כל אחת נולדה להצליח. כל אישה יכולה יותר. יותר ממה שהיא מודעת לו, יותר ממה שהיא עושה, יותר ממה שהיא מרשה ומפרגנת לעצמה. סוד ההצלחה טמון בשחרור מתסמונות הרסניות שנשים מייצרות, מעצבות וגם נשאבות לתוכן. זיהוי, הצפה, הכרה ופעולה בתסמונות החבויות בך ובחייך ומנהלות אותך ואת שאיפותייך יהפכו אותך ממוצלחת למצליחה. בהצלחה.
תסמונת "אשת בית השחי"- האם את מכירה אותה? אולי יש לך חברה כזו? רוצה לעזור לה?
זאת שמתאימה את מידתה למידתו של לובש החולצה. קיומה, עוצמתה ונראותה תלויים באלו של ה"בוס". היא מגדירה את עצמה בהתאם למי שהוא. היא איננה שלמה בזכות עצמה. חייה ומי שהיא תלויים במי שהוא בתפקיד, בעסק ובכלל. הצלחתו- הצלחתה. אולי לא ממש מבחינתו, אך בהחלט כן מבחינתה. היא אשתו של...ד"ר, מהנדס, פוליטיקאי או כל איש אחר. בינה לבין עצמה כלל לא קיים הדיאלוג, בדבר קיום עצמאי משלה. היא החתיכה והוא השלם. ומשימתה לדאוג לשלם גם אם מעצמה, מחצית חייה תתעלם.
תסמונת "הנסיכה המחכה"- היית שם? את עדיין שם? אולי הבת שלך?
הנחמדה הגלובאלית, לפחות למראית עין. היא אינה יוזמת, איננה דוחפת, יש לה אי אילו רצונות משל עצמה, אך אותם היא מדחיקה עמוק לתוך המגירה. בחזון שלה, היא נסיכה ובתמונה השלמה יש גם אביר, שחור או בהיר, על סוס או בתוך מכונית בעיר. היא מחכה שהוא יגשים את משאלות ליבה. היא חולמת והוא אמור לקרוא את צפונותיה, לנחש, לחבר את התמונה השלמה ולהציע לה, הכרה, קידום או משרה נחשקה. ואם זה לא קרה, היא את עצמה תשכנע שהמצב כמו שהוא ממש לא נורא.
תסמונת "העו"סית"- אם את לא עוס"ית במקצוע כדאי לבדוק עמוק בפנים...
זו, לטפל נולדה. לתת, לטפח, להקל, לסדר, לספק מענה לצרכים של כולם חוץ מאשר אלו של עצמה. לכל קריאת עזרה היא ממהרת להגיע ראשונה, שכן בהגדרה שלה את עצמה, נתינה לסובלים ממצוקה זוהי המדרגה הכי נעלה. כל קיומה מותנה בנתינה. כאשר אנשים סביבה שמחים היא חסרת מיקוד וחסרת ייעוד. אז היא במצוקה, ותרה מיד לא ממש במודע, בצורך של האדם הבא. וזה כמובן בא.
התלות בה נשמרת, בעיני האנשים היא נהדרת. בשביל הרגעים שזקוקים לה היא נושמת וקיימת.
תסמונת "המקופחת הנצחית"- מרגישה שאת תמיד אחרונה? שכולן מצליחות ורק את לא?
הבעל לא מבין, הילדים ממש מנצלים, ההורים מעדיפים את האח האחר, הבוס או הבוסית הבטיחו ולא קיימו, גם החברות היו, כל עוד ממנה קיבלו. כן, היא תמיד מקופחת, או לפחות כך מרגישה ומשגרת את זה המסר לאומה. את חלקה בסצנה היא כלל אינה רואה. מבחינתה אין לה כל השפעה על מה שנהייה. תבקשו ממנה להחליף משקפיים, תאמרו לה שהכוח אצלה בידיים, מה שתשמעו יהיה אחד: אני תמיד מנוצלת על ידי כל אחד.
תסמונת "ה- BUZZY BEE"- אין לך דקה פנויה? את תמיד עמוסה ולא מצליחה להגשים רצונות?
היא תמיד עסוקה. בין קריירה, עבודה, משפחה, חברות והיא עצמה אין לה דקה של מנוחה. היא משווקת, היא מארגנת, היא מחברת, היא מוכרת והיא מייצרת דבש לעצמה, לחברה ולכל מי שסביבה. היא תמיד עסוקה. מבחינתה, מנוחה עושה אותה חסרת מנוחה. בפעם האחרונה שהיא עצרה זה היה כשכל המערכת קרסה. מבחוץ היא מעוררת התפעלות, לעיתים אפילו קנאה. מזמן, ההספקים שלה הפכו אגדה, רק שאם תשאלו אותה לדעתה, תשמעו שהיא ממש לא מספיקה.
תסמונת "הבלבלה"- מוציאה הרבה אנרגיה ללא תוצאות? מתקדמת בפול גז בניוטרל?
אין לה זמן, למרות שהיא לא ממש עושה הרבה. תמיד נראית עסוקה ואיש, כולל היא לא יודע במה. אם תבקשו שתכין רשימה תאמר לכן, שאין לה זמן אפילו לנשימה. בצהרי יום היא כבר עייפה, למרות שלא היא ולא אף אחד יכולים לומר מה עשתה. כמו הדבורה, היא רצה מדבר לדבר, לא עוצרת, והמרוץ אחר הכלום לעולם לא נגמר. אין לה זמן ללימודים, אין לה זמן למנוחה, אין לה זמן לכושר ואין לה זמן לבדוק את רמת האושר. היא בטיסה חד כיוונית שמבחינתה מאד משמעותית. בגדול היא מאד מבולבלת, מסתובבת סביב עצמה כמו מטולטלת, היא נראית שוקדת ויוקדת אך באמת היא פשוט לא ממוקדת.
תסמונת "אמצע החיים"- הגעת לגיל שאפשר להתחיל ואת לא ממש יודעת מה ואיך?
רגע אחד קטן בגיל 40 פחות או יותר, בו נשים בעולם ובישראל מרשות לעצמן להרגיש, לחשוב ולומר, שהן עשו עד כה למען כולם. ועכשיו, ברגע הזה בחיים, הן מעזות לפעול למען הן וחלומותיהן יוכלו לגדול. רגע נדיר, לו זוכה רק אישה שמרשה לעצמה, להתחיל ולחשוב שגם היא יכולה להיות מיני- מעצמה. ושכל מה שעשתה למען בן זוגה ומשפחתה, תוכל עכשיו לעשות למען נפשה שלה. מהר מאד היא מגלה, שקל יותר לעשות למען האחר, ושחלום קטן או גדול הוא רק צעד אחד בכיוון של לגדול. ושצריך להאמין, וצריך וללמוד, וצריך להשתחרר, וצריך גם לאפשר, לעצמה להיות בשבילה ולא עוד רק בשביל המשפחה. רגע של פחד, שקל מאד לאבד ולחזור ולצלול למקום המוכר של עזרה לאחר, טיפול בחסר, קידום המסכן ותרומה לכולם במקום לבנות באומץ לעצמה את העולם.
כל הזכויות שמורות לשירית בן- ישראל
תסמונת "אשת בית השחי"- האם את מכירה אותה? אולי יש לך חברה כזו? רוצה לעזור לה?
זאת שמתאימה את מידתה למידתו של לובש החולצה. קיומה, עוצמתה ונראותה תלויים באלו של ה"בוס". היא מגדירה את עצמה בהתאם למי שהוא. היא איננה שלמה בזכות עצמה. חייה ומי שהיא תלויים במי שהוא בתפקיד, בעסק ובכלל. הצלחתו- הצלחתה. אולי לא ממש מבחינתו, אך בהחלט כן מבחינתה. היא אשתו של...ד"ר, מהנדס, פוליטיקאי או כל איש אחר. בינה לבין עצמה כלל לא קיים הדיאלוג, בדבר קיום עצמאי משלה. היא החתיכה והוא השלם. ומשימתה לדאוג לשלם גם אם מעצמה, מחצית חייה תתעלם.
תסמונת "הנסיכה המחכה"- היית שם? את עדיין שם? אולי הבת שלך?
הנחמדה הגלובאלית, לפחות למראית עין. היא אינה יוזמת, איננה דוחפת, יש לה אי אילו רצונות משל עצמה, אך אותם היא מדחיקה עמוק לתוך המגירה. בחזון שלה, היא נסיכה ובתמונה השלמה יש גם אביר, שחור או בהיר, על סוס או בתוך מכונית בעיר. היא מחכה שהוא יגשים את משאלות ליבה. היא חולמת והוא אמור לקרוא את צפונותיה, לנחש, לחבר את התמונה השלמה ולהציע לה, הכרה, קידום או משרה נחשקה. ואם זה לא קרה, היא את עצמה תשכנע שהמצב כמו שהוא ממש לא נורא.
תסמונת "העו"סית"- אם את לא עוס"ית במקצוע כדאי לבדוק עמוק בפנים...
זו, לטפל נולדה. לתת, לטפח, להקל, לסדר, לספק מענה לצרכים של כולם חוץ מאשר אלו של עצמה. לכל קריאת עזרה היא ממהרת להגיע ראשונה, שכן בהגדרה שלה את עצמה, נתינה לסובלים ממצוקה זוהי המדרגה הכי נעלה. כל קיומה מותנה בנתינה. כאשר אנשים סביבה שמחים היא חסרת מיקוד וחסרת ייעוד. אז היא במצוקה, ותרה מיד לא ממש במודע, בצורך של האדם הבא. וזה כמובן בא.
התלות בה נשמרת, בעיני האנשים היא נהדרת. בשביל הרגעים שזקוקים לה היא נושמת וקיימת.
תסמונת "המקופחת הנצחית"- מרגישה שאת תמיד אחרונה? שכולן מצליחות ורק את לא?
הבעל לא מבין, הילדים ממש מנצלים, ההורים מעדיפים את האח האחר, הבוס או הבוסית הבטיחו ולא קיימו, גם החברות היו, כל עוד ממנה קיבלו. כן, היא תמיד מקופחת, או לפחות כך מרגישה ומשגרת את זה המסר לאומה. את חלקה בסצנה היא כלל אינה רואה. מבחינתה אין לה כל השפעה על מה שנהייה. תבקשו ממנה להחליף משקפיים, תאמרו לה שהכוח אצלה בידיים, מה שתשמעו יהיה אחד: אני תמיד מנוצלת על ידי כל אחד.
תסמונת "ה- BUZZY BEE"- אין לך דקה פנויה? את תמיד עמוסה ולא מצליחה להגשים רצונות?
היא תמיד עסוקה. בין קריירה, עבודה, משפחה, חברות והיא עצמה אין לה דקה של מנוחה. היא משווקת, היא מארגנת, היא מחברת, היא מוכרת והיא מייצרת דבש לעצמה, לחברה ולכל מי שסביבה. היא תמיד עסוקה. מבחינתה, מנוחה עושה אותה חסרת מנוחה. בפעם האחרונה שהיא עצרה זה היה כשכל המערכת קרסה. מבחוץ היא מעוררת התפעלות, לעיתים אפילו קנאה. מזמן, ההספקים שלה הפכו אגדה, רק שאם תשאלו אותה לדעתה, תשמעו שהיא ממש לא מספיקה.
תסמונת "הבלבלה"- מוציאה הרבה אנרגיה ללא תוצאות? מתקדמת בפול גז בניוטרל?
אין לה זמן, למרות שהיא לא ממש עושה הרבה. תמיד נראית עסוקה ואיש, כולל היא לא יודע במה. אם תבקשו שתכין רשימה תאמר לכן, שאין לה זמן אפילו לנשימה. בצהרי יום היא כבר עייפה, למרות שלא היא ולא אף אחד יכולים לומר מה עשתה. כמו הדבורה, היא רצה מדבר לדבר, לא עוצרת, והמרוץ אחר הכלום לעולם לא נגמר. אין לה זמן ללימודים, אין לה זמן למנוחה, אין לה זמן לכושר ואין לה זמן לבדוק את רמת האושר. היא בטיסה חד כיוונית שמבחינתה מאד משמעותית. בגדול היא מאד מבולבלת, מסתובבת סביב עצמה כמו מטולטלת, היא נראית שוקדת ויוקדת אך באמת היא פשוט לא ממוקדת.
תסמונת "אמצע החיים"- הגעת לגיל שאפשר להתחיל ואת לא ממש יודעת מה ואיך?
רגע אחד קטן בגיל 40 פחות או יותר, בו נשים בעולם ובישראל מרשות לעצמן להרגיש, לחשוב ולומר, שהן עשו עד כה למען כולם. ועכשיו, ברגע הזה בחיים, הן מעזות לפעול למען הן וחלומותיהן יוכלו לגדול. רגע נדיר, לו זוכה רק אישה שמרשה לעצמה, להתחיל ולחשוב שגם היא יכולה להיות מיני- מעצמה. ושכל מה שעשתה למען בן זוגה ומשפחתה, תוכל עכשיו לעשות למען נפשה שלה. מהר מאד היא מגלה, שקל יותר לעשות למען האחר, ושחלום קטן או גדול הוא רק צעד אחד בכיוון של לגדול. ושצריך להאמין, וצריך וללמוד, וצריך להשתחרר, וצריך גם לאפשר, לעצמה להיות בשבילה ולא עוד רק בשביל המשפחה. רגע של פחד, שקל מאד לאבד ולחזור ולצלול למקום המוכר של עזרה לאחר, טיפול בחסר, קידום המסכן ותרומה לכולם במקום לבנות באומץ לעצמה את העולם.
כל הזכויות שמורות לשירית בן- ישראל
שירית בן- ישראל
מנכ"לית STS
הדרכה לעיצוב ארגונים מובילים בע"מ
מרצה, יועצת ומאמנת עסקית וניהולית
מנכ"לית STS
הדרכה לעיצוב ארגונים מובילים בע"מ
מרצה, יועצת ומאמנת עסקית וניהולית