים בדגמם. בהחלפת צמיג בודד יש להקפיד שעומק התעלות בצמיג הנגדי על אותו סרן יהיה לא פחות מ? 50% מהחדש. הפרשי הגובה בין צמיג חדש לבין צמיג בעל שחיקה של למעלה מ-50% עלולים לגרום לכך שהרכב "ימשוך" לצד הנמוך/שחוק יותר. יש להמנע מזינוקים ובלימות חזקות, מהירויות גבוהות בעיקולי הדרך, עליה על רציפים ואבני שפה בזויות חדות. בכל מקרה של בלימה חריגה, עלייה על מדרכות ופגיעה בבורות בכביש, יש לבדוק ויזואלית את הצמיגים ולאתר פגיעות חיצוניות בצמיג ובחישוק.
נסיעה טובה זולה ובטוחה לכולם.
כותב בכמה אתרי אינטרנט, על דברים שאוהב. מרצה ומדריך טיולים בחו"ל, פרוייקטור ויועץ לעסקים קטנים- מזון, הלבשה תחתונה, מכונות אוטומטיות וממכר וזכיינות
