קופמן עמוס נ' עיריית נתניה 

בתי משפט
בש 001016/07
בימ"ש לענינים מקומיים נתניה

07/08/2007
תאריך:
כב' השופטת טלמור אביבה
בפני:


קופמן עמוס
בעניין:
מבקש
א.עטיה ו/או עו"ד אמיר כץ
ע"י ב"כ עו"ד


נ ג ד


עיריית נתניה

משיבה
ריחניאן לירון
ע"י ב"כ עו"ד


מיני-רציו:
* רשויות מקומיות - גבייה - קנס
* עונשין - עבירות קנס - עבירות חניה
בקשה לביטול 19 דו"חות חנייה. לטענת המבקש, באין מסמכים המעידים כי הודעות תשלום הקנס (דו"חות החניה) נשלחו בדואר רשום עפ"י הוראות תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, הרי שיש מקום לביטול פסקי הדין. כן, בהתאם להוראת סעיף 225 א'(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), משלא הוגשה לו ע"י המשיבה הודעה בדואר רשום בתוך שנה ממועד ביצוע כל אחת מהעבירות, הרי התיישנו הדו"חות ולא ניתן לתבוע עוד בגינם, לא כל שכן לפעול לביצועם.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, מן הטעמים הבאים:
בעניין משלוח ההודעה הראשונה לגבי כל אחד מדוחות החניה האמורים הרי שאלו הוצמדו לרכב נשוא כל אחד מדוחות חנייה אלו, ולאחר מכן נשלחו למבקש הודעות תשלום קנס בדואר רשום בהתאם לאמור בתקנה 41(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי.
דוחות החנייה לפי מספר תעודת זהות של המבקש, שמו וכתובתו הרשומה במשרד התחבורה נשלחו בדואר רשום לכתובת המבקש הרשומה והמשיבה פעלה כנדרש. הרישומים המצויים בפנקסי המשיבה מהווים רשומה מוסדית לאמיתות תוכנם על פי כל דין. בנסיבות אלה צודקת המשיבה בטענתה לפיה בהתאם לתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי רואים את ההודעות לתשלום הקנס (דוחות החניה נשוא הדיון) כאילו התקבלו אצל המבקש כדין.
טענת המבקש לפיה כשלה המשיבה בהוכחת חוקיות פעולותיה, אין בה ממש ודינה להידחות ומשכך, נדחתה בקשת המבקש לביטול פסקי הדין. דין בקשת המבקש להידחות גם מהטעם של סופיות הדיון, מעשה בית דין. בקשתו הנוכחית של המבקש בבית משפט זה כוללת את כל אותן הטענות העובדתיות והנימוקים שנטענו בבימ"ש שלום פתח תקווה והינה בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת" כאשר המבקש טוען אותן הטענות שכבר נטענו על ידו.
משבחר המבקש לשלם את הקנסות נשוא 19 דוחות החניה הודה למעשה בביצוע העבירות ורואים אותו כמי שהורשע בהליך הפלילי ונשא את עונשו. צודקת המשיבה בטענתה לפיה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בהתיישנות העונש והסמכות נתונה לבית משפט אזרחי. אף בקשת המבקש לפיה יורה בית המשפט כי פעולת הגביה כפי שנעשתה על ידי המשיבה בטלה מעיקרה ונגועה באי חוקיות דינה להידחות.
החלטה

בפני בקשה לבטול פסקי דין - 19 הודעות לתשלום קנס בגין דוחות חניה שניתנו עפ"י חוק עזר של הרשות המקומית עיריית נתניה, היא המשיבה (להלן: "הודעות לתשלום קנס ו/או דוחות חניה").

