עירית תל-אביב יפו נ' אפרתי אבישי 

בתי המשפט
א 067321/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו

03/05/2005
תאריך:
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל
בפני:


עירית תל-אביב יפו
בעניין:
תובעת
וינבוים ישראל
ע"י ב"כ עו"ד


נ ג ד


אפרתי אבישי

נתבע

בעצמו


פסק דין

בפניי תביעה כספית שמקורה בהתנגדות לביצוע שטר, שהותרה בה ההתנגדות.

לטענת הנתבע, ביום ה-15/03/04 הופיע בביתו גובה אשר טען כי בידו צו תפיסת מיטלטלין בגין חוב לתובעת (להלן עירית תל אביב), וכי הוא ממתין לשוטר ולמבצעי העיקול אשר אמורים היו להגיע בתוך מס' דקות לצורך ביצוע התפיסה. הגובה הציג בפני הנתבע רשימה, מתאריך ה-31.12.03, של דוחות חניה מהשנים 1999-1996 וטען כי זה מקור החוב.

5129371הנתבע טען בפני הגובה כי למיטב הבנתו חלה התיישנות על הדוחות. נטען על ידי הנתבע כי הגובה הציע כי יפקיד בידיו המחאה דחויה לחודשיים על סך 2,995 ש"ח, בכדי שהנתבע יוכל לברר ולהסדיר את הנושא עם התובעת.
הגובה הסביר לנתבע, כי זכותו לקבל מהתובעת את כל המסמכים והאסמכתאות בגין החוב הנטען, ובכך תינתן לו הזדמנות לבדוק האם חלה התיישנות לגבי אותם דוחות חנייה אם לאו.
הנתבע הפקיד בידי הגובה המחאה כמפורט לעיל ובתמורה קיבל אישור זמני.
ביום ה-12/05/04 התייצב במחלקה לחנייה ואכיפה של התובעת, וביקש מהפקידה שטיפלה בו, לקבל את האסמכתאות לגבי הדוחות, והטיפול בהם, כדי לוודא שלא חלה לגביהם התיישנות. נטען על ידי הפקידה שהיא אינה מוסמכת לספק לו את הנתונים הללו, משביקש לפגוש את האחראי עליה נענה בשלילה. יחד עם זאת הודפס דף פירוט דוחות חנייה עבורו ועבור אשתו.

ביום ה-13.05.04 פנה בכתב אל הגב' רונית חורש מנהלת מחלקת חניה ואכיפה ודרש לקבל באמצעותה אסמכתאות רלוונטיות לחוב והקנסות אשר הושתו עליו, אך לא נענה.

ביום 26.10.04 התקיים בפני כבוד הרשמת לוי, דיון בבקשת הרשות להתגונן והבקשה נענתה בחיוב .
ביום ה-05.12.04 התקיים בפניי דיון מקדמי ונקבע כי ב"כ התובעת תעביר למבקש את כל המסמכים הרלוונטיים. הנתבע טוען כי אין לעירית ת"א אסמכתאות לגבי אישורי מסירה של הודעות הקנס הנשלחות לחייבים.נ
ביום ה-21.12.04 שלח הנתבע לעירית ת"א מכתב, והודיע כי הכתובות אליהן נשלחו כל דבר הדואר הרשום שגויות, או משובשות, שכן הכתובות השקד 132 כמו גם מב 4 אינן קיימות. כתובתו היא מבוא השקד 4.
לטענתו כי מספר בתים מביתו של הנתבע, גרה משפחה נוספת ששמה אפרתי,ודברי הדואר של המשפחות מתערבבים בתדירות גבוהה יחסית,דבר הגורם לשיבושים בקבלת הדואר גם כאשר מופיעה כתובת מדויקת.

טענות התובעת:
גב' יזדי ליאת, עובדת במחלקת חניה ואכיפה בעיריית תל אביב, הצהירה כי במהלך השנים 1996-1999 נרשמו שבעה דוחות חנייה לרכב אשר בבעלות הנתבע. הודעות תשלום הקנס נשלחו בדואר רשום לפי הכתובת אשר הייתה רשומה במשרד הרישוי כבעלים של הרכב, ברח' מבוא השקד 4 הר אדר. עוד נטען, כי במהלך שנת 1999-2000, נשלחו למבקש בדואר רשום, שתי דרישות תשלום בגין שבעת הדוחות, בהן הובהר למבקש כי אם לא יוסדר החוב, תיאלץ התובעת לנקוט בהליכי אכיפה נגדו. עוד נטען על ידי התובעת, כי לנתבע נשלחה הודעה בדואר רשום, בדבר "מבצע הפחתת קנסות", אשר נערך באותו מועד לגבי חייבים בקנסות חנייה. מאחר והחוב בגין הקנסות לא הוסדר, ואף לא שולם החוב המופחת במסגרת המבצע, נמשכו הליכי האכיפה כסדרם וביום ה-15.03.04 נשלחו גובי המס בשנית על מנת לבצע פעולות הוצאת מעוקלים.

גב' רונית חורש מנהלת מחלקת חניה ואכיפה אצל התובעת מצהירה כי במהלך חודשי סוף שנת 2001, נשלחו במספר מועדים הודעות לתשלום קנסות בשיעור מופחת, ההודעות נשלחו לכל מי שהוטל עליו קנס בגין דוח חניה על ידי מסירת הודעת תשלום קנס, אשר נשלחו בדואר רשום בלבד. נטען כי לא נשמרו אישורי המשלוח. אך שמור מספר לא מבוטל של הודעות מבצע שהוחזרו על ידי הרשות הדואר עקב אי מסירה לנמען. המידע בדבר משלוח הודעות המבצע, עודכן במערכת המחשב, בהליך מחשובי, בגין כל דוח שלגביו נשלחה הודעה כזאת.
לגרסתה, העדכון בוצע באמצעות אותו קובץ מחשובי שנמסר לרשות הדואר לשם משלוח הודעות המבצע בדואר רשום.

דיון
השאלות שבמחלוקת הן:
האם חלה התיישנות לגבי דוחות החנייה והאם העיריה שלחה הודעות לתשלום לנתבע.
נטל ההוכחה מוטל על העיריה, להוכיח כי ההתראות ו/או הודעות תשלום הקנס ו/או המבצע נשלחו לנתבע.
כאשר נשאלה עדת התביעה גב' רונית חורש על סמך מה היא מצהירה ששלחה דואר רשום, תשובתה הייתה " אין אישור מסירה,אנחנו אף פעם לא שומרים" ,כאשר נשאלה האם יש ברשותה ראיות להציג על מנת להוכיח את מה שכתבה בתצהירה, תשובתה הייתה "כי יש לי שחזור מהודעת המאגר לנתבע,לגבי המבצע.זה לא צורף לתצהיר המקורי".ב
בחקירה החוזרת נשאלה מדוע אין לה את האסמכתאות,תשובתה "הייתה כי נפלה טעות בבית הדפוס וכל המעטפות נשאו את אותו מספר ברקוד,ורשות הדואר במקום להחזיר את המשלוח ,קיבלו החלטה להדביק מדבקת דואר רשום,ורשות הדואר לא מצאה טעם לחתום עליהם"
גב' יזדי ליאת נשאלה בחקירה הנגדית ,האם יש לה אסמכתא של רשות הדואר שמראה כי מספר הדוח ומספר הדואר הרשום זה אותו מספר,תשובתה הייתה "אין לי אסמכתא של רשות הדואר" ובהמשך "יש לי את אישורי המשלוח ,וזה מה שאני מחויבת על פי חוק" .ו
בחקירה החוזרת נשאלה כשכתוב מ"ב 4 הר הדר, לאן זה נשלח ,תשובתה "מבוא השקד 4 הר הדר".נ
כאשר הנתבע נחקר נשאל למה כתובתך במשרד הפנים כתוב השקד 132 ,ותשובתו הייתה "יכול להיות שיש שיבוש,אני לא אחראי למה שכתוב במשרד הפנים" וכאשר נשאל אם קיבל בעבר דוחות ,תשובתו הייתה "קיבלתי ,לא יודע כמה".ב

כפי שצוין לעיל, לעדות מטעם התובעים, אין ידיעה אישית ביחס למשלוח ההודעות, אלא יש חשבוניות מרשות הדואר המעידות על תשלום עבור משלוחי דואר. אין אישור מסירה ונטען כי אלה לא נשמרים. לתובעת ולנציגיה אין ידיעה אישית ביחס למשלוח ההודעות לנתבע, גם אם הם היו לכתובת הנכונה, אין ידיעה אישית חד משמעית לגבי משלוח ההודעות וכי אכן ההודעות נתקבלו.
פלטי המחשב אשר צורפו מהווים ראיה על חובות הנתבע, אך לא על שליחתם אליו.ו

הרציונל העומד מאחורי היות רשומה מוסדית חריג לכלל האוסר עדות שמיעה, נובע מהנחה שקיים נוהל רישום אירועים מסודר ע"י אותו מוסד.
סעיף 35 לפקודת הראיות מגדיר רשומה מוסדית,
פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 [תיקון אחרון 21/7/00] . .נ
רשומה מוסדית" - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד;

סעיף 36 לפקודת הראיות קובע:
36. קבילות רשומה מוסדית
(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי -
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;

(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.
(ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.
(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על ידי רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית והמוגשת בהליך פלילי על ידי רשות כאמור.אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפסול או להגביל הגשת רשומה כאמור, אם ניתן להגישה בהתאם להוראות סעיף 39ב.
(ד) התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה.ב

כפי שנקבע בה"פ 201183/04 קליר נ' עירית ר"ג על התובעת להוכיח את כל רצף האירועים כולל משלוח ההודעה לנתבע בדרך של רשומה מוסדית או בדרך אחרת. מוטל עליה להוכיח, את כל רצף האירועים שהוביל למשלוח ההודעה לנתבע בדרך של רשומה מוסדית או בדרך אחרת. ביחס לכל חוליה בשרשרת על העיריה להציג ראייה קבילה (עדות מידיעה אישית או רשומה מוסדית).
לא הובאה בפניי כל ראיה, שבה רמז לידיעה אישית של מי מטעם התובעת לגבי רצף האירועים שהובילו להגעת ההודעה אל הנתבע.

לא הופרכה עדות הנתבע לפיה לא נתקבלו הודעות הקנס לכתובת הנכונה ולא נתקבלו הודעות תשלום הקנס במשך כל אותה תקופה. אין אסמכתא המעידה כי אכן נשלחו ההודעות, ונציגי התובעת אינן מכחישות זאת.

הכלל, הימנעות מהבאת ראיה יכולה לפעול לרעת בעל דין, לעיתים הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו זו הייתה ראיה נסיבתית, כגון ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה לפיה, דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע.בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה, ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים ,פ"ד מד (1) 239 .ו
אך גם אם ההסבר של נציגי התובעת לגבי אי הבאת הראיה שהוא האישור כי אכן נשלחו לנתבע ההודעות התשלום, הסברם צריך להיות סביר ואמין.נ

כאשר בפי בעל הדין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת ראיה,ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד (4) 595.

כאשר נשאלו עדות התובעת לגבי הצגת אישור שדברי הדואר נשלחו לנתבעת הן השיבו כי אלה נשלחו, אך אין ראיות לכך, למעט פלט מהמחשב המעיד כי נשלח באופן מרוכז.
הסבר זה אינו סביר. לרשות מנהלית אשר נהנית מאמון הציבור וממומנת מכספי משלם המיסים, יש לצפות ממנה שתנהג כרשות מנהלית סבירה אשר יהיו לה ראיות כי אכן נשלחו הודעות למבקש, זהו המעט שניתן לבקש.

נטל השכנוע חל על התובעת והוא מבטא את החובה העיקרית המוטלת עליה להוכיח את טענותיה כלפי הנתבע. אי עמידה בנטל זה משמעה דחיית הטענות.ב

השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זאת על סמך כל הראיות שהובאו בפניו, ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.

איני סבורה כי מעדויות גב' רונית חורש וגב' יזדי ליאת ניתן להיווכח כי אכן קיימת תרשומות מוסדית המעידה כי אכן נשלחו לנתבע הודעות תשלום ובוודאי אין אסמכתא לכך שאלה נמסרו לו.
אני כן יכולה להיווכח כי קיימת תרשומת פנימית של התובעת אך לא כזו אשר תעיד כי הנתבע קיבל אליו ישירות הודעות תשלום.ו

לא הוכח בפני כי התובעת הוציאה הודעות תשלום באופן מוסדי כמו שנטען. אין ולא היה תיאור המפרט את שרשרת האירועים מרישום הפקח של התובעת אל תיבת הדואר של החייב, תיאור זה יכול היה גם אם במעט להקל על בית המשפט להבין את שרשרת האירועים המוזכרים לעיל, (ה"פ 201183/04 קליר נ עירית ר"ג - טרם פורסם).נ

אי תיאור כזה מקשה על בית המשפט להיווכח כי אכן התובעת הוציאה הודעות תשלום, בכמות כל כך גדולה של הודעות כפי שהעידה גב' חורש " משלוחי ענק" (עמ'4 שורה 20 01/05/05 פרוטוקול דיון), שאמורים להיות מודפסים. יש לבחון האם קיימת ראיה לכך שאכן התובעת פעלה כנדרש והוציאה את ההודעה לנתבע כנדרש.ב
לא מצאתי ראיות חד משמעיות התומכות בדברי גב' חורש.ו

כפי שנקבע בח.פ. 201183/04 הנ"ל, כאשר מדובר בכמות כה גדולה של מכתבים אשר היו אמורים להיות מודפסים יש לבחון האם קיימת ראיה שבית הדפוס פעל כנדרש והדפיס את כל המכתבים.

כאמור אין בפני ראיות לגבי העברת הודעות התשלום מהתובעת אל רשות הדואר ומשלוחם עצמם לנתבע, לא מצאתי אפילו קומץ של ראיה המעידה כי אכן נשלחו אליו ההודעות.נ

גם בעדותה של גבי יזדי ליאת אין הסברים חד משמעיים לגבי אופן משלוח ההודעות והתהליך עצמו, למעט אמירה כללית בסעיף 4 לתצהירה נטען כי משלוח ההודעות נעשו בדואר רשום אך אין אסמכתא לכך. לא הוכחש על ידה בחקירה הנגדית שאין אסמכתא כזו.

לא מצאתי ראיה אם עקיפה או ישירה כי אכן נשלחה ההודעה לנתבע אלא רק תרשומות פנימיות של התובעת.

התובעת אינה יכולה להוכיח מידיעה אישית כי אכן נשלחה ההודעה, עליה לפעול על פי הכלים המקובלים בדיני הראיות ולהוכיח כי ההודעה נשלחה (ראה ה"פ 01183/04 הנ"ל).ב

מסקנתי היא על כל האמור לעיל כי התובעת לא הוכיחה כי נשלחו הודעות לנתבע, לא בדואר רשום ולא בדואר רגיל, הוכח על פי תרשומות של התובעת כי לנתבע קיים חוב.

כפי שכבר נקבע לגבי הנטל ההוכחה המוטל על רשות מקומית, בפסק דינה של כבוד השופטת רות רונן ה"פ 201183/04,"אינני סבורה כי הנטל המוטל על העירייה, להוכיח גם את השלבים הנוספים במשלוח המכתב למבקש הוא נטל כבד מדי".
משכך גם בענייננו, התובעת לא עמדה בנטל השכנוע וההוכחה המוטל עליה, לא הראתה כי קיימות ראיות שאכן נשלחו הודעות אם בדואר רשום ואם בדואר רגיל.

סוף דבר
משהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נשלחה לנתבע ולו הודעה אחת מההודעות שפרטה התובעת, כולל הודעות המבצע לגבי הקנסות, הרי שהחוב מושא הודעות אלה, התיישן או דוחה את התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום כ"ד בניסן, תשס"ה (3 במאי 2005) בהעדר הצדדים.ו

פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה