ליאור וורסל ואחרים נ' עיריית רמת גן 

 

בתי המשפט
תמ 000139/06
בש"א 32626/06
בבית המשפט המחוזי תל - אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים
 
10/07/2007
 
בפני כב' השופטת קובו אסתר, סגן נשיא
בפני:




 
 
 
 
ליאור וורסל
משה פרחי
בעניין:
המבקשים (התובעים)
ע"י ב"כ עו"ד ד. דרעי ונ.גדות
 
 
 
- נ ג ד -
 
 
 
עיריית רמת גן
 
המשיבה (הנתבעת)
ע"י ב"כ עו"ד א. קינדרמן
 
 
החלטה
 
בקשה לקביעת גמול למבקשים ושכר טרחת עורך דין לבאי כוחם בהתאם לסעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן: "החוק").
 
רקע
 
1. בתאריך 24.12.06 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה לגביית יתר במדחני החניה הפזורים בעיר רמת-גן. זאת, לאחר שהתברר כי בשנת 2006 גבתה המשיבה 4.4 ש"ח עבור כל שעת חניה בעיר, בעוד שהסכום המירבי אותו היתה רשאית לגבות מכוח הוראות חוק העזר לרמת גן (העמדת רכב וחנייתו), התש"ם - 1980 עמד על 4.1 ש"ח בלבד (להלן: "הבקשה").
 
2. המשיבה הגיבה לבקשה בתאריך 28.1.07. בתגובתה ציינה כי בישיבת הנהלת העיר המורחבת שהתקיימה בתאריך 3.1.07 הוחלט לתקן את שיעור אגרת הסדר החניה באופן רטרואקטיבי, החל מיום 1.1.06, באופן ששעת חניה תעמוד על סך של 4.1 ש"ח בהתאם לדין. משמעות החלטה זו על פי המשיבה הינה כי מי שיציג כרטיס חניה עליו שילם לפי התעריף הגבוה יקבל החזר יחסי. לאור האמור, ביקשה המשיבה לחסות בצילה של ההגנה המוענקת לרשות בסעיף 9(ב) לחוק לפיה אם הודיעה רשות כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה הבקשה והוכח כי חדלה מכך, לא יאשר בית המשפט תובענה ייצוגית נגד הרשות.
 
3. בהמשך, הגישו המבקשים ביום 14.2.07 תשובה לכתב התגובה של המשיבה, ובתאריך 8.5.07 התקיים לפני דיון מקדמי בבקשה. לאור הוראתו הברורה של סעיף 9(ב) לחוק, כמפורט לעיל, ובהמלצת בית המשפט, צמצמו המבקשים דרישתם באופן שבו נותרה אך שאלת הגמול להם עצמם ושכר טרחת עורכי דינם כאמור בסעיף 9(ג) לחוק. לשם כך, הגישו המבקשים בקשה בכתב, לה הגיבה המשיבה והמבקשים ניצלו את זכות התשובה שניתנה להם. וכך נמצאנו;
 
4. לטענת המבקשים, ההטבה הישירה לציבור מסתכמת בסך של 525,000 ש"ח המהווה גביית יתר בשנת 2006 על פי נתונים שהומצאו על ידי המשיבה. זאת, בנוסף לחסכון כספי דומה למשך ארבע השנים הבאות המגיע לכ - 2.1 מליון ש"ח. מבסיס כולל זה של כ - 2.6 מליון ש"ח יש לגזור את גמולם בשיעור של 5% ואת שכר טרחת מיצגיהם בשיעור של 10%. המבקשים מדגישים כי עורכי דינם טרחו רבות עובר להגשת הבקשה והתובענה ולאחריה, ואת הסיכון שנטלו על עצמם נוכח חשיפתם להוצאות אם בקשתם ותובענתם תדחה וחשיפת באי כוחם לכך כי ירדו לטמיון שעות עבודה יקרות. עוד נטען כי חשיבות ציבורית נודעה לבקשתם, באשר הציבור כלל לא היה מודע לגביית היתר של המשיבה. התובענה, כך על פי דעתם של המבקשים, ממחישה את הנחיצות הרבה של הפיקוח והביקורת הציבורית על פעולות הרשות. המבקשים מצביעים על כך כי התובענה הסתיימה באופן שהגשים את כל הסעדים שנתבעו בה - המשיבה הפחיתה את תעריף אגרת החניה ואף הודיעה על נכונותה העקרונית להשיב לציבור את הסכומים שגבתה ממנו ביתר בשנת 2006.
 
5. מנגד, אין המשיבה מצדיקה מתן גמול למבקשים ואילו עורכי דינם זכאים, אם בכלל, לשכר טרחה בסכום נמוך ביותר. לטענתה של המשיבה עובר להגשת הבקשה, בתאריך 7.12.06, התקבלה אצלה החלטה עקרונית לתקן את סכום אגרת החניה. הודעה על כך נשלחה למבקשים אך מטעמים שונים הגיעה אליהם רק לאחר שאלה כבר הגישו את בקשתם ותובענתם. מכל מקום, מיד כשנודע למשיבה על הגשת הבקשה פנתה למבקשים על מנת לקבל הסכמתם למחיקתה נוכח הוראת סעיף 9(ב) לחוק, וכן כדי להימנע מהליכים ומהוצאות מיותרות. אלא, שהמבקשים עמדו על הגשת תגובה מטעם המשיבה ועל קיומו של הדיון שלא לצורך. עוד טוענת המשיבה כי טרחה רבה לא היתה כאן, הבדיקה של חוקי העזר היתה פשוטה, ובהגשת התביעה לא היה סיכון מיוחד. לטעמה של המשיבה, ההליך מכוח סעיף 9 לחוק אינו מונע הגשת תביעה פרטנית-אישית להשבת הכספים שנגבו ביתר, ומשכך זכות ההשבה לציבור לא נולדה כתוצאה מהגשת התבקשה. מכאן, שהבקשה לא הביאה לכל תועלת לציבור, זה לא זכה בכל הטבה כספית בשנת 2006, וגם לא יזכה להטבה בשנים בעתיד באשר המשיבה פועלת לשינוי חוק העזר באופן שבו תוכל לגבות סכום של 4.6 ש"ח לשעה, כערים נוספות בישראל. כן נטען כי הפסיקה נוהגת לפסוק סכומים הנופלים בשיעור ניכר מאלו שהיו עתידים להיפסק אילו אושרה התובענה הייצוגית ואילו השיגו המבקשים הייצוגיים את תכליתם במסגרת פסק דין.
 
דיון
 
6. המקור הנורמטיבי לדרישת המבקשים מצוי בסעיפים 22-23 לחוק, אם כי יש לציין שעוד קודם לחקיקתו של החוק, אמות מידה כלליות לפסיקת שכר טרחה וגמול הותוו על ידי כבוד הנשיא (בדימוס) ברק בע"א 8430/99 אנליסט נ' ערד, פ"ד נו(2) 247 (להלן: "פסק דין אנליסט"). ויודגש, כי בהתאם להוראת סעיף 9(ג) לחוק, אף אם הסתיימה הבקשה במסגרת סעיף 9(ב) לחוק קרי, הרשות חזרה בה מגביית היתר, רשאי בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה למייצגים בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיפים 22-23 לחוק.
 
7. בתמצית, אמות המידה לעניין שכר טרחתם של עורכי הדין המייצגים קבועות בהוראות סעיף 23(ב) לחוק. מבלי שהדבר יהווה רשימה סגורה, אציין את התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מורכבותו של ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. הגמול למבקשים מוסדר בסעיף 22(ב) לחוק ומבוסס בין היתר על הטרחה שטרח התובע והסיכון שנטל על עצמו, התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה ומידת חשיבותה הציבורית.
 
בעשותנו שימוש בכלי התובענה היצוגית, צריך בית המשפט להיות ער לאיזון בין שיקולי הפרט לאינטרס הכלל. מטרתו של הגמול לתובע הייצוגי הינו לפצותו על עמלו והשקעתו בהביאו לפתחו של בית המשפט עניין שהוא רלוונטי לקבוצה גדולה, ועל הסיכון שנטל על עצמו באם תביעתו תדחה. מטרת הגמול הינה גם פרקטית, שכן ישנם מקרים הראויים להתברר, אך בשל כך שהנזק הקונקרטי שנגרם לפרט הינו נמוך, ללא הגדלת הפיצוי המיוחד לתובע הייצוגי לא תהיה כדאיות בהגשת התובענה (פסק דין אנליסט, בעמ' 256-257). הפיצוי גם משקף את ההכרה בחשיבותה של התובענה הייצוגית לשם הגנה על האינטרס הציבור. בה בעת, אל לו לפיצוי לעודד תובענות סרק או תובענות בשיעורים מנופחים.
הטעמים שביסוד פסיקת גמול לתובע הייצוגי יפים גם לפסיקת שכר טרחה לעורכי הדין המייצגים. בנוסף, שעור שכר הטרחה צריך להיות סביר באופן שלא יצור תמריץ להליכי סרק ויהיה לנטל מוגזם על כתפי הקבוצה. בפסק הדין אנליסט שכר טרחה שנפסק למייצגים עמד על 9% משווי הסכם הפשרה, והגמול לתובע הייצוגי על 8% מתוך הסכום שהיה זכאי לו על פי הסכם הפשרה.
 
8. יישום הדברים על הבקשה שלפני מביא למסקנה כי הן המבקשים והן עורכי דינם זכאים וראויים לגמול ותשלום שכר טרחה.
 
א. אין לי ספק כי פניית המבקשים למשיבה והגשת הבקשה היא זו אשר הביאה את המשיבה, בסופו של דבר, להפחית את מחיר אגרת החניה ולהתאימה לדין. גם אם יש ממש בטענתה של המשיבה כי ההחלטה על ההפחתה במחיר שעת החניה התקבלה אצל פרנסיה עוד קודם להגשת הבקשה, היא לא התקבלה עובר לפנית המבקשים אליה. זאת ועוד, לאחר שיזמו פניה בכתב למשיבה, המתינו המבקשים תקופה בת חודשיים ימים במהלכה שלחו למשיבה לפחות שתי תזכורות על מנת לקבל מענה ענייני, אך פניהם הושבו ריקם. בנסיבות אלה, מצופה מהמשיבה כי אם כבר קיבלה החלטה עקרונית להפחית את מחיר שעת החניה, ראוי היה כי תזדרז להודיע על כך למבקשים, ולא תתלה יהבה במכתב שלכאורה נשלח 10 ימים קודם להגשת הבקשה, אך בפועל התקבל אצל המבקשים לאחר שפתחו בהליך המשפטי. אינני סבורה כי היה על המבקשים ליזום פניה נוספת למשיבה על מנת לבדוק מה עמדתה בטרם פתיחת ההליך.
 
ב. הבקשה והתובענה הביאו תועלת לציבור. אלמלא ההליכים אותם יזמו המבקשים היה הציבור ממשיך לשאת בעלויות החניה באופן שאינו חוקי, ובהתאמה היתה המשיבה ממשיכה לגבות כספים שלא כדין. אדגיש כי אלמלא הודעתה של המשיבה לפי סעיף 9(ב) לחוק, הייתי רואה בבקשה ככזו הראויה לדיון. הסכום שנגבה ביתר מכל פרט בנפרד הינו יחסית נמוך ומגיע ל 0.3 ש"ח לשעת חניה. בספק אם היה טורח מי מציבור הנהגים-חונים לבדוק את חוק העזר של עיריית רמת גן, ולפנות אליה בבקשה להחזר. על כן, גם בפן זה, עשו המבקשים שירות לציבור ויש לתגמלם על כך. בדיעבד, לא נטלו המבקשים ובאי כוחם על עצמם סיכון, אך אינני סבורה כי יש לבחון את הדברים בנקודת זמן זו, אלא מנקודת הזמן שבטרם הגשת ההליך, בשלב בו המשיבה טרם גילתה דעתה באשר לבקשה ולתובענה ובית המשפט גם הוא טרם הביע דעתו הראשונית בעניין.
 
סכום ההטבה הישיר לציבור מסתכם ב - 525,000 ש"ח, ואין על כך מחלוקת. הטבה זו מבוססת על נתוני הכנסותיה של המשיבה מאגרת הסדר חניה לשנת 2006 (ראו טבלה נספח א' לבקשה). עם זאת, יש ספק באשר להטבה העתידית בה זכה הציבור, ובעניין זה לא ברור על שום מה נקבו המבקשים בסכום ההטבה דווקא לארבע שנים. כפי שציינה המשיבה, היא נוקטת במהלך חוקי לשינוי חוק העזר שלה באופן שניתן יהיה לגבות את הסכום של 4.60 ש"ח לשעת חניה. גם אם יש חסכון עתידי לציבור הנהגים, אינני רואה אותו כמשמעותי.
 
ג. ההליך המשפטי שלפני לא היה מורכב, בעיקר בשל העובדה כי המשיבה פעלה בהתאם להוראות סעיף 9(ב) כבר בתחילת הדרך ובכך הביאה לחסכון ולייעול הדיון. עם זאת, נדרשו המבקשים ובאי כוחם לפניות למשיבה, הכנת הבקשה והתובענה, הגשת תגובה ואף התייצבות לדיון אחד, מקדמי.
 
ד. באשר לסעדים שנתבקשו, עיקרם התקבל והמשיבה קיבלה החלטה להשיב לכל מי אשר יציג כרטיס חניה המציין מחיר גבוה את החלק היחסי שנגבה שלא כדין. מטעם זה יש לדחות את טענת המשיבה כאילו הבקשה לא חסכה לציבור הגשת תביעה פרטנית-אישית.
 
סוף דבר
 
9. בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.
 
בהתחשב בשיקולים דלעיל, תשלם המשיבה למבקשים את הוצאותיהם בפועל וכן גמול בסך של 5,000 ש"ח. בנוסף, תשלם המשיבה לבאי כוח המבקשים שכר טרחה בסכום של 35,000 ש"ח בצרוף מע"מ.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן החלטתי זו, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל.
 
המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לבאי כוח הצדדים.
ניתנה היום כד בתמוז תשס"ז (10 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

קובו אסתר, סגן נשיא