מבוא לפילוסופיה פרקטית-פרק 2-כיצד ולמה(פרסום1) 

יולי 2008
מבוא לפילוסופיה פרקטית פרק 2 - כיצד ולמה - פרסום 1 מתוך 2

על מנת לגשת לנושא כמעין זה עלי להיות מסוגל להגדיר את עבודת הכתיבה עוד טרם החלה,
זאת עשיתי בפרק "הגדרת עבודת המחקר - פרק א' - הפילוסופיה הפרקטית" , אבל בראשית המחקר הזה ברצוני לחדד עוד יותר את אופי המחקר והסיבה לבחירת צורת כתיבתו.
בשונה מ 'אוסף מאמרים' (אשר סובב אף הוא סביב הפילוסופיה הפרקטית) ,עבודת הכתיבה הזו חייבת להיעשות כמחקר קוהרנטי ובר קיימא. מחקר מדעי ככל שיכולה הפילוסופיה להיות, אשר בסופו המושג 'פילוסופיה פרקטית' אמור לקבל את הגושפנקא האקדמית. יומרנית ככל שתהא, מטרה זו נראית כהכרחית על מנת לבסס את המחקר ולהיות מסוגל לתת לו את משמעותו הפרקטית כבר קיימא וכשימושי. יומרנית ככל שתהא, מטרה זו של מתן גושפנקא מהעולם האקדמית ומתוך כך לגעת ולעצב כמעה את התרבות, הכרחית לצד כתבים כמו 'אוסף מאמרים' ולצד הצגת הפילוסופיה ברמתה הפרקטית והקלילה. ולמה -
הבה נבחן את העניין מתוך הפילוסופיה הפרקטית עצמה. למה עלי לקבל גושפנקא אקדמית למחקר על מנת להשפיע על התרבות -
תחילה נציב כאן את האפשרות השנייה להשפיע על התרבות. שלא כמחקר מדעי ניתן להשפיע על התרבות ע"י כתיבת הגיונות ופילוסופיה אשר מופנית להמון. כתובה בצורה שאמורה לסחוף כמה שיותר אנשים, האפשרות השנייה לכתיבה פילוסופית והפיכתה למשפיע תרבות היא ע"י כתיבת 'רב-מכר'. הפיכת המחקר לאופנה מרכזית בתרבות מותירה את חותמה לפחות בהתפתחות דור אחד (אמנע מלציין שמות של רבי מכר אשר סחפו אחריהם המון שלם ) .
אם כן , למה לא לבחור בדרך הזו בכדי להשפיע על התרבות -
למה לא לנסות ולכתוב רב מכר?
למה לבחור לערוך מחקר פילוסופי שלם ומקיף אשר לבטח יהיה 'כבד' ולא מושך את ההמון -
מדוע הבחירה להשפיע על התרבות היא דווקא מתוך העולם האקדמאי -

