המסח'רה של השואה 

המסח'רה של השואה (ביזנס ושמו שואה )

שירית בן- ישראל, מנכ"לית STS בע"מ לעיצוב ארגונים מובילים
ואזרחית מאד מודאגת מהתנהלות ממשלות ומנהיגויות בישראל * כל הזכויות שמורות


כי- one man's shit is SOMETIMES another man's honey

גם משואה ניתן לעשות כסף.
מסתבר שגם משואה ניתן לעשות כסף. והרבה. ומי מתאים לכך יותר מאשר "נבחרי העם היהודי?".
מקדמא דנא עורר העם היהודי שנאה בקרב עמים, דתות וכתות. כיהודיה חילונית אך מאמינה ביושרי, בכנותי ובהגינותי, מצאתי עצמי לעיתים קרובות יוצאת למלחמת קודש על הגנת שם עמי. נלחמתי על המוניטין ללא חת. אבל תמיד ידעתי שבכל אמירה, קשה ככל שתהיה יש גרעין של אמת. חייב להיות. אלו הם כלל המשחק. אין עשן בלי אש. אין ברק בלי רעם. אין תוצאה בלי סיבה.

שואת 2008, המתרחשת בחסות והפקת העל של נבחרים מקורבים בעם היהודי, בישראל ובתפוצות, מקורבים לדלתות, צלחות והקצבות עוררה בי מחדש את השאלה: מי האש בסוגיית המסח'רה של השואה?.

יש את העם היהודי ויש את העסקן- עשקן היהודי
רגע של הארה במהלך יום השואה העלה את האבחנה בסוגיית האש והעשן של המדינה. יש את העם היהודי ויש את העסקן- עשקן היהודי. ומקור כל השנאה כלפינו הוא בעסקן- עשקן היהודי.
הוא אשכנזי והוא מזרחי
הוא דתי, חילוני או חרדי
הוא מקורב, מקרב ומתקרב
ומומחה בייצור כסף מסבל וכאב
הוא עומד בראש ארגונים ועמותות
הוא שולח יד לקרנות והקצבות
הוא בוחש והוא לוחש
הוא קולח והוא לוקח
בתיאוריה, עבור העם היהודי
בפרקטיקה ליעד אישי נקודתי.

ההיסטוריה של השואה המקורית
אז פעם, בשנת 1944 יצר העם הגרמני תהליך מחריד, על בסיס חזון, אסטרטגיה, מטרות ויעדים, של היטלר, מפלצת- העל שבמרכזו- השמדת 6 מליון מהעם היהודי. לזה קראנו "השואה".
ממשלת גרמניה שבאה אחריו החליטה לפצות את היהודים, השרידים הגאים, על אבדן האנשים ושמחת החיים וקבעה פיצויים ורנטות חודשיות. מחשבת תם הייתה שכל ניצול ושורדת יקבלו את הפיצוי ישירות לחשבונם עד יום מותם. אבל כאן, נכנס לתמונה של פיצוי שורד השואה היהודי, העסקן- עשקן היהודי. והוא יהודי- ייעודי. אצלו, מה ששל העולם- שלו ומה ששלו הולך לחשבונו.
וכך, הפיצויים מגיעים לחשבונות, אבל לא של הניצולים והניצולות, אלא דרך ידיהם השמנמנות והחמסניות של העסקנים היהודים. ועל פי החלטה של ממשלה הם מועברים לקרנות ועמותות של העסקנים במקום לחשבונות של הניצולים.

שאלות כואבות לממשלות ומנהיגויות בישראל
ומי הייתה הממשלה שהחליטה להסטות את הכספים מדרך המלך לחשבונות של יקירי העמותות?
ומי פיקח מטעם ממשלת גרמניה על הסטת התשלומים מהאנשים הראויים לעסקנים היהודיים?
ולמה שתקו הממשלות שלא היו מעורבות?
ולמה נאלמו דום הניצולים והניצולות?
ומי מרוויח מפרויקטים למען נזכור את השואה שהייתה?
ומתי ואיך הפך "מצעד החיים" ל"מצעד שדידת החיים?"

המאכער היהודי השולט בקודקודים
העסקן- עשקן היהודי שממאיס ברחבי העולם את העם היהודי, נכנס לתפקיד הטבעי שמלכתחילה השניא אותנו על כולם. הוא מתווך והוא חותך, הוא מאכער והוא מעכיר, המאכער היהודי המכוער.
ואיפה היו ניצולי השואה? באותה מדורת שבט סביבה החליטו לשבת עשרות שנים בשתיקה, הכחשה והמתנה, גם צוללני הקישון, ניצולי המכבייה והירקון, שרופי וקטועי פעולות איבה, הורי, ילדי ונשי נעדרים נהדרים, וכל מי שהוא יקיר העם היהודי אבל נבחר יקיר המערכת.

חותכי הקופונים
ומי חותך קופון?, לא ההמון, אלא הנבחר היהודי, תואם קאפו- ייעודי, שהיום משמש יו"ר וועדה, ארגון או עמותה וגם ייתכן שיהיה חבר בממשלה, בעל אחיזה ושליטה ויכולת הכוונה על תקציבים ותשלומים של הגרמנים שהיו אמורים להגיע לניצולים היהודים.

הבעיה היא אם כן, בניגוד לנועם לניר ומצדדיו, איננה במוסר התשלומים של הגרמנים שייפגע, אלא בקופון שחס וחלילה מחשבונות העסקן- עשקן היהודי ייגדע.

והעסקן- עשקן היהודי מגדיל וממציא, חשבונות רדומים בבנקים, שצוברים ריבית שדרכה ללא נודעת.
החשבונות רדומים, האנשים מורדמים, אך שני הצדדים יודעים שלא לאורך ימים.

אז מה היה לנו בעצם?
הייתה לצערנו שואה
ויש עדיין ניצולים
ויש והיו תשלומים
והם על פי החלטת ממשלות הועברו לעמותות
ומדברים על פרויקטים
שמממנים משרות של יקירים ומשפחות
שמאפשרים לעסקן היהודי
להמשיך להפוך תשלומי שואה למשהו ייעודי
עסקנים יהודיים חותכים קופון
וזורקים קמצוץ מהשאריות להמון
ויש חשבונות רדומים
ויש שורדים שאו-טו-טו מתים
והעסקן- עשקן היהודי
ממשיך להרוס באופן שיטתי
את חיינו, שמנו ומדינתנו.
כי ככה אנחנו-
נהדרים בטקסים לזכר המתים,
גרועים ועושקים אל אלו שעדיין חיים.

המסחר'ה של השואה- הגיע הזמן לשים קץ לפרשה,
ויוחזרו לאלתר 2 מליון שקלים לחשבון כל ניצול וניצולה או בניהם ובנותיהם
כי הכסף שנגזל מהם את החיים פעם שנייה גזל!.