רשות השידור חיפה נ' נעמן רחמים ירוחם 

תא (חי') 712324/07 ‏ ‏ רשות השידור חיפה נ' נעמן רחמים ירוחם

בתי^-המשפט

בית משפט השלום חיפה

א  712324/07

לפני:

כבוד השופטת ת' נאות??פרי

 תאריך:

28/04/2008

בעניין:

רשות השידור חיפה

ע"י ב"כ

עו"ד ניסים זהר

התובעת

- נ ג ד -

נעמן רחמים ירוחם, ת.ז. 034335398

הנתבע

פסק דין

לפני תביעה לתשלום אגרת טלוויזיה.

רקע כללי -

1. התובעת הינה רשות השידור (להלן: "רשות השידור"), אשר הוסמכה לגבות את אגרת הטלוויזיה (להלן: "האגרה"), מכח חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
2. הנתבע, מר נעמן רחמים ירוחם (להלן: "הנתבע"), הינו תושב חיפה אשר התגורר בעבר בשלומי.

המחלוקת בין הצדדים -

1. לטענת רשות השידור, יש בידה מידע לגבי כך שהנתבע מחזיק מכשיר טלוויזיה משנת 1996 אך לא משלם את האגרה בגינו, כמתחייב על פי החוק. לטענתה, נשלחו לנתבע דרישות חוב רבות, ולמרות קבלתן הוא סירב לשלם את האגרה. בהתאם, הוגשה התובענה, לתשלום האגרה לגבי השנים 2003 עד 2007, בסכום כולל של 2,735 ש"ח.
2. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא רכש מכשיר טלוויזיה וכי מסיבות אידיאולוגיות, אין לו - ולא יהיה לו - מכשיר שכזה. לטענתו, הוא לא ביצע את עסקת רכישת הטלוויזיה הנטענת, ואינו חייב בתשלום האגרה. עוד הוא טוען כי הוא לא קיבל מרשות השידור דרישות חוב במשך כל השנים וכי קיבל דרישת שכזו רק לאחרונה. הוא מוסיף וטוען כי לאחר שקיבל את הדרישה הוא פנה לרשות השידור ושטח בפני נציגתה את טענתו לגבי כך שהוא לא רכש את הטלוויזיה, אך זו האחרונה אמרה לו שהענין כבר עבר לטיפול עורכי הדין, והיא אינה יכולה לסייע לו.      

מסכת הראיות -

1. מטעם רשות השידור העיד מר אלכס פורמן, סגן מנהל אגף הגביה של סניף חיפה (לגבי תצהירו ת/1), ולגבי המסמכים הבאים :

(א)           דף שכותרתו "מצב חשבון של אזרח/מוסד" (להלן: "תדפיס מצב החשבון");

      (ב)      דף שכותרתו "טיפול בשגויי דיסקט סוחרים" (להלן: "דו"ח סוחרים")

2. הנתבע העיד בעצמו (לגבי תצהירו נ/1) והגיש מטעמו אישור מצה"ל (להלן: "אישור צה"ל").

דיון -

1. לאחר בחינת הראיות שהונחו לפני ושקילת טענות הצדדים בסיכומיהם – מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות.
2. כיון שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקר נימוקי.

1. סמכותה של רשות השידור לגבות את האגרה ממחזיקי מכשיר טלוויזיה מעוגנת בחוק, הדברים ברורים, אינם שנויים במחלוקת ואין צורך להרחיב.
2. המידע אשר נמצא בידי רשות השידור לגבי זהותם של מחזיקי הטלוויזיה, מקורו בדיווח של המחזיקים עצמם (לאחר רכישת מכשיר או קבלתו) ומדיווחים של סוחרים אשר מוכרים מכשירים, וזאת בהתאם לסעיפים 28 עד 29א לחוק ולתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א-1981 (להלן: "התקנות").
3. תקנה 6 לתקנות, שכותרתה "הודעה על מכירה או העברה של מקלט", מורה כדלקמן :

"אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך שלושים ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה."

ותקנה 8 מוסיפה –

"מסר סוחר מקלט טלוויזיה, בין בדרך של מכירה בין בדרך של השאלה או השכרה, ישלח באמצעות הדואר הודעה על כך בכתב למנהל, לפי טופס כאמור בתקנת משנה (ב), עד ה- 5 לכל חודש לגבי מכירות, השאלות והשכרות שבוצעו בחודש שלפני כן".

