נזקי שמיעה בגין חשיפה לרעש בעבודה -אפשרות להארכת תקופת ההתיישנות 

תביעה להכרה בנזקי שמיעה כתאונת עבודה, אינה תביעה פשוטה להוכחה, ובפרט עת התביעה הינה בגין נזקי שמיעה כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש, ולא תביעה בגין נזק שנגרם מחשיפה חד פעמית לרעש (למשל פיצוץ).

הוראות חוק הביטוח הלאומי מקשות על הנפגעים, ומטילות עליהם את החובה לעמוד במספר פרמטרים מצטברים כדי שהפגיעה בשמיעה תוכר כתאונת עבודה.

ראשית, החוק קובע כי על הנפגע להוכיח כי נחשף לרעש העולה על המותר לפי תקנות הבטיחות בעבודה. באם התובע לא יוכל להציג תוצאות בדיקות מהימנות לעוצמת הרעש שנחשף לו, ברוב המקרים תביעתו תידחה.
דרישה זו בעייתית במיוחד לעובדים שנחשפו לרעש במקומות עבודה שכבר אינם פעילים, או נחשפו לרעש ממכונות שכבר אינן פעילות .

שנית, החוק קובע כי על הנפגע להוכיח כי כושר השמיעה פחת ב- 20 דציבלים לפחות בכל אחת מאוזניו. - לנוכח האמור, ברוב המקרים בהם הירידה בשמיעה הינה בשעור הנמוך מ- 20 דציבלים או במקרים בהם הירידה בשמיעה הינה רק באוזן אחת - תידחה התביעה.

שלישית, על פי הוראת החוק, על הנפגע להגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי, תוך 12 חודשים מהיום שבו תועדה לראשונה תלונת התובע ברשומה רפואית או תוך 12 חודשים מהיום שבו חלה לדעת הועדה ירידה בשמיעה. -תנאי זה בעייתי ברוב המקרים של תביעה בגין ירידה בשמיעה שנגרמה כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש, שכן ברוב המקרים של חשיפה ממושכת לרעש, הירידה בשמיעה אינה מיידית ודרסטית, אלא הירידה בשמיעה מופיעה באופן הדרגתי.תחילה באופן מינורי,ורק בחלוף הזמן וחשיפה נוספת לרעש המתמשך, הירידה בשמיעה מורגשת, ורק אז התובע יפנה להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי.
ברם, דווקא במקומות העבודה ה"מסודרים", בהם מקפידים שהעובדים יעברו בדיקות שמיעה תקופתיות, דווקא בהם, הירידה ההדרגתית בשמיעת העובד מתועדת בבדיקות השמיעה, - וכאשר העובד יגיש את תבעתו למוסד לביטוח לאומי, קיימת סבירות רבה שהמוסד לביטוח לאומי יבקש לדחות את תביעת העובד, מכיוון שהמוסד לביטוח לאומי, כבשגרה, פונה למעביר ולמרפאות שהמעביד מפנה אליהם את העובדים (מכוני שמיעה, רופאי א.א.ג ורופאים תעסוקתיים/רופאי תעשיה) ומקבל מהם את כרטיסי הטיפול והמעקב אחר בריאות העובדים, והמוסד לביטוח לאומי יטען שהתביעה לא הוגשה תוך 12 חודשים מיום שתועדה לראשונה הירידה בשמיעה, ולכן דין התביעה להידחות.

לאחרונה, בית הדין לעבודה עמד על הבעייתיות והקושי שהוראת החוק דורשת מהתובעים נפגעי השמיעה, ובית הדין הקל על התובעים - בית הדין קבע כי גם אם תובע סבל משך שנים מירידה מתמשכת בשמיעה, וגם אם התובע לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי תוך 12 חודשים מיום שתלונתו תועדה לראשונה ברשומה רפואית -עדיין אין בכך כדי להביא באופן אוטומטי לדחיית תביעתו.בית הדין קבע כי ניתן להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי גם תוך תוך 12 חודשים מיום שהתובע התלונן על החמרה בירידה בשמיעה. בית הדין התייחס לתלונה על החמרה בירידה בשמיעה, כאל תלונה חדשה ונפרדת מהתלונה הראשונית על ירידה בשמיעה, ובכך בית הדין מאפשר להגיש תביעות להכרה בירידה בשמיעה כתאונת עבודה תוך 12 חודשים מההחמרה במצב השמיעה ולא רק תוך 12 חודש מהיום בו החלה השמיעה להיפגע.

סוף דבר, -אם נפגעת מירידה בשמיעה שנגרמה כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש בעבודה, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בהגשת תביעות למוסד לביטוח לאומי,להגשת תביעה מסודרת.