פרשת חזן שנפסקה לאחרונה בבית המשפט העליון, בה נושא הדיון היה חלוקת סמכויות פנימיות בסיווג עסקאות בין מס שבח למס הכנסה, מדגישה יותר מתמיד את ההצדקה שביסוד מדיניותו של ראש רשות המיסים איתן רוב לאיחוד האגפים; הדיון היה מתייתר ומס הכנסה היה גובה יותר כסף אילו היה האיחוד מושלם זה מכבר.
יתרונות האיחוד ברורים: צמצום רב בכח אדם, הקטנת ביורוקרטיה, הגברת התיאום בין שומת מס שבח לבין שומות מס הכנסה, שילוב המאפשר למייצג אחד לדבר עם גורם אחד האחראי על מס שבח ומס הכנסה של נישום פלוני, מערך גבייה אחד ומנהל אחד (פקיד שומה משותף).
כיום קיימים חסרונות רבים: לא ניתן לקזז הפסד הון משבח מקרקעין, אלא באישור מס הכנסה; זכות קיזוז זו המוקנית לפי חוק לכל נישום אינה מצדיקה ריצה בין שני משרדי המס, כפי שקיים כיום, במטרה להביא "אישור" כאמור מפקיד במשרד מס הכנסה לפקיד במס שבח. מדובר בעובדי מדינה של אותו משרד ממשלתי. בית משפט ביקר כבר בלשון חריפה נוהל דומה שהיה במס רכוש.
לא תמיד אישורי הפסדים במס הכנסה מקובלים על-ידי פקידי מס שבח. ויכוח פנים משרדי מוביל את האזרח לעיתים גם לבתי המשפט. בעמ"ש 75/90 אורדן נחלקו גם עמדות השופטים בשאלה מהי סמכות פקיד מס שבח מקום בו הוא סבור כי אישור הפסדים ניתן בטעות על-ידי פקיד מס הכנסה.
שאלות דומות ומחלוקות סמכויות התעוררו גם בפסקי דין נוספים, כדוגמת עמ"ש 146/90 דז-אלום ועמ"ש 580/92 פז. התעוררו גם שאלות בנושאי חפיפה נוספים: האם פקיד מס שבח רשאי לקבוע בעצמו "שינוי ייעוד", או שמא עליו לפעול רק על-פי אישור פקיד השומה (עמ"ה 105/86 דנקנר). למי הסמכות לפטור ממס שבח ולחייב במס הכנסה (טופס 50).
בעניין אורדן צץ התסכול הנ"ל גם ע"י השופט בכור: "נכון אמנם שמסקנה זו נראית בלתי צודקת לכאורה... אבל זהו החוק והרי אנו דנים כאן בדיני מסים, שלא בכל מקרה מתיישבים עם צדק חברתי או אישי".
בפרשת חזן נדרש בית המשפט העליון להכרעה למי הסמכות לקבוע סיווג עיסקה כהונית (שבח) או פירותית (מס הכנסה). בית המשפט העליון, בלית ברירה ותוך הכרח ושימוש מופלא בשיקול דעת משפטי מבריק, פיתח תזות מרחיקות לכת, אך מיותרות בנסיבות אחרות, בתחום שהינו למעשה ביורוקרטיה פנים אגפית לשמה.
באותו מקרה נקבע, כי הסמכות לסיווג העיסקה הינה לפ"ש ולא למנהל מס שבח. בהמשך לפס"ד חזן, אם רוצה איתן רוב הוא יכול להורות על נוהל סיווג עסקאות פנימי, שיחסוך דיונים אלו. לטווח הבינוני תיחסך הביורוקרטיה ע"י מיזוג חוליות מס שבח למשרדי השומה תחת ניהול משותף; אותו מנהל (פקיד השומה) הוא שיהיה האחראי לקיזוז הפסד הון מהשבח, והרכזים שתחתיו יכריעו במחלוקות כדוגמת סיווג (חזן) אצל אותו מנהל, ולא בבתי משפט. זו הקלה משמעותית בחיי הנישום, שלא היה פקיד מוסמך שיכול היה לפתור בעיותיו הביורוקרטיות, אלא שנדרש לפתור זאת רק דרך ערר לביהמ"ש. ניהול טוב יחסוך הצורך בבתי משפט.
ועדות ערר רבות תמצאנה עצמן כמעט מובטלות. אכן מכה קשה לביורוקרטיה. ענף תעשייתי שלם, המחזיק אלפי עררי מס שבח לשנה, יגדע. איחוד התיקים למשרד אחד יסיים את חגיגת פסקי הדין הרבים בנושאי ביורוקרטיה פנים-אגפית.
הנהנים העיקריים של ההחלטה יהיו האזרחים. הפקידים גם הם יברכו עליה בסופו של דבר, שכן התועלת לאזרחים והיעילות היא מטרתם העיקרית שעבורה הם באים יום יום לעבודה.
גם נוהל הדיווח ראוי שישתנה. כיום מוטלת חובת הגשת דו"ח על רווח הון תוך 30 יום, וחובת דיווח על שבח מקרקעין תוך 50 יום. הטיפול יאוחד כך שהדיון המשפטי על השבח יהיה בדומה לרווח הון רק עם הטיפול השומתי התקופתי (אחת ל-3 או 4 שנים). מבנה החקיקה יכול שיותאם בהליך איטי אך החלטי, בינתיים רשאים פקידי מס שבח ליתן ארכות לאזרח להגשת "השגות" על שומות, כך שההשגות על השבח יוגשו עם ההשגות על שנת המס כולה. אזרח שאצה לו דרכו, או שאין לו תיק במס הכנסה, יוכל להגיש השגה מיידית ולנהל הליכים משפטיים. החלטה על הכמות הביורוקרטיות של מספר ההליכים תהיה לפתחו של האזרח.
ביטול ההליכים במס שבח לא יוביל להפחתת גבייה. להיפך. תוספת המס בהליכי המשפט במס שבח היא פחות מעשירית אחוז מתקציב המדינה, ולא ברור אם העלויות העקיפות אינן עולות עליה. פקידי מס שבח שיתפנו מביקורים בבתי המשפט בדיונים על אלפי שקלים בודדים, יוכלו להתחקות אחרי עסקאות רבות של מיליונים שאינן מדווחות כלל (או תכנוני מס אגרסיביים), ובדרך זו להעמיק את הגבייה ואת תחושת הצדק של הנישומים שומרי החוק.
לבסוף, קחו כדוגמא את פרשת חזן, בו נקבעו כללים מסובכים מתי רשאי פקיד שומה לסווג מחדש עיסקה שטרם התיישנה במס שבח. לפי בית המשפט העליון, אם התיישנה העיסקה במס שבח (4 שנים מתאריך השומה), לא ניתן לסווגה מחדש במס הכנסה. אילו חוליות מס שבח היו תחת פקיד שומה, כי אז שאלת הסיווג היתה נידונה טרם ההתיישנות, בפני אותו מנהל. רווח נטו למס הכנסה.
יתרונות האיחוד ברורים: צמצום רב בכח אדם, הקטנת ביורוקרטיה, הגברת התיאום בין שומת מס שבח לבין שומות מס הכנסה, שילוב המאפשר למייצג אחד לדבר עם גורם אחד האחראי על מס שבח ומס הכנסה של נישום פלוני, מערך גבייה אחד ומנהל אחד (פקיד שומה משותף).
כיום קיימים חסרונות רבים: לא ניתן לקזז הפסד הון משבח מקרקעין, אלא באישור מס הכנסה; זכות קיזוז זו המוקנית לפי חוק לכל נישום אינה מצדיקה ריצה בין שני משרדי המס, כפי שקיים כיום, במטרה להביא "אישור" כאמור מפקיד במשרד מס הכנסה לפקיד במס שבח. מדובר בעובדי מדינה של אותו משרד ממשלתי. בית משפט ביקר כבר בלשון חריפה נוהל דומה שהיה במס רכוש.
לא תמיד אישורי הפסדים במס הכנסה מקובלים על-ידי פקידי מס שבח. ויכוח פנים משרדי מוביל את האזרח לעיתים גם לבתי המשפט. בעמ"ש 75/90 אורדן נחלקו גם עמדות השופטים בשאלה מהי סמכות פקיד מס שבח מקום בו הוא סבור כי אישור הפסדים ניתן בטעות על-ידי פקיד מס הכנסה.
שאלות דומות ומחלוקות סמכויות התעוררו גם בפסקי דין נוספים, כדוגמת עמ"ש 146/90 דז-אלום ועמ"ש 580/92 פז. התעוררו גם שאלות בנושאי חפיפה נוספים: האם פקיד מס שבח רשאי לקבוע בעצמו "שינוי ייעוד", או שמא עליו לפעול רק על-פי אישור פקיד השומה (עמ"ה 105/86 דנקנר). למי הסמכות לפטור ממס שבח ולחייב במס הכנסה (טופס 50).
בעניין אורדן צץ התסכול הנ"ל גם ע"י השופט בכור: "נכון אמנם שמסקנה זו נראית בלתי צודקת לכאורה... אבל זהו החוק והרי אנו דנים כאן בדיני מסים, שלא בכל מקרה מתיישבים עם צדק חברתי או אישי".
בפרשת חזן נדרש בית המשפט העליון להכרעה למי הסמכות לקבוע סיווג עיסקה כהונית (שבח) או פירותית (מס הכנסה). בית המשפט העליון, בלית ברירה ותוך הכרח ושימוש מופלא בשיקול דעת משפטי מבריק, פיתח תזות מרחיקות לכת, אך מיותרות בנסיבות אחרות, בתחום שהינו למעשה ביורוקרטיה פנים אגפית לשמה.
באותו מקרה נקבע, כי הסמכות לסיווג העיסקה הינה לפ"ש ולא למנהל מס שבח. בהמשך לפס"ד חזן, אם רוצה איתן רוב הוא יכול להורות על נוהל סיווג עסקאות פנימי, שיחסוך דיונים אלו. לטווח הבינוני תיחסך הביורוקרטיה ע"י מיזוג חוליות מס שבח למשרדי השומה תחת ניהול משותף; אותו מנהל (פקיד השומה) הוא שיהיה האחראי לקיזוז הפסד הון מהשבח, והרכזים שתחתיו יכריעו במחלוקות כדוגמת סיווג (חזן) אצל אותו מנהל, ולא בבתי משפט. זו הקלה משמעותית בחיי הנישום, שלא היה פקיד מוסמך שיכול היה לפתור בעיותיו הביורוקרטיות, אלא שנדרש לפתור זאת רק דרך ערר לביהמ"ש. ניהול טוב יחסוך הצורך בבתי משפט.
ועדות ערר רבות תמצאנה עצמן כמעט מובטלות. אכן מכה קשה לביורוקרטיה. ענף תעשייתי שלם, המחזיק אלפי עררי מס שבח לשנה, יגדע. איחוד התיקים למשרד אחד יסיים את חגיגת פסקי הדין הרבים בנושאי ביורוקרטיה פנים-אגפית.
הנהנים העיקריים של ההחלטה יהיו האזרחים. הפקידים גם הם יברכו עליה בסופו של דבר, שכן התועלת לאזרחים והיעילות היא מטרתם העיקרית שעבורה הם באים יום יום לעבודה.
גם נוהל הדיווח ראוי שישתנה. כיום מוטלת חובת הגשת דו"ח על רווח הון תוך 30 יום, וחובת דיווח על שבח מקרקעין תוך 50 יום. הטיפול יאוחד כך שהדיון המשפטי על השבח יהיה בדומה לרווח הון רק עם הטיפול השומתי התקופתי (אחת ל-3 או 4 שנים). מבנה החקיקה יכול שיותאם בהליך איטי אך החלטי, בינתיים רשאים פקידי מס שבח ליתן ארכות לאזרח להגשת "השגות" על שומות, כך שההשגות על השבח יוגשו עם ההשגות על שנת המס כולה. אזרח שאצה לו דרכו, או שאין לו תיק במס הכנסה, יוכל להגיש השגה מיידית ולנהל הליכים משפטיים. החלטה על הכמות הביורוקרטיות של מספר ההליכים תהיה לפתחו של האזרח.
ביטול ההליכים במס שבח לא יוביל להפחתת גבייה. להיפך. תוספת המס בהליכי המשפט במס שבח היא פחות מעשירית אחוז מתקציב המדינה, ולא ברור אם העלויות העקיפות אינן עולות עליה. פקידי מס שבח שיתפנו מביקורים בבתי המשפט בדיונים על אלפי שקלים בודדים, יוכלו להתחקות אחרי עסקאות רבות של מיליונים שאינן מדווחות כלל (או תכנוני מס אגרסיביים), ובדרך זו להעמיק את הגבייה ואת תחושת הצדק של הנישומים שומרי החוק.
לבסוף, קחו כדוגמא את פרשת חזן, בו נקבעו כללים מסובכים מתי רשאי פקיד שומה לסווג מחדש עיסקה שטרם התיישנה במס שבח. לפי בית המשפט העליון, אם התיישנה העיסקה במס שבח (4 שנים מתאריך השומה), לא ניתן לסווגה מחדש במס הכנסה. אילו חוליות מס שבח היו תחת פקיד שומה, כי אז שאלת הסיווג היתה נידונה טרם ההתיישנות, בפני אותו מנהל. רווח נטו למס הכנסה.