1. הדיווחים שמוסרים המוכרים מקלטי טלוויזיה הם המכונים – "דו"ח סוחרים".
2. על רקע המסגרת הנ"ל, אפרט את נימוקי לדחיית התביעה.

3. ראשית, עיון בדו"ח הסוחרים שהוגש מטעם רשות השידור, מלמד כי הוא מתייחס לרכישה נטענת של טלוויזיה בתאריך 6/5/1996 (!!!) וכי המידע לגבי אותה רכישה נטענת הגיע לידי רשות השידור כבר בתאריך 31/10/1999(!!!). אני סבורה שיש מידה מסוימת של חוסר תום לב בהגשת תביעה בשנת 2007 לגבי מקלט טלוויזיה שנרכש לכאורה בשנת 1996 ושהמידע לגביו היה קיים כבר בשנת 1999, ובוודאי שיש בכך התנהלות בלתי סבירה מצד הרשות.

4. שנית, יש לתת את הדעת לכך שעל פי התקנות, את דו"ח הסוחרים צריך להגיש בתוך 30 יום, ממועד הרכישה, אך במקרה דנן – הדו"ח הרלבנטי הוגש לאחר שלוש שנים. יש טעם לפגם בכך שרשות השידור מבססת את התביעה על דו"ח שהוגש באיחור של 3 שנים, בניגוד לתקנות. האיחור המשמעותי משליך על מהימנותו של הדו"ח ואני סבורה כי משקלו – בנסיבות אלו – אפסי.     
5. שלישית, ובהמשך לעמדתי לגבי משקלו האפסי של דו"ח הסוחרים – הרי שעיון מעמיק בו מראה כי ככל הנראה זיהויו של הנתבע שגוי. ואפרט.
6. בדו"ח הסוחרים מצוין כי הוא מתייחס למידע שהגיע מהסוחר הרלבנטי על גבי דיסקט. בטבלה שבצד ימין של הטופס מצויין כי המידע שהיה בדיסקט המקורי מכיל את הפרטים הבאים – תאריך הקניה: 6/5/1996; תעודת זהות: 0; שם משפחה: נעמן; שם פרטי:  ירוחם; ישוב: 0; רחוב: 0; בית: 0; כפר שלומי 24; מספר טלפון 9808075; ותיאור המכשיר. בטבלה שבצד שמאל של הטופס מופיעים פרטים נוספים, אשר לא היו בדיסקט המקורי אלא שהם נתונים שמוגדרים כ-"נתוני המערכת" וכאשר בשורה שמעליהם מצוין כי האיתור היה "איתור ידני לפי שם משפחה בלבד". נתונים אלו הם הבאים - תעודת זהות: 34335398; שם משפחה:  נעמן; שם פרטי: רחמים יר; ישוב: 812 שלומי; רחוב: 9000 שלומי.
7. מכאן, שלמעשה פרטי הזיהוי שהיו על הדיסקט המקורי, כלומר – שהגיעו מהסוחר שמכר את מכשיר הטלוויזיה - היו רק שמו של הרוכש, העובדה שהוא התגורר בשלומי ומספר הטלפון שלו. הזיהוי הנוסף, החד ערכי – שהוא מספר תעודת הזהות של הנתבע – לא היה בדיסקט המקורי. כלומר, פריט מידע זה לא הגיע מהמוכר של המכשיר אלא שזהו נתון שהוסף על ידי נציג רשות השידור אשר ביצע את האיתור הידני על סמך שם משפחה וישוב (ולמעשה המדובר בגב' שושנה נוקראי, ששמה מופיע בדו"ח כמי שביצעה את האיתור הידני). אם נתעלם ממספר תעודת הזהות של הנתבע, המידע הקים באשר לזהות רוכש הטלוויזיה האמיתי הוא רק שמו (ירוחם נעמן), העובדה שהוא מתגורר בשלומי, ומספר הטלפון שהיה שלו בשנת 1996. לגבי שמו של הרוכש – הנתבע הצהיר כי בשלומי קיימים עוד שלושה אנשים בשם זהה (דודו המנוח ז"ל ושני ילדיו, כלומר – בני דודו של הנתבע). לגבי מספר הטלפון – הרי שב"כ של רשות השידור לא שאל את הנתבע בחקירתו אם זה היה מספר הטלפון שלו אי פעם (לא בחקירתו שבפני ולא בחקירתו בפני כב' הרשם רובס במסגרת בירור בקשת הרשות להגן ביום 
8. 8/1/2008). משמע, שיש ספק משמעותי באשר לזהות הרוכש, ובמאזן ההסתברות - כף המאזניים נוטה לכיון המסקנה שיש טעות בזיהויו של הנתבע.
9. מעבר לכך, כפי שניתן לראות מעיון בתקנה 6 לתקנות, הרי שאם ההודעה שהגיעה מהמוכר אינה כוללת את הכתובת המלאה של הרוכש ואת מספר תעודת הזהות שלו – לא ניתן להתבסס עליה. במקרה שלנו, בהודעה (ולמעשה בדיסקט שעליו מבוסס דו"ח הסוחרים) היו חסרים פרטים בדבר הכתובת המדויקת של הרוכש ותעודת הזהות שלו – וסבורתני שלא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה, על בסיס מידע חלקי שאינו תואם את הוראות התקנות.
10. נדמה לי שיש סיבה לכך שכותרת המסמך "דו"ח הסוחרים" היא - "טיפול בשגויי דיסקט סוחרים", כיון שמשהו שגוי עד מאוד במסמך זה (ובעילת התביעה המבוססת עליו).
11. למותר לציין, שאם התובענה היתה מוגשת בשנת 1996 או למצער 1999, ניתן היה לברר את הנתונים הרלבנטיים החסרים ביתר קלות, והשיהוי הרב והבלתי מוסבר – חייב לפעול אף כאן לחובת רשות השידור. 
12. רביעית, אני מוצאת את עדותו של הנתבע כמהימנה ומאמצת את גרסתו לפיה הוא לא רכש את המכשיר הנטען. גרסתו זו נתמכת בראיות הבאות :

(א)             הנתבע העיד שבמועד הרכישה המופיע בדו"ח הסוחרים הוא היה בטירונות בבה"ד בחדרה וכי בדיקה בלוח השנה מלמדת שהתאריך 6/5/96 היה יום שני בשבוע. עיון באישור צה"ל מלמד שאכן הנתבע היה בטירונות בין התאריכים 11/4/1996 ועד 16/5/1996. אני סבורה שלא מתקבל על הדעת שהנתבע הצליח להשתחרר מהטירונות ביום שני בשבוע ויצא לרכוש מכשיר טלוויזיה.

(ב)             מדו"ח הסוחרים עולה כי מקלט הטלוויזיה נקנה בחנות בשם "אולטרה –לייט". הנתבע טען כי הוא לא מכיר חנות בשם זה אך שמבדיקה באינטרנט עולה כי קימיים שני סניפים של חנות למוצרי חשמל בשם זה – האחד באילת והשני בדימונה. הנתבע טוען כי נתון זה מחזק עוד יותר את טענתו כי הוא לא רכש את המכשיר. מר פורמן, בחקירתו, לא יכול היה לסתור טענה זו, וכאשר נשאל אם הוא יכול לומר היכן נמצאת החנות השיב שהוא לא מכיר את החנות הספציפית. מכאן, שעל מנת לקבל את התביעה עלי להשתכנע שלא רק שהנתבע השתחרר מהטירונות כדי לקנות את המכשיר, אלא שהוא נסע מחדרה עד אילת או דימונה כדי לבצע את הרכישה.                   

(ג)             מדו"ח הסוחרים עולה כי הרכישה בוצעה בכרטיס אשראי אך הנתבע טוען כי הוא פתח חשבון בנק והחל להשתמש בכרטיס אשראי רק בשנת 2000 לאחר שהשתחרר משרותו הצבאי. טענה זו לא נסתרה, ויש לזכור כי הנתבע העלה אותה כבר בבקשת הרשות

(ד)      להתגונן בספטמבר 2007 ורשות השידור היתה יכולה לנסות ולהביא ראיות לסתור טענה זו.

(ה)               עוד אציין כי הצדדים מסכימים שבביקור שהתקיים בדירת הנתבע בשנת 2007, התברר כי הוא אכן אינו מחזיק במקלט. נכון הוא כי יתכן שהיה לו מקלט בשנים 2003-2006 (השנים לגביהם הוגשה התביעה) וכי הוא נעלם בשנת 2007, אך אני סבורה כי העדרו של המקלט בביקור הנ"ל מחזקת עוד יותר את גרסת הנתבע.

סיכום –

1. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, עמדתי היא כי לא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה, כי לא היה מקום להמשיך בהליכים לאחר הדיון בפני כב' הרשם רובס – וכי עתה יש לדחותה.   
2. אשר על כן – התביעה נדחית.
3. בנסיבות, רשות השידור תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח, תוך 30 יום.

5129371