שהייה כדין בישראל כתנאי לצורך כניסה להליכי גיור 

בג"צ 552/04, אירנה גוזמן נ' מדינת ישראל

כב' השופטים - הנשיא א' ברק, א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן

עו"ד ב' גנות לעותרת; עו"ד ח' אופק למשיבה

03.07.2005

עובדות:
1. העותרת, אזרחית אוקראינה, נישאה לאזרח ישראלי בשנת 1997 באוקראינה.

2. עם כניסתה לישראל שולבה העותרת ב"הליך המדורג" לקבלת אזרחות במסגרתו קיבלה רישיון לישיבה ארעית בישראל שתוקפו פג בנובמבר 2000 ומאז היא שוהה בארץ שלא כחוק.

3. בני הזוג התגרשו בשנת 2002 ומשרד הפנים הורה לעותרת לעזוב את הארץ.

4. העותרת פנתה לבתי הדין המיוחדים לגיור בעניין גיורה בארץ אולם פנייתה נדחתה ונאמר לה כי גיור במדינת ישראל מותנה באשרת שהיה כחוק.

5. העותרת תוקפת החלטה זאת שכן לטענתה, לבית הדין אין סמכות לשקול שיקולים שאינם שיקולים דתיים.

העתירה נדחתה

החלטה:
1. בתי הדין המיוחדים לגיור (להלן: "בית הדין") הוקמו מכוח החלטות הממשלה והכנסת.
2. בהיותו גוף שהוקם מכוח סמכות מינהלית על פי דין, בית הדין כפוף לכללי המשפט המנהלי.

3. ההחלטה באשר למי שרשאי לפנות לבית הדין צריכה להתקבל בהגינות ובסבירות תוך שקילת שיקולים עניינים בלבד.

4. שירותי גיור אינם מסוג השירותים שקיים הכרח לספקם לכל אדם, בין אם שוהה בארץ כדין ובין אם לאוו, כגון שירותי רפואת חירום.

5. על כן, שימוש בקריטריון של שהייה בארץ כדין הוא שימוש ענייני ויש בו כדי להשלים את מדיניות משרד הפנים המתנה את הליך מתן רישיון ישיבת הקבע בארץ לבן זוגו של אזרח ישראלי, בהמשך התקיימות קשר הנישואין.

6. העותרת לא שכנעה את ביהמ"ש כי יש לראות בעניינה מקרה מיוחד המצדיק יחס חריג וסטייה מההנחיות.