רשלנות רפואית - שיקולים מנהליים וכלכליים אסור שיפיעו על שיקול רפואי 

כמעט כל המוסדות הרפואיים בישראל כיום מתנהלים כגופים כלכלים לכל דבר ועניין.
המוסד הרפואי נדרש להיות רווחי ולשקול גם שיקולים מנהליים וכלכלים בקבלת החלטותיו, שיקולים אשר לעיתים עלולים להתנגש עם שיקולים רפואיים.

במתח אשר נוצר בין שיקולי תקציב ויעילות לבין שיקולים רפואיים והחשש מפני רשלנות רפואית אשר נובעת מהתנגשות בין אינטרסים אלו עוסק פסק דין חדש אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"ש 1199/07 ד"ר צבי רביב נ' משקד הבריאות).

המדובר בערעור של רופא על החלטת ועדת משמעת של משרד הבריאות אשר שללה את רישיונו לעסוק ברפואה למשך שלשוה חודשים. הועדה קבעה כי בטיפולו של ד"ר רביב בחולה אשר היה בטיפולו התגלתה רשלנות רפואית חמורה אשר בפועל הביאה למותו של המטופל.

המטופל עבר ניתוח לב בבית החולים אסותא. לאחר הניתוח החל לסבול מחום ועל מנת לברר את מקור החום נשלחה בדיקה של תרבית דם ארבעה ימים קודם לשחרורו.

הרופא אשר בדק את המנוח קודם לשחרורו לביתו ונוכח כך שהחום היה במגמת ירידה החליט לשחרורו לביתו על אף שלא עמדו בפניו תוצאות בדיקת תרבית הדם. מצבו של המנוח החל להתדרדר והוא אושפז בבית החולים השרון שם נפטר כעבור חמישה ימים בשל זיהום בדם ואף נתיחה לאחר המוות אישרה ממצאים אלו.

בעקבות מותו של המטופל הוקמה ועדת בדיקה של משרד הבריאות אשר ייחסה לרופא רשלנות רפואית בטיפול בשל כך ששחרר את המטופל מבית החולים במצב בריאותי לא תקין מבלי שעמדה לפניו תוצאת בדיקת הדם שנעשתה לו.

בעקבות כך הורה שר הבריאות על הקמת ועדה לבחינת הקובלנה כנגד הרופא אשר קבעה כי הן הרופא המטפל ד"ר רביב והן הרופא המנתח העניקו למטופל המנוח טיפול אשר הינו בגדר רשלנות רפואית חמורה. הועדה המליצה להתלות את רישיונם של שני הרופאים למשך שלושה חודשים בשל כך.

שר הבריאות, באמצעות השופט בדימוס זיילר, החליט לקבל את חלק מהמלצות ועדת המשמעת ולהתלות את רישיונו של ד"ר רביב למשך שלושה חודשים בשל טיפול רפואי רשלני.

ד"ר רביב הגיש לבית המשפט ערעור על המלצות ועדת המשמעת והחלטת השופט זיילר.

ד"ר רביב טען בין היתר כי חלק מן העובדות עליהם התבססה ההחלטה של השופט זיילר אינן מדויקות שכן לטענתו הוא המליץ למטופל ומשפחתו להישאר באשפוז בבית ההחלמה פרוקרדיה.

ד"ר רביב טען כי הוא לא רשם המלצה זו בתיק המטופל שכן הייתה הנחיה של בית החולים לא לציין הנחיות כאלו בתיק החולה שכן אז בית החולים אסותא אשר הפנה את המטופל לבית החלמה נאלץ לשאת בהוצאות אשפוזו שם ואם לא נרשמה ההמלצה בתיק אזי קופת החולים מממנת את עלות האשפוז בבית החלמה.

בערעור טען עוד ד"ר רביב כי הניח שמעבדת בית החולים פועלת גם בסופי שבוע, הנחה אשר בדיעבד התבררה כלא נכונה, ולכן לא היה לו יסוד להניח כי הייתה בעיה בתרבית הדם.

עוד טען ד"ר רביב כי החלטתו לשחרר את המנוח עברה ביקורת של רופאה נוספת אשר הייתה סגנית מנהלת בית החולים.

בית המשפט דחה את ערעור הרופא ד"ר רביב וקבע כי בטיפולו במנוח התגלתה רשלנות רפואית חמורה כפי שנקבע בועדת הבדיקה ובועדת הקובלנה.

בפסק דינו קובע בית המשפט כי חלה חובה על רופא לעקוב אחר תוצאות בדיקות והוא אינו יכול להסתפק במה שמונח אל מול עיניו באותו רגע. בית משפט קבע כי מכל מקום בוודאי שחובה הייתה על ד"ר רביב לציין כי נשלחה בדיקת תרבית דם וטרם התקבלה תשובה בנוגע אליה.

ד"ר רביב לא רשם דברים אלו במכתב השחרור של המטופל אלא רשם כי בדיקות הדם של המנוח הינן "בגדר הנורמה", רישום אשר אף הטעה את רופאי בית חולים השרון אליו הגיע המנוח לאחר התדרדרות מצבו.

בית המשפט ביקר בחריפות את הנוהל אשר היה מקובל בבית החולים שלא לרשום בתיק המטופל את ההמלצה להמשך טיפול בבית החלמה על מנת שבית החולים לא יחויב בעלות טיפול זה. על פי קביעת בית המשפט כל חולה צריך לדעת מהן ההנחיות להמשך טיפול, קל וחומר כאשר מדובר בעולים חדשים להם קשיים בשפה.

על ד"ר רביב מוטלת הייתה החובה להסביר למטופל ובני משפחתו את כוונתו באשר לצורך באשפוז בבית החלמה ובפרט נוכח היותם עולים חדשים ואי שליטתם בשפה העברית ומשלא עשה כן הרי שמדובר במקרה של רשלנות רפואית לכל דבר ועניין.

בית המשפט דחה את טענות הרופא המערער כי נהלי בית החולים אסותא אשר הביאו לכך שפעל כפי שפעל במקרה זה משחררים אותו מאחריות ומקביעה כי יש בטיפולו משום מרשלנות רפואית. בית המשפט קבע כי ד"ר ביב לא עשה כל שיכול היה במסגרת בית החולים על מנת למנוע את הנזק למטופל.

בפסק דינו מדגיש בית המשפט כי אסור ששיקולים מנהליים כלכלים ישפיעו על שיקולים רפואיים וכי הגופים אשר עוסקים במתן שירות רפואי כגון בתי החולים וקופות החולים צריכים להיות מודעים לכך כי הם ישאו באחריות לרשלנות רפואית אם שיקולים מנהליים יגרמו לכך שתתקבלנה החלטות רפואיות לא נכונות.