שוב, הבה ניגש למתן תשובות מתוך מבט דרך הפילוסופיה הפרקטית.
בהגדרה שטחית ולא ממצה הפילוסופיה הפרקטית היא פילוסופיה אישית של כל סובייקט אשר נבנית
על מאפייניו האישיים תוך שימוש בלוגיקה טהורה (ולאו דווקא אישית) וניתוח היבטי חייו.
אם כך, מה חושב האיש מאחרי היד הכותבת בבואו לבחור כיצד עליו להגיש את כתביו?
מזה שנים רבות בהן יש לי אנטגוניזם קשה כלפי מטיפים, דמגוגים, גורויים וסוחפי קהל שונים,
(נקודה אבסורדית משהו כשמגיעה מפילוסוף) , אבל האנטי כלפי מטיפים נובע ממקום מאד לוגי ואלטרואיסטי. בתור פילוסוף יודע אני שחלה עלי חובת האובייקטיביות והחובה לעמוד אל מול כל ספק וקושיה אשר נקרים בדרכה של הפילוסופיה שלי. הבעיה העיקרית שלי עם מטיפים היא חוסר הרצון וחוסר היכולת מצדם לעמוד אל מול היקשים לוגיים אשר נובעים מדבריהם. לרוב, אם ניקח את עיקרי דבריהם של סוחפי ההמון ונניח אותם על שולחן הניתוחים הפילוסופי הם לא יעמדו אל מול הספקנות או אל מול הקושיות הלוגיות, פשוט בגלל שההוגה אותם היה עסוק באיך למשוך את הקהל ולא במחקר סביב משמעות דבריו. בעצם משתמע מכך שסוחפי הקהל והמטיפים עושים שימוש בפילוסופיה על מנת להשיג את מטרותיהם ממש כמו שהדמגוג עושה שימוש בסטרוטיפים ואמנות טפלות כדי להשיג את מטרתו, מטרה אגב שמשותפת לשניהם והיא למשוך כמה שיותר המון וכך להשפיע על התרבות.
אין צורך לעמוד על עניותם של דברי הדמגוגים, אך הבה נעמוד לרגע על עניותם של דברי המטיפים וסוחפי ההמון. כפי שכבר צוין לעיל דברי המטיף סובבים לרוב סביב הנקודות אשר הוא יודע שימשכו את הקהל ,על ידי עמידה על תוקפן הלוגי הוא מציג להמון את 'התשובה' לצרתו. אך אין הוא עומד על כל משמעות דבריו ועל ההשלכות הלוגיות הנוספות שניתן להסיק מדבריו , כפי שאין הוא עומד על הנקודה העיקרית שאין דבר כזה 'תשובה' .
אם כן, הלוגיקה סביב אנטי מטיפים נובעת מחוסר הרצון מצדם לתת תוקף לוגי לכל משמעות דבריהם.
מהמקום הפרקטי, אין אני הכותב יכול לכתוב את דברי בצורה אשר תהיה מופנית להמון ולסחוף קהל
פשוט בגלל שאנטי מטיפים היא נקודה מרכזית בתפיסתי. איני יכול לכתוב בצורה כזו פשוט בגלל שלפני שאני סופר אני פילוסוף ומחויב אני לעמוד על כל ההשלכות ועל כל הספקות הנובעות מדברי בכל רגע נתון, לא אוכל לכתוב להמון מבלי שאדע כי הלוגיקה מאחרי דברי מכסה כמה שיותר רבדים.

מה שמוביל אותי ישירות למקום האלטרואיסטי אשר גורם לי לאנטי מטיפים. סוחפי הקהל למינם מציג את דבריהם כ 'התשובה' לחסך או לקונפליקט .
בעצם הם באים ואומרים להמון: "הנקודה הזו ...זו שאינך יכול להתמודד איתה ולכן גורמת לכך לקונפליקט. אל תחשוב עליה יותר....יש לי את התשובה....אני מצאתי את הפתרון....אתה (ההמון) טיפש, בא אראה לך כיצד לפעול.... "
צורת מבט זו משותפת לכל המטיפים הדמגוגים וסוחפי הקהל, היא הכרחית לאיש אשר מנסה לסחוף קהל בכדי שיוכל להגשים את מטרותיו.
אבל צורת מבט זו יש בה בכדי להרוס דור שלם של תודעה פרטית ותפיסת חיים סובייקטיבית. מדוע ?
כי כשאדם בא ומציג תשובה כנגד שאלה אשר ידוע שאין לה פתרון ומצליח לסחוף אחריו המון , הוא בעצם מוכר אשליות . משכנע את ההמון שדבריו 'אמת' כאשר למעשה אין אמת בנמצא , הוא משכנע את מאמיניו להאמין בשקר. ומעבר לכך לוותר על המחקר הפרטי ולהפסיק לשאול שאלות (כי המטיף יודע את התשובה והוא יספק אותה).
תמונה עגומה זו היא תמונתה של התרבות האנושית כיום.. נסחפת אחר רבי מכר אשר מוכרים לתרבות הגיונות זמניים כמתן תרופה לחוליו , גלים גלים של אנשים סובייקטיביים אשר נתנו את תודעתם ואת הבחירה לנתח את חייהם בעצמם לגורו או לכהן הדת.

***
להמשך הפרק עבור לפרסום מספר 2