המבקש טען כי ביום 29.5.06 בוצע עיקול ברישום במענו, בגין אי תשלום 19 דוחות חניה שניתנו לו בין השנים 1996 - 2001.
המבקש ציין כי פנה למשיבה וביקש מידע בגין עיקול ברישום זה שנעשה בדירתו וכן ביקש למסור לו מסמכים המעידים כי הודעות תשלום הקנס נשלחו במועד לכתובתו כפי שזו היתה רשומה במשרד התחבורה ואז הוצגו בפניו מסמכים המעידים, לטענת המשיבה, כי הודעות תשלום הקנס נשלחו במועד לכתובתו כפי שזו היתה רשומה במועד ביצוע העבירות במשרד התחבורה.
הוסיף המבקש כי ביום 13.8.06 בוצע עיקול בפועל במענו ונדרש הוא לשלם את סכום חובו למשיבה בגין 19 דוחות החניה סכום שהסתכם בסך של 5,810 ש"ח וכן הוצאות גביה בסך של 932 ש"ח, וכדי למנוע את ביצוע העיקול שילם הוא מחוסר ברירה, לטענתו, את הסכומים האמורים.
המבקש טען כי ביום 31.8.06 הגיש לבית המשפט השלום בפ"ת תביעה אזרחית במסגרת ה.פ.217/06 בה עתר למתן סעד הצהרתי הקובע שאותם 19 דוחות חניה בגינם חוייב בתשלום התיישנו זה מכבר כך שפעולות הגביה נעשו שלא כדין, ביום 1.4.07 נדחתה תביעתו בשל חוסר סמכות ענינית ומכאן בקשתו לבית המשפט לענינים מקומיים לבטול דוחו"ת החניה.
לענין בקשתו זו לבטול 19 דוחות החניה, הן הודעות התשלום, טען המבקש כי באין מסמכים המעידים כי הודעות תשלום הקנס (דוחו"ת החניה) נשלחו בדאר רשום עפ"י הוראות תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974 הרי שיש מקום לביטול פסקי הדין.
הוסיף המבקש כי בהתאם להוראת סעיף 225 א'(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק") משלא הוגשה לו ע"י המשיבה הודעה בדאר רשום בתוך שנה ממועד ביצוע כל אחת מהעבירות נשוא כל אחד מדוחות החניה, הרי התיישנו הדוח"ות ולא ניתן לתבוע עוד בגינם, לא כל שכן לפעול לביצועם.
לחלופין, כך ציין המבקש, אם לא תתקבלנה טענותיו להתיישנות העבירות נשוא כל אחד מ-19 דוחות החניה, כי אז טוען הוא להתיישנות העונש - הקנס שהוטל עליו בגין כל אחד מ-19 דוחות החניה, כך שהליכי הגבייה ננקטו שלא כדין ועל המשיבה להחזיר לו את סכומי הקנסות ששולמו על ידו בגין הודעות התשלום, הם דוחות החניה.
לחילופי חילופין, טען המבקש יש לבטל את 19 דוחות החניה זאת מאחר והמשיבה כגוף שלטוני פעלה בחוסר תום לב בכך שהשתהתה תקופה ממושכת טרם החלה לפעול לגביית תשלום אותם 19 הודעות תשלום הקנס, דבר שהביא לכך ששילם הוא ריבית, כפלי קנס והוצאות גביה.
המבקש אף טען לאי חוקיות פעולות המשיבה בגיית תשלום הקנסות בגין 19 דוחות החניה שכן גובה המשיבה פעל לטענתו מבלי שקויימו התנאים הנדרשים בפקודת המיסים (גביה), כך שהליך העיקול מיום 13.8.06 בוצע שלא כדין מה עוד שאף סכום הוצאות הגביה בסך של 932 ש"ח שנדרש ממנו, ואותו שילם כאמור, אינו סביר.
בנסיבות אלו עתר המבקש לביטול הדוחות.

המשיבה התנגדה לבקשה בציינה שלמבקש נרשמו 19 הודעות לתשלום קנס (19 דוחות חניה).
ביום 29.5.06 בוצע עיקול ברישום במענו, במסגרת הליכי גביית תשלום 19 דוחות החניה.
ביום 30.5.06 פנה המבקש באמצעות ב"כ למשיבה בבקשה לביטול דוחות החניה.
ביום 6.6.06 ניתנה החלטת תובע בה נדחתה בקשת המבקש לביטול הדוחות, החלטה שנשלחה למבקש. המבקש פנה פעמים נוספות למשיבה לבטול הדוחות ובקשתו סורבה.
ביום 13.8.06, משלא שילם המבקש את חובו בגין 19 הודעות תשלום הקנס שקיבל, אותם 19 דוחות חניה כאמור, בוצע עיקול בפועל במעונו ובמהלכו מסר המבקש למשיבה שני צ'קים האחד לתשלום סכום הקנסות המגיע ממנו בגין אותם 19 דוחות חניה, והשני בגין הוצאות הגביה שנדרשו לצורך גביית חובו.
ביום 31.8.06 הגיש המבקש לבית המשפט השלום בפ"ת המרצת פתיחה (ה.פ.217/06) בה עתר להצהיר ש-19 הודעות התשלום (הקנסות) התיישנו, וכך התיישנו גם העבירות נשוא הדוחות וביקש גם להורות שסכום הוצאות הגביה שנדרש ממנו אינו סביר.
המשיבה הגישה ביום 26.10.06 תגובתה לאותה המרצת פתיחה שהגיש המבקש ובה עתרה לדחיית תביעת התובע בהעדר סמכות מקומית.
ביום 14.11.06 התקיים דיון בבית משפט השלום בפ"ת לגופו של ענין, המבקש טען להתיישנות העבירות והעונש, חקר בחקירה נגדית את עד המשיבה, הוגשו סיכומי הצדדים וביום 1.4.07 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט מר גולדס במסגרתו נדחתה תביעת התובע.
המשיבה טענה כי משנדחתה תביעת התובע על הסף ונקבע ע"י כב' השופט ששעה שבחר התובע, הוא המבקש בעניננו, לשלם את הקנסות וזאת לאחר שנועץ בעורך דינו, הודה בביצוע העבירות ורואים אותו כמי שהורשע בהליך הפלילי ונשא את עונשו וזאת נוכח הוראות סעיף 229 (ח) לחסד"פ, הרי שבכך הסתיים הדיון בענינו של המבקש, חל עקרון סופיות הדיון, מעשה בית דין וכוחו של המעשה השיפוטי, כמעשה בית דין, פועל בכל הליך שיפוטי אחר בין אותם צדדים בהקימו מחסום דיוני, השתק כלפי כל אחד מבעלי הדין המבקש לשוב ולהתדיין "בענין שנדון" או "בשאלה שנדונה" בפסק דין.
די בכך, טענה המשיבה, כדי לדחות בקשת המבקש לבטול פסקי הדין.
המשיבה טענה כי אם לא די בזאת, הרי שיש לדחות טענת המבקש גם מהטעם שבית משפט זה נעדר סמכות ענינית לדון בהתיישנות העונש בהתאם לפסק דין פסי (נספח יג' לתגובת המשיבה) שם קבע בית המשפט העליון כי כל טענה לפיה העונש התיישן תידון בבית המשפט האזרחי ולא בבית המשפט הפלילי. לאחר מתן פסק דין וקס, טענה המשיבה, ניתנה שורה ארוכה של פסקי דין לפיהם בשאלת התיישנות העבירה - הסמכות הענינית נתונה לבימ"ש לענינים מקומיים ואילו בשאלת התיישנות העונש - הסמכות הענינית נתונה לבימ"ש האזרחי (ראה גם פסה"ד שניתן ע"י כב' השופט אטדגי יונה בה"פ 20121/05 - נספח יד').
ומכאן, טענה המשיבה אין לבית משפט זה הסמכות הענינית לדון בהתיישנות העונש.
לגופו של ענין, ולשם הזהירות בלבד, טענה המשיבה כי למבקש נרשמו 19 הודעות לתשלום קנס (19 דוחות חניה) בגין עבירות שבוצעו בין השנים 1996 - 2001, הכל כמפורט בתגובתה בכתב. תדפיס מכל אחד מדוחות החניה צורף כנספח א' לבקשת המבקש, ועל כך אין חולק.
הוסיפה המשיבה כי סכום החוב בגין דוחות החניה עמד נכון ליום 8.8.06 על סך של 5,810 ש"ח ומאחר ואלו לא שולמו ע"י המבקש כל אחד במועדו, הקנס המקורי הפך לחלוט וצבר כפל קנס ותוספת פיגורים עפ"י דין וכן סך של 932 ש"ח בגין הוצאות גביה.
עוד טענה המשיבה כי דוחות החניה, הם ההודעות לתשלום קנס נשוא הדיון, נשלחו למבקש כדין בדאר רשום לכתובתו הרשומה במועד הרלבנטי במשרד התחבורה לגבי כל דוח ודוח שהינה רחוב גיסין 3 הרצליה 46362, המבקש במסגרת ה"פ 217/06 בבימ"ש השלום בפ"ת הודה בחקירתו הנגדית שזו כתובתו הנכונה, כתובת אשר המבקש אף אינו חולק בבקשתו הנוכחית שהוגשה לבית המשפט שזו כתובתו כנטען ע"י המשיבה.
אף ביצוע עבירות החנייה אינו מוכחש על ידי המבקש בבקשתו.
ההודעות לתשלום הקנס, דוחות החניה - נשלחו לכתובת מגוריו של המבקש בדאר רשום כדין, כתובת אשר המבקש אינו חולק שזו כתובתו הרשומה במועד הרלבנטי במשרד התחבורה לגבי כל דוח ודוח והיא רחוב גיסין 3 הרצליה 46362 כתובת אותה ציין ככתובתו במסגרת הדיון בבית משפט השלום בפ"ת ואף אינו חולק עליה בבקשתו הנוכחית, ומשכך הדבר, טענה המשיבה, אין כל עילה לביטול הרשעות המבקש, דהיינו אין כל מקום לביטול פסקי הדין.
עוד טענה המשיבה כי פעלה היא כדין עפ"י הוראות החוק לגביית 19 הודעות תשלום הקנס (דוחות החניה) ואין בטענות המבקש יותר מאשר נסיון להכפיש את המשיבה ולהמנע מלשלם חובותיו בגין אותם 19 דוחות חניה.
המשיבה ציינה כי ביום ביצוע העיקול בפועל מסר המבקש למשיבה 2 צ'קים המשוכים ע"ש גב' לואיזה קופמן לתשלום חובו בגין 19 דוחות החנייה וסכום ההוצאות בגין הליכי הגביה, בית המשפט השלום בפ"ת קבע בה"פ 217/06 כי הצ'קים ניתנו למשיבה מרצונו המלא והחופשי של המבקש, צ'קים אלו לא כובדו ולכן נשלח לב"כ המבקש מכתב בו נדרש המבקש להמיר הצ'קים שחזרו מבלי שנפרעו באחרים שאם לא כן תפעל המשיבה לגביית הצ'קים במסגרת הליכי הוצל"פ.
משהמבקש לא עשה כן, הועברו הצ'קים להליכי גביה באמצעות ב"כ המשיבה עו"ד גרוס אשר אף הוא שלח מכתב התראה למבקש ולא נענה. בעקבות כך, ציינה המשיבה, נפתח תיק הוצל"פ מס' 075-9875-160 לגביית 2 הצ'קים ע"ש החייבת בעלת הצ'קים - גב' לואיזה קופמן, אשר לא הגישה התנגדות לביצוע השטרות.
לאור כל האמור, עתרה המשיבה לדחיית בקשת המבקש.

עיינתי בבקשת המבקש באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה בכתב באמור בה ובמצורף לה, ובתשובת המבקש לתגובת המשיבה ובמצורף לה.
רישומים המצויים בפנקסי המשיבה, תדפיסי דוחות החניה המתייחסים למבקש המהווים רשומה מוסדית עפ"י החוק מלמדים כי נרשמו לחובת המבקש 19 הודעות לתשלום קנס (19 דוחות חניה) כמפורט להלן:
א. דו"ח מספר 03572344 - תאריך העבירה 28.08.01.
ב. דו"ח מספר 02314441 - תאריך העבירה 05.07.01.
ג. דו"ח מספר 94516135 - תאריך העבירה 23.11.00.
ד. דו"ח מספר 91333336 - תאריך העבירה 31.07.00.
ה. דו"ח מספר 83346536 - תאריך העבירה 06.01.00.
ו. דו"ח מספר 81725533 - תאריך העבירה 18.11.99.
ז. דו"ח מספר 79817938 - תאריך העבירה 05.10.99.
ח. דו"ח מספר 79524237 - תאריך העבירה 23.09.99.
ט. דו"ח מספר 70696034 - תאריך העבירה 25.01.99.
י. דו"ח מספר 69546737 - תאריך העבירה 04.01.99.
יא. דו"ח מספר 68573039 - תאריך העבירה 29.11.98.
יב. דו"ח מספר 66790536 - תאריך העבירה 27.10.98.
יג. דו"ח מספר 61090437 - תאריך העבירה 16.02.98.
יד. דו"ח מספר 57360935 - תאריך העבירה 31.07.97.
טו. דו"ח מספר 01749852 - תאריך העבירה 05.06.97.
טז. דו"ח מספר 00397653 - תאריך העבירה 18.03.97.
יז. דו"ח מספר 46280236 - תאריך העבירה 22.07.96.
יח. דו"ח מספר 46073938 - תאריך העבירה 18.07.96.
יט. דו"ח מספר 42984534 - תאריך העבירה 01.05.96.
(להלן: "דוחות החניה" ו/או "ההודעות לתשלום קנס").

בענין משלוח ההודעה הראשונה לגבי כל אחד מדוחות החניה האמורים הרי שאלו הוצמדו לרכב נשוא כל אחד מדוחות חנייה אלו, ולאחר מכן נשלחו למבקש הודעות תשלום קנס בדאר רשום בהתאם לאמור בתקנה 41(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974 הקובעת כדלקמן:
"אם לא שולם קנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה" (ההדגשה שלי- א.ט).
כפי שעולה מרישומי מחשב רשות החניה של המשיבה, רישומים המהווים רשומה מוסדית לאמיתות תוכנם על פי כל דין (ראה : פס"ד ביהמ"ש המחוזי ת"א עפ"א (ת"א) 8329/05 גל אריאלה נ' עיריית תל אביב, נספח יח לתגובת המשיבה בכתב) הרי שדוחות החנייה לפי מספר תעודת זהות של המבקש, שמו וכתובתו הרשומה במשרד התחבורה במועד הרלוונטי לגבי כל אחד ואחד מ-19 דוחות החניה שהינה רחוב גיסין 3 הרצליה 46362 ויודגש כי המבקש בחקירתו הנגדית בה"פ 217/06 בימ"ש שלום פתח- תקוה הודה כי זו כתובתו הנכונה רחוב גיסין 3 הרצליה 46362 נשלחו בדואר רשום לכתובת המבקש הרשומה במועד הרלוונטי לגבי כל דוח ודוח במשרד התחבורה רחוב גיסין 3 הרצליה 46362 וזאת בדואר רשום כדין (ראה תדפיס דוחות החניה (נספח א לבקשת המבקש, העתקי אישורי המשלוח שצורפו כנספח ב לבקשת המבקש כשמודגש בזאת כפי שציינה המשיבה בתגובתה, שלבקשת המבקש וב"כ במהלך הדיון בהפ 217/06 בימ"ש שלום פתח תקוה בדקו הם את תקפות החתימות ואמיתותן על אישורי המשלוח אשר צורפו כנספח ב לבקשת המבקש, כך גם ראה דפי היסטורית מצבים - נספח יט לתגובת המשיבה בכתב וכן ראה דפי היסטורית כתובות אשר צורפו כנספח כ' לתגובת המשיבה בכתב), דבר המלמד ברורות על כך שהמשיבה פעלה כנדרש בהתאם לתקנה 41 (ב) לתקנות סדר הדין הפלילי שעה שכל דוח ודוח מדוחות החניה המפורטים לעיל - נשלחו למבקש בדואר רשום לכתובתו הרשומה במועד הרלוונטי במשרד התחבורה לגבי כל דוח דוח רחוב גיסין 3 הרצליה 46362 כתובת שאושרה כנכונה על ידי המבקש עצמו ככתובת מגוריו בחקירתו הנגדית בה"פ 217/06 וכך גם בבקשתו הנוכחית שבה לא העלה טענה כלשהי בדבר היות כתובת זו כתובתו הרשומה במשרד התחבורה במועד הרלוונטי לגבי כל דוח ודוח מבין 19 דוחות החניה נשוא הדיון.
רישומים אלה המצויים בפנקסי המשיבה מהווים רשומה מוסדית לאמיתות תוכנם על פי כל דין. בנסיבות אלה צודקת המשיבה בטענתה לפיה בהתאם לתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד - 1974 רואים את ההודעות לתשלום הקנס (דוחות החניה נשוא הדיון) כאילו התקבלו אצל המבקש כדין.
לסיכום טענת המבקש לפיה כשלה המשיבה בהוכחת חוקיות פעולותיה- אין בה ממש, דינה להידחות וכך אני מורה.
ביצוע העבירות נשוא הדוחות אינו מוכחש על ידי המבקש בבקשתו, משכך הדבר - בקשת המבקש לביטול פסקי הדין - נדחית.

אוסיף ואומר שדין בקשת המבקש להידחות גם מהטעם של סופיות הדיון, מעשה בית דין.
המבקש הגיש ביום 31.8.06 לבימ"ש השלום בפתח תקוה הפ 217/06 בה ביקש ליתן פס"ד המצהיר כי 19 דוחות החניה נשוא הדיון כמפורט בבקשתו והחוב בגינם התיישנו וכן ביקש להצהיר כי משהתיישנו הדוחות הרי פעלה המשיבה שלא כדין בגביית הקנסות וכך גם עתר לקבוע כי דרישת המשיבה לגביית הוצאות גביה בסך 932 ש"ח הינה בלתי סבירה.
ביום 1.4.07 ניתן פס"ד ע"י כב' השופט מר גולדס לאחר קיום דיון לגופו של ענין במהלכו אף חקר המבקש בחקירה נגדית את עד המשיבה והעלה טענותיו גם לעניין התיישנות העונש, הדוחה את בקשת המבקש על הסף ובמסגרתו צויין בין השאר כדלקמן: "בפני המרצת פתיחה, במסגרתה מבקש המבקש ליתן פסק דין המצהיר כי 19 דוחות חניה, כמפורט בבקשתו והחוב בגינם התיישנו. כן מבקש המבקש להצהיר כי משהתיישנו הדוחות פעולת העירייה... שלא כדין... המבקש אף עותר למתן פסק דין הצהרתי כי דרישת העירייה לגביית הוצאות גביה בסך של 932 ש"ח הינה בלתי סבירה וניתנה שלא כדין..." וקבע כב' השופט בפס"ד מיום 1.4.07 הדברים הבאים היפים לענייננו כדלקמן: "המבקש בחר לשלם את הקנסות , וזאת לאחר שנועץ בעורך דינו אשר ייעץ לו לשלם כאמור את הקנסות... פניית ב"כ המבקש לתובעת מיום 15.8.06, דהיינו יומיים לאחר מתן השיקים במהלך ביצוע העיקול אשר בה הודיע כי התשלום ניתן מחוסר ברירה ומשכך יבוטל אינה מועילה למבקש... משבחר המבקש לשלם את הקנסות הודה בביצוע העבירות ורואים אותו כמי שהורשע בהליך הפלילי ונשא את עונשו וזאת נוכח הוראות סעיף 229 (ח) לחסד"פ. לאור האמור לעיל דין התובענה להידחות על הסף". (ההדגשה שלי א.ט).
בקשתו הנוכחית של המבקש בבית משפט לעניינים מקומיים זו שבפני כוללת את כל אותן הטענות העובדתיות והנימוקים שהועלו בהפ 217/06 בימ"ש שלום פתח תקוה והינה בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת" כאשר המבקש טוען אותן הטענות שכבר נטענו על ידו במסגרת הפ 217/06 בהתבסס על אותן הנימוקים שנטענו ונדונו לגופו של עניין ונדחו בפסק דין שניתן ביום 1.4.07 ואין לי אלא לחזור ולהדגיש את שקבע כב' השופט גולדס בפסק הדין מיום 1.4.07 שהמבקש בחר לשלם את הקנסות נשוא 19 דוחות החניה וזאת לאחר שנועץ בעורך דינו אשר ייעץ לו לשלם את הקנסות ומשבחר המבקש לשלם את הקנסות נשוא 19 דוחות החניה הודה למעשה בביצוע העבירות ורואים אותו כמי שהורשע בהליך הפלילי ונשא את עונשו וזאת נוכח הוראות סעיף 229 (ח) לחסד"פ כך שאין ולא היה מקום לכך לאחר קביעה זו שנקבעה על ידי ביהמ"ש בהפ 217/06 בפסה"ד מיום 1.4.07, שלא הוגש ערעור עליה, להגיש בקשה זו שהגיש המבקש לבית משפט זה ולטעון אותן טענות ולהתבסס על אותם נימוקים אשר נקבעו לגביהם ממצאים בפסק דין מיום 1.4.07 ולכן אף מטעם זה של עקרון סופיות הדיון ומעשה בית דין, דין בקשת המבקש להידחות וכך אני מורה.




עוד אציין כי צודקת המשיבה בטענתה לפיה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בהתיישנות העונש. בשאלת התיישנות העונש הסמכות העניינית נתונה לבית משפט אזרחי. (ראה פסק דין נפתלי וקס ואח' נ' עיריית ת"א ואח' ע"א 8080/99 וכן פסק דין שניתן בעקבותיו על ידי כבוד השופט אטדגי יונה בהמרצת פתיחה 201211/05 הוא נספח יד לסיכומי המשיבה בכתב).

5129371
54678313אף בקשת המבקש לפיה יורה בימ"ש זה כי פעולת הגביה כפי שנעשתה על ידי המשיבה בטלה מעיקרה ונגועה באי חוקיות דינה להידחות וכך אני מורה שהרי סעד זה איננו כלול במסגרת העניינים המצויים בסמכותו של בימ"ש לעניינים מקומיים הקבועה בסעיף 55 לחוק בתי המשפט אשר קובע מפורשות כי סמכות ביהמ"ש לעניינים מקומיים הינה לדון בעבירות, ומכאן שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית להכריז כי פעולת הגבייה שננקטה על ידי המשיבה בטלה מעיקרה (void).
לסיכום, ומכל הטעמים שפורטו בהחלטה, בקשת המבקש לביטול פסקי הדין - נדחית.

החלטתי תשלח בדאר רשום בצירוף אישורי מסירה לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ז (7 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים
_____________

טלמור אביבה 54678313-1016/07
א. טלמור, